האזכור ההיסטורי הראשון של גוש חלב הוא בכתבי יוסף בן מתתיהו, המספר על חלקה במרד הגדול. יוסף מספר כי גוש חלב הייתה עיירה, שתושביה היו שוחרי שלום ורובם היו עובדי אדמה. התקיים כאן ישוב יהודי החל מימי הבית השני ועד ראשית התקופה העות'מאנית. כנראה שיהודים בודדים המשיכו לחיות בו עד המאה ה-19. כיום בנוי על שרידי העיירה גוש חלב, הכפר הערבי ג'יש.
שם מסקרן הוא גוש חלב, מה מקורו? לא באמת ידוע, המקום היה עשיר בעיקר בשל שמן הזית שהופק כאן וכפי שניתן לראות עדיין מגדלים כאן, ויכול להיות שכאן טמון הקשר לשם חלב שיש לו קונוטציות של עושר. יש הסבורים שמקור השם הוא בצבע הלבן של סלעי הגבעה עליה הוא שוכן, שברובם הם אבן גיר בהירה.
לפני שנבקר בשרידיו של בית הכנסת העתיק, חובה להזכיר את הדמות המפורסמת ביותר מגוש חלב, מקום הולדתו של אחד מראשי המנהיגים של מרד הקנאים – יוחנן בן לוי הידוע בשם יוחנן מגוש חלב. על פי המסופר, היה יוחנן אחראי על איסוף מס התבואות מכל האזור לגוש חלב עבור השלטון הרומי, וזאת עד המרד הגדול.
יוסף בן מתתיהו שמונה למפקד הגליל מטעם השלטון היהודי בירושלים ושיוחנן מגוש חלב היה יריבו, מספר על יוחנן את הדברים הבאים ואני מצטט: "יוחנן בן לוי, כשראה שאזרחים אחדים מגוש חלב חושבים למרוד ברומאים, ניסה להשקיטם, ואולם כשהנוכרים התנפלו על העיר, כבשו אותה, הציתוה באש והחריבוה, נהפך לאיש אחר. הוא אסף צבא, חימש אותו, התנפל על הנוכרים הללו, היכה אותם ובנה מחדש את גוש חלב, הקיף אותה בחומה בצורה ובנה אותה יפה מבתחילה". הציטוט מסיפרו מלחמות היהודים (ספר ד ,פרק ב ,א). במהלך המרד הגדול, בשנת 67, גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד. טִיטוּס, שנשלח יחד עם אספסיאנוס אביו, לדכא את המרד הגדול, התרכזו בתחילה בגליל. טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע אל העיר, לדברי יוסף בן מתתיהו, יוחנן ביקש ממנו שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס, ואת ההמשך אני מתאר בסרט נפרד בשם "יוחנן מגוש חלב והמרד הגדול".
לפי המסורת, כבר מימי יהושע בן-נון, בתקופה שבין 1200-1250 לפנה"ס, מצודת העיר הייתה מוקפת בחומה. זאת כנראה על פי הכתוב בספר שופטים על שבט אשר, שלא הצליח לכבוש מספר ערים באזור שהוקצע לו. שתיים מהן נושאות שמות הקשורים במילה חלב, וכך כתוב בשופטים פרק א פסוק לא: "אָשֵׁר – לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב", כלומר, לא הצליח לכבוש אותן והסיבה הנפוצה שהן היו מבוצרות.
בגוש חלב נמצאים שרידיהם של שני בתי כנסת עתיקים, האחד בואדי נחל גוש חלב, כמה מאות מטרים מכאן, וכבר נהיה בדרכנו אליו ובו גם נתרכז היום, והשני, שלא נותר ממנו הרבה, היה במרום הכפר במקום בו אנו נמצאים. היום נמצאת כאן הכנסייה של הקהילה היוונית קאתולית של גוש חלב – מר בוטרוס. הבונים של הכנסייה השתמשו בין היתר באבני בית הכנסת, וגם כיום אפשר להבחין בסמוך ממערב לכנסייה בשרידים עתיקים שלו. בית הכנסת הזה היה כנראה מתקופת בית שני.
אנחנו חוצים את הבית האחרון בג'יש בדרכינו לבית הכנסת שנמצא כ-400 מטרים לפנינו וממוקם בסמוך לנחל גוש חלב. באמצע הדרך מצד ימין בגדה המערבית של הואדי, נובע עין גוש חלב.
עד כה נחספו בבית הכנסת כאן, בסמוך לנחל גוש חלב שרידים מתקופות שונות. מה שהגדיר את הכרונולוגיה של הממצאים הם בין השאר סוגי הקיראמיקה שנמצאו, וכמות גדולה של מטבעות. מספרם הרב של המטבעות הצוריים עולה בקנה אחד עם מסקנות חפירות במקומות סמוכים שלפיהן היה חבל ארץ זה בתחום השפעתו התרבותית של הצפון, ואני אנצל את ההזדמנות להזמין אתכם לצפות בסרט על 'קדש המקראית והמקדש הרומי', אתר שנמצא עשרה קילומטרים בקו אווירי צפונית מזרחית לגוש חלב.
