אנחנו נמצאים בשריד העיקרי מהישוב העתיק ארבל, וזהו בית הכנסת של הישוב. בית הכנסת נבנה כנראה במספר שלבים לאורך הזמן. לפי המטבעות שנמצאו באזור, התגוררו כאן בישוב כבר מתקופת החשמונאים, כנראה לאחר שיהודה אריסטובולוס כבש את האזור בסוף המאה השניה לפנה"ס, וזה קורה במקביל להקמתם של ישובים יהודיים נוספים בגליל. אולם לפי הארכיטקטורה ופרטי המבנה, נראה שבית הכנסת הוא מהמאה הרביעית לספירה. ניתן לומר על סמך מקורות שונים שהישוב כאן היה בשיאו בימי המשנה והתלמוד כלומר בתקופה הרומית ובמהלך תחילת התקופה הביזנטית. מבחינת מיקומינו ניתן לראות מבית הכנסת נוף מדהים: הכנרת במזרח, רואים את הר ארבל ומולו את הר ניתאי.
מאות מטרים בדרך לכאן, עברתי בשדות בהם מגדלים כמות מרשימה של עצי זית, מראה יפיפה, אז לפני שנרחיב על בית הכנסת, כמה מילים על התעסוקה של באי בית הכנסת, ממה הפרנסו באותה תקופה ואני מתייחס לתקופת המשנה והתלמוד כלומר מהמאה השניה עד המאה החמישית לספירה.
גידולי זיתים – בתקופת המשנה והתלמוד ענף ייצור שמן הזית היה ענף התעשייה החשוב ביותר באזור הגולן התחתון, וגם בגליל הוא היווה מקור הכנסה חשוב מאוד, והעדות לכך – הם בתי הבד שהתגלו באיזור הגליל מתקופת המשנה והתלמוד. חשוב לציין, ששטח הגידול של מרבית הישובים באותה התקופה היה עשרות בודדות של דונמים, אפשר להניח 20 דונם בממוצע, ואני לא מתייחס לערים גדולות כמו ציפורי וטבריה או סוסיתא וגמלא בגולן. אז מהי ההכנסה שהניב ישוב חקלאי בתקופה ההיא? אני מסביר בהרחבה את ההיבט הכלכלי בביקור בבתי הכנסת העתיקים השונים בגולן, אך בשורה התחתונה, אם נניח ש 12 דונם של הישוב יועדו לגידול זיתים, כשתפוקה של דונם בו יש 36 עצי זית יניבו 1200 ק"ג זיתים, הרי ש 12 דונם יפיקו 14.4 טון זיתים וביחס המרה של 15% נקבל קרוב ל 2.2 טון שמן בכל שנה – כמות שההכנסה ממנה היתה מאוד משמעותית לאותו ישוב באותם ימים. בנוסף, כשמיצרים כמות גדולה של שמן צריך ליצר כדים כדי לשנע אותו ולכן לא פלא שיש עדויות לתעשיית קדרות ענפה ליצירת כדים במרחב הגליל.
תעשיית בדי הפשתן – מספר מקורות מציינים לשבח את תעשיית בדי הפשתן בארבל באותה תקופה. כדאי לציין שהפשתה יובאה ממצרים לארץ עוד מלפני אלפי שנים. גידול הפשתה שהיה מאוד ריווחי באותה עת נמשך עד לכיבוש המוסלמי במאה ה 7, כשאז מתחילה הכותנה לחדור לארץ, והגידול של הכותנה בה על חשבון גידול הפשתה עד שזו נעלמה כמעט כליל בתקופה הצלבנית. היו ניסיונות החיאה של תעשיית הפשתה בימי הביניים ואף בשנות החמישים של המאה העשרים אבל הם כשלו לאור חוסר כדאיות כלכלית. חשוב לציין שמקורות היסטורים רבים מציינים לשבח את אריגי הפשתה מארץ ישראל שיוצאו ליוון, רומא, מצריים ועוד מקומות רבים.
זווית שונה ומעניינת בהתייחסות לסוגי הבד העיקריים בתקופת המקרא שהיו פשתה וצמר, ואפשר למצוא עדויות לכך שהם היו הבדים העקריים, לדוגמא בספר הוֹשֵׁעַ פרק ב פסוק ז ("כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי") ועוד דקה נחזור לנביא הוֹשֵׁעַ והקשר לישוב ארבל. במקרא חל איסור בשם 'שַׁעַטְנֵז' לערבב בין שני הבדים האלה כשאחד הוא בד אריג והשני הוא בד שריג לדוגמא בספר ויקרא פרק יט, פסוק יט (…וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ), וכמו שסבתא שלי היתה אומרת, הכל קשור בכסף, ואולי יש פה רמז לקרב כלכלי בין יצרני הפשתא שהם החקלאים לבין הרועים מייצרי הצמר, וכפי שמופיע בנאום האחרון של משה בספר דברים פרק כב – "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו".
כשבוחנים את הישוב ארבל לאורך ההיסטוריה, אז השם ארבל מוזכר לראשונה אצל הנביא הוֹשֵעַ בֶּן בְּאֵרִי שחי על פי המסורת היהודית במאה ה 8 לפני הספירה בממלכת ישראל. הנבואות של הושע מופיעות בספר הנושא את שמו, ועיקרן – תוכחות לאנשי ממלכת ישראל. בספר הושע, פרק י פסוק יד, מנבא הושע לאפרים, כלומר לישראל, חורבן כפי שאירע לארבל. למרות הדמיון בשם, יש המזהים את המקום כאירביד בעבר הירדן, ששמה היה גם ידוע כארבל או ארבלה ולא ארבל זו.
