השם אמאוס הוא צורתו היוונית של השם העברי חמת שמצביע על מרחצאות חמים שהיו במקום. אין כיום ספק כי אמאוס שהתפרסמה בקרבות המכבים היא אותה עיר שהייתה ידועה בתקופה הרומית-ביזנטית כאמאוס ניקופוליס.
בתקופת המרד הגדול של העם היהודי ברומאים בשנים 66-70 לספירה, התיישב באמאוס הלגיון החמישי הרומי ששמו מקדוניקה, לאחר דיכוי המרד, הקיסר אספסיאנוס הפך את אמאוס לקולוניה ושינה את שמה לאמאוס ניקופוליס שפירושו עיר הניצחון – ע"ש אלת הניצחון ניקה.
המעיינות החמים באמאוס משכו אליה מתיישבים רבים ונבנה בה בית מרחץ גדול. בתקופה הביזנטית עולה חשיבותה כעיר רוחנית דתית בעקבות האמונה הנוצרית וכפי שמתואר בברית החדשה על ישוע שניפגש עם שניים מתלמידיו שלושה ימים לאחר צליבתו ותחייתו, באותה תקופה נבנו בה כנסיות, העיר פרחה ושגשגה . עם הכיבוש המוסלמי בתחילת המאה ה – 7 לספירה, המוסלמים הורסים ומחריבים את העיר. במהלך כיבוש הארץ בשנת 636 מת כאן אבו עובידה, מפקד הגייסות המוסלמים יחד עם עשרים וחמישה אלף חיילים ותושבים מוסלמים, ואמאוס ננטשה בגלל מגפת הדבר. רעידת אדמה קשה שפקדה את האזור הביאה לנטישתו והיעלמותם של המעיינות החמים .כאשר הצלבנים כובשים את הארץ במאה ה 11 הם משקמים את הכנסיות והעיר אמאוס, הנצרות חוזרת לעיר עד לכיבושי צאלח א-דין בשנת 1187 שמביא לחורבנה ונטישתה הסופית של העיר אמאוס.
אזור 1 – המבנה כאן הוא שילוב של בזיליקה ביזנטית מאיפשהו בין המאה ה 3 ו ה 6, וכנסייה צלבנית מהמאה ה-12. בזיליקה זהו טיפוס של מבנה שמקורו באדריכלות הרומית, ששימש כמבנה הציבור החשוב בעיר. בראשית הנצרות, הבזיליקה התמסדה כמבנה הפולחן המרכזי של הדת החדשה. בהמשך, בנצרות הקתולית, המונח בזיליקה הוא חלק מההירארכיה הרשמית של חשיבות כנסיות שזכו לזכויות פולחניות מיוחדות מטעם האפיפיור, גם בלי קשר לסגנון האדריכלי.
אזור 3 – מול האפסיס = גומחה, לרוב חצי מעגלית, השוכנת בקיר המזרחי בכנסיות קלאסיות. גם כאן אפשר לראות שחלקו נבנה בתקופה הרומית-ביזנטית וחלקו בתקופה הצלבנית. בדרך כלל ימוקם המזבח המרכזי באפסיס, עליו עורך הכומר את טקס התפילה. משמעות המילה אפסיס ביוונית היא "קשת". כנסיות נוצריות עתיקות נטלו את מודל האפסיס מהבזיליקה הרומית.
אזור 4 – אגן טבילה הוא מתקן רחצה המשמש בנצרות בטקסי טבילה. גם כאן אפשר לראות שחלקו נבנה בתקופה הרומית-ביזנטית וחלקו בתקופה הצלבנית. מרבית אגני הטבילה המשמשים לטקס, מיועדים לטבילה לנצרות באמצעות התזת מים קדושים, ואינם מיועדים לטבילה של כל הגוף בשונה מהמקווה ביהדות. האגנים עשויים אבן (בדרך כלל שיש) עץ או מתכת, צורתם וגודלם משתנה, והם מעוטרים בעיטורים שונים. לעיתים לאגנים שמונה צלעות, אזכור לעובדה שטקס הטבילה לנצרות מחליף את טקס ברית המילה של היהדות הנערך כאשר התינוק בן שמונה ימים. לעיתים לאגנים שלוש צלעות המסמלות את השילוש הקדוש. אגנים קדומים יותר שימשו לטבילת כל הגוף, כמו זה שנמצא כאן באמאוס. לאגנים אלה הייתה צורת משולש או צורת צלב, והם שימשו בראשית הנצרות ועד ימי הביניים וגם משמשים כיום בקרב זרמים מסויימים בנצרות.
אזור 6 – רצפות פסיפס מפוארות.
במאה ה-4 התפתחה נוכחות דומיננטית נוצרית בעיר. בסוף המאה הרביעית החלה ניקופוליס להיות מזוהה עם אמאוס שבה פגש ישו שניים מתלמידיו מייד לאחר שקם לתחייה. העיר החלה לשמש יעד לצליינות והוקמה בה כנסייה גדולה שביקרנו אותה. התגלות ישו לשני תלמידיו בדרך לאמאוס מתוארת בפירוט בבשורה על-פי לוקס: "וְהִנֵּה שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ הֹלְכִים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֶל־כְּפָר אֶחָד הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם כְּשִׁשִּׁים רִיס וּשְׁמוֹ עַמָּאוּס.." פרק כ"ד, פסוקים 13–32. הברית החדשה מציינת שתי גרסאות למרחקה של אמאוס מירושלים: בחלק מכתבי היד מוזכרת אמאוס במרחק 60 סטדיות מירושלים (11ק"מ) ובחלקם במרחק 160סטדיות (29ק"מ). במאה ה-4 קבע אוסביוס שהיה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה המוקדמת של הכנסייה הנוצרית, כי אמאוס שבברית החדשה היא אמאוס ניקופוליס שבעמק איילון, ובכך אימץ את המספר 160 סטדיות. לא נרחיב על המקומות האחרים שהועלו כאלטרניטיבה, בפרט הכנסיה הביזנטית באבוגוש או כנסיית ארון הברית בקרית יערים.
אמאוס נזכרת בספרו של יוסף בן מתתיהו, הוא יוסף פלביוס, שציין כי במאה ה-1 לפנה"ס הייתה עיר קטנה, שתושביה נמכרו על ידי איש צבא ופוליטיקאי רומאי בשם גאיוס קסיוס לעבדים. בשנת 4 לפנה"ס לאחר מותו של הורדוס , הרס פוליטיקאי ומצביא רומא אחר בשם פובליוס וארוס את העיר שהייתה מרכז לפעילות המרד בהנהגתו של יהודי בשם אתרונגאיוס, והעלה אותה באש. נתגלו כאן שרידים מימי בית שני, ומתקופות מאוחרות יותר. מתקופת בר כוכבא נמצאו כלים, נרות ומטבע מהשנה השלישית למרד וכן מחילות מסתור רבות. כמו כן נחשפו שתי מערות קבורה של יהודיים שהיו תושבי העיר אמאוס. נתגלו גם חרסים מתקופת התלמוד ושתי גלוסקמאות מאבן גיר ועליהם חרוטים סממנים יהודיים.
ולסיום כרגיל שאלה – כמה חיילים כלל ליגיון רומי? – התשובה תופיע בסוף הוידאו.