בית הכנסת הוקם אחרי שנת 250. מידות המבנה הכולל הן בערך שמונה עשרה על שמונה עשרה מטרים, כשמידותיו של בית הכנסת הן בערך אחד עשרה על ארבע עשרה מטרים. האולם הראשי שלו הוא מלבני ובו שני סטילובטים הנושאים שתי שורות של עמודים במקביל לשני קירות תמך שכיוונם צפון-דרום. סטִילוֹבַּטֶה הוא החלק העליון של המשטח שעליו ניצבים העמודים. את שרידיה של הבימה הקדומה ביותר יש ליחס לשלב המוקדם ביותר בתולדות בית הכנסת. היא הוקמה בפינתו הדרומית מערבית, ממערב לכניסה הראשית שבקיר הדרומי הפונה לירושלים. אורכה מטר וחצי ורוחבה מטר עשרים. היא בנויה בחלקה על גבי הסטילובט המערבי. לא נמצאה עדות לקיומו של ארון קודש קבוע וזה מייצג הרבה בתי כנסת בגליל. הכניסה הראשית היא בצד דרום הפונה לירושלים.
שני מרכיבים מדגישים את חשיבותו של הקיר הדרומי: העובדה שהבימה צמודה אליו במשך השלבים השונים לקיומו של המקום, ובנייתו של הקיר הדרומי בלבד מאבני גזית. אף שאין לדעת בבירור כיצד נראה בית הכנסת בגוש חלב כשהיה בשיא תפארתו, אין ספק שאדם שהגיע אליו מדרום התרשם מחזיתו המפוארת בעוד שמי שבא אליו מצפון פגש כניסה צנועה יותר והיה צריך לעלות במבוא צר אל האולם המרכזי. הכניסה הראשית שבחזית הדרומית הייתה מעוטרת בנשר וזר שהוצבו בצידה התחתון של אבן המשקוף. דמיינו את החלק הזה כמשקוף הכניסה משלים את עמודי הכניסה, אין לי ספק בכך שזו הייתה כניסה מרשימה. הנשר נראה כפורש את כנפיו מעל לפתח הכפול המוליך לבית הכנסת. בבית הכנסת יש תוספות כמו מסדרון ארוך וצר צמוד אליו ממערב ושני חדרים במזרחו. מצפון יש לו יציע ובו מקומות ישיבה נוספים. כיצד קירו הבונים את המרחב שבין הסטילובט והקיר החיצוני? קירות התמך במערב ובמזרח מאפשרים להקטין את המרחק בין העמודים לבין הקיר החיצוני וכך אפשרו קירוי עמיד.
על העמוד הדרומי בטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: "יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה" ובתרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה. ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה לייחס את העמוד לתורם.
עניין מיוחד מעורר המסדרון המערבי ששימש כמחסן. בצידו הצפוני נתגלה כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל כמות מאוד גדולה של מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטבעות צוריים. המרחב שבקצהו הצפוני של הבניין היה כפי הנראה יציע. מעידים על כך כמה עמודים בעלי חתך דמוי לב ללא אדנים. מפלס היציאה גבוה מעט מזה של האולם הראשי.
אפשר היה להיכנס אל היציע גם מבפנים וגם מבחוץ כנראה במדרגות של עץ. חפירת הקירות החיצוניים והפנימיים העלתה שבונה בית הכנסת השתמשו ככל האפשר בקירות קדומים מהם אחדים מימי המאות התשיעית ו השמינית לפני הספירה עד התקופה הפרסית. רעש האדמה של שנת 316 כנראה גרם נזק רב לבניין ונדרש לבצע בו תיקונים משמעותיים שעשו את מבנה בית הכנסת בתקופה הרומית המאוחרת ליציב ואיתן. לקיר המערבי של בית הכנסת הוצמדו ספסלי אבן בכל ארבעת שלבי קיומו של הבניין, וככל הנראה גם בצד המזרחי היו ספסלי אבן, אך היציע שמצפון הוא שאפשר לבסיליקה הקטנה להכיל מתפללים רבים. את חורבנו הסופי של המבנה נראה שיש לייחס לרעש האדמה של שנת 551.
סיכום הידיעות הרבות על גוש חלב שבמקורות, בשילוב תוצאות חפירות בית הכנסת התחתון והנתונים על בית הכנסת בחלק העליון של העיר, מעידים כי בכמה תקופות היה במקום מרכז חשוב. מקומה של גוש חלב על הדרך החשובה אל החוף הפיניקי והמספר הרב של מטבעות צוריים מלמדים על קשרי כלכלה עם האזור שמצפון כולל דרום סוריה. הישוב בגוש חלב כמו קהילות אחרות יהודיות באזור, כולם עמדו בקשרי מסחר הדוקים עם צור. האזור כולו היה ידוע באיכות הגבוהה של שמן הזית שהופק גם לתצרוכת עצמית וגם ליצור. חז"ל שיבחו את הזיתים של גוש חלב.
עדיין לא ברור טיב הקשר בין האתר הנמוך לאתר הגבוה. מצד אחד הבדלי הגובה ביניהם גדולים, מצד שני המעיין הנובע שבואדי היה מקור המים העיקרי, כך שסביר להניח שהיה קשר כזה או אחר בין האתרים.
ולסיום כרגיל שאלה, בתקופת המרד הגדול, מי היו שני הישובים בגליל שהיוו התנגדות קשה לרומאים? התשובה בסוף הסרט.