על תקופת החשמונאים בה יש לנו יותר מידע נקדיש מספר דקות. בספר חשמונאים א פרק ט כתוב כך "כאשר שמע דמטריוס (דמטריוס סוטר הראשון היה מלך הממלכה הסלווקית בסוריה בין 162 לפנה"ס ל 150 לפנה"ס, ורק להזכיר שהממלכה הסלווקית היא נגזרת של מה שאנחנו מכנים היוונים או ממלכת אלכסנדר מוקדון) כי נקנור וחייליו נפלו במלחמה (ניקנור היה מצביא סלווקי שנשלח להלחם ביהודה המכבי ונפל בקרב השביעי, קרב חדשה ליד ירושלים), הוסיף לשלוח שנית את בקכידס ואת אלקימוס לארץ יהודה ואת הקרן הימנית איתם. (אנחנו כבר נתקלנו בבקכידס בביקור בחירבת עקד – בקכידס היה מצביא בכיר של הממלכה הסלווקית שהגיע לארץ יהודה בשנת161 לפנה"ס בעקבות מותו של ניקנור. בקכידס שהה ביהודה מספר שנים, להשגיח מקרוב על דיכוי מרד החשמונאים, ניהל ביהודה מספר קרבות, שהמוצלח מבחינתו היה קרב אלעשה, הקרב ה 8 בין החשמונאים בהנהגתו של יהודה המכבי לסלווקים בו נהרג יהודה המכבי). הם הלכו דרך הגלגלה, חנו במסילות אשר בארבל, לכדו אותה וימיתו אנשים רבים". כלומר כשבקידס עושה את דרכו מסוריה לירושלים הוא עובר כאן נלחם במקומיים וכובש את המקום. המטוטלת השלטונית ממשיכה והשלטון באזור חוזר לחשמונאים על ידי יהודה אריסטובולוס בנו של יחונן הורקנוס ונכדו של שמעון התרסי. יהודה אריסטובולוס כובש בין השאר את הגליל בשנת 103-104 לפנה"ס. בשנת 40 לפנה"ס מונה הורדוס על ידי הרומאים למלוך על יהודה. אולם בפועל לקח לו שלוש שנים להשיג את השליטה ובתקופה הזו נלחם הורדוס בתושבי הגליל וביניהם בתושבי ארבל שהתנגדו למלוכתו ומרדו בו.
בית הכנסת – ציר האורך של בית הכנסת משתרע מצפון לדרום, אורכו מבחוץ 20.35 מ' ורוחבו 18.5 מ'. ניתן לראות מההמחשה בסרט, שלמבנה צורה של בזיליקה, יש בו שלושה טורי עמודים בצורת האות ח. הבהרה לגבי בזיליקה – בזיליקה זהו טיפוס של מבנה שמקורו באדריכלות הרומית, ששימש כמבנה הציבור החשוב בעיר. כדאי לשים לב לשני העמודים בצד הצפוני – החתך שלהם הוא דמוי לב, זהו עיצוב מקובל באותה תקופה בביניינים עם שלושה טורי עמודים. חזית הבניין והפתח הראשי הם במזרח, זה די נדיר לבתי כנסת בגליל. ואולי הדבר המרשים ביותר זה הפתח שעשוי כולו מקשה אחת כולל הסף, המזוזות והמשקוף. סביר להניח שהיה במקום גוש סלע שחצבו אותו והתוצאה ללא ספק מרשימה באופן יוצא דופן. סימו לב לתבליט המעגלים על המשקוף.
סידור הספסלים מיוחד – לאורך הקיר המזרחי והקיר המערבי הותקן ספסל שלפניו משטח ברוחב 1.4 מטר כשבהמשך היו ארבעה ספסלים נוספים, כשלאורך הקיר הצפוני שני ספסלים בלבד. הספסלים שימשו כמקום ישיבה וגם כמדרגות לירידה אל רצפת האולם שהיתה 1.5מ נמוכה מסף הפתח הראשי במזרח. ראו את החצר מלפני הכניסה, יכול להיות שמדובר על מה שחז"ל קוראים "דלת לפנים מדלת", כלומר דרך חצר או חדר מבוא. בחורבות כאן נמצאו גם עמודים צרים יותר, שהם כנראה שימשו את הקומה השניה כפי שאפשר לראות באילוסטרציה.
בשלב מאוחר יותר, כנראה בתקופה הביזנטית, לקראת סוף המאה השישית, בוצעו שינויים מהותיים בביניין כששני השינויים המהותיים קשורים אחד בשני והם בניית גומחה מעוגלת לארון הקודש בקיר הדרומי ולפניה בימה לקריאת התורה. שינוי נוסף חשוב, הוא פתיחת הפתח בקיר הצפוני שקשור לתפיסה לפיה הכניסה היא הישר בכיוון התפילה, דבר האופיני לתקופות מאוחרות יותר.
בית הכנסת כנראה חרב משריפה באמצע המאה השמינית, אולי כתוצאה מרעש אדמה עז שפקד את הגליל בשנת 749 ונקרא רעש שביעית כיוון שהתרחש בשנת שמיטה.
מפורסם מהישוב ארבל הוא נתאי הארבלי שחי במאה ה-2 לפנה"ס. נתאי הארבלי היה אב בית הדין, לצידו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין כנראה בתקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס, יחד הם הזוג השני בתקופת הזוגות שנמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני במהלך המאה הראשונה והשניה לפנה"ס שבה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו יחד כראשי הדור: אחד כנשיא, והמשנה שלו כאב בית הדין של הסנהדרין.
ולסיום, כרגיל, שאלה – כמה זוגות היו בתקופת הזוגות. התשובה תופיע בסוף הסרט.
