בית הכנסת העתיק בגמלא

שיתוף

גמלא היתה התחנה האחרונה לפני מעבר הלגיונות הרומיים לירושלים, לדיכוי המרד הגדול, כיבוש ירושלים והרס בית המקדש. אנחנו בדרכנו לבית הכנסת בגמלא, מבנה מיוחד במינו. בית כנסת שנבנה כנראה בימי אלכסנדר ינאי החשמונאי, וחרב עם כיבושה של העיר בידי הלגיונות הרומיים בפיקודם של אספסיאנוס וטיטוס בסתיו 67.  כל המטבעות שנמצאו על רצפת אולם בית הכנסת ומתחתיה הם מטבעות סלווקיים וחשמונאיים והמאוחר בהם הוא מימי הורדוס.

בית הכנסת כאן הוא יחודי, בין השאר, מאחר והוא נבנה בתקופה שבה בית המקדש היה עדיין קיים בירושלים.

בית הכנסת הוקם במבואותיה המזרחיים של גמלא בסמוך לכניסה לעיר. מדובר כאן במרכז קהילתי יהודי, שכלל בית כנסת, מקווה טהרה וחדר לימוד. בית הכנסת הזה הוא הקדום מבין בתי הכנסת המוכרים לנו, שתוכנן ונבנה כבניין ייעודי בעיר יהודית. פניו אינן מופנות לירושלים. את כיוון הבניין הכתיבו הטופוגרפיה והדרישות ההנדסיות של חציבת המדרון ולא המסורת של כיוון הבניין כלפי ירושלים, מסורת שהתפתחה לאחר חורבן בית המקדש השני, שנחרב שלוש שנים לאחר כיבוש גמלא על ידי הרומאים. נראה כי הגדרתו של המבנה כמרכז קהילתי ששימש לתפילה, ללימוד תורה וגם להתכנסויות לאו דווקא דתיות, תגדיר נכון יותר את מהות הבניין.

בנייתו על המדרון התלול הייתה משימה הנדסית מורכבת שחייבה חציבה במדרון, מילוי במורד ופילוס. המבנה מלבני, והוא מחולק לאולם ראשי ולמעברים שהיו כנראה מקורים בשני צידיו (סטווים), על ידי ארבעה טורי עמודים ששרדו רק בחלקם,  

עליהם אפשר לראות כותרות מקושטות ועיטורים. על רצפת האולם בשולי הספסלים ישנה רצועת ריצוף ברוחב אחיד, של כמטר אחד, למעט צד מערב. הרצועה הזו שעשויה מאבני בזלת, שימשה גם כמסד לעמודים. מרכז האולם, מחולק על ידי רצועה נוספת של ריצוף אבן, לשני חלקים לא שווים. ריצוף זה שימש כמסד לטור עמודים חמישי שחצה את האולם לרוחבו. עובי אבני הריצוף האלה כ 30 סנטימטרים.

בדיקה שנערכה במספר מקומות באולם העלתה כי מתחת לפני הרצפה ישנו מילוי אחיד של נתזי בזלת, כנראה פסולת שנבעה מסיתות אבני הבניין, שעומקו חמישה עד עשרה סנטימטרים מתחת לפני הרצפה. זה מעיד על כך שלא היה ריצוף בכל האולם. על רובד פסולת הסיתות הונח רובד עפר כבוש ועליו הונחו כנראה מחצלות או שטיחים. תקרת בית הכנסת הייתה עשויה ככל הנראה ענפים, קנים, עפר וטיח שהונחו על גבי מסבך עץ. לא נמצאו רעפים ולא פריטים ארכיטקטוניים דמויי ארכיטרב, אלא רק אבני זיז שהיו קבועות בקירות ועליהם תשתית הגג. בגלל המפתח הרחב שבין טורי העמודים, בערך שבעה מטרים, הם נזקקו לקורות עץ ארוכות במיוחד לשם קירוי הבניין.

העמודים שניצבו בפינות האולם הם בעלי חתך בצורת לב, וראינו זאת בבתי כנסת שונים בגליל כמו בואדי חמאם ובארבל ולכל אחד סרט נפרד בערוץ היוטיוב של 'אתרים היסתורים בישראל'. רואים אי דיוק ושוני בדרכי העיבוד והייצור של הכותרות והבסיסים, עדות לרמה של סתתי האבן שהיו כנראה מקומיים. כדאי לציין כי הכותרות היוניות שנמצאו בבית הכנסת בגמלא זהות בכל לכותרות של עמודי בתי הכנסת מימי התלמוד שנמצאו בגולן, כלומר 500 שנים מאוחר יותר. הקרקע של האולם המרכזי לא היה מרוצף וככל הנראה כוסה בשטיחים או במחצלות.

אתם יכולים לראות את הספסלים שמקיפים את אולם בית הכנסת מסביב. במזרחו של בית הכנסת ארבעה ספסלים ובראשם משטח מרוצף אבני בזלת ואחריו ספסל חמישי הצמוד לקיר. בצפון שלושה ספסלים ובדרומו כמעט ולא שרדו הספסלים. ליד הפינה הצפון-מערבית של האולם המרכזי מצאו החוקרים גומחה, אולי היא שימשה כארון הקודש. בצד המערבי לשם דיוק זהו דרום מערב, נתגלו שני פתחים. אחד רחב, והוא מוביל אל מרכז האולם והשני צר והוא מוביל אל המשטח הצפוני המוגבה.

קירות הבניין עשויים אבני בזלת מהוקצעות ברמה טובה וחזיתו עשויה אמנם אבנים גדולות במיוחד, אך פרט למזוזות ולסף הפתח המרכזי, הן שומרות על חזית צנועה. ממערב לבית הכנסת נמצא חדר המבוא ולפניו משני צידי הכניסה הראשית בנויים חדרי שירות. בסמוך ממערב נמצא המקווה.

מקווה הטהרה הנמצא בחזית בית הכנסת הוא הגדול מבין ארבעה המקוואות שנחשפו בעיר. זה היה מתקן ציבורי הקשור לבית הכנסת ונבנה יחד איתו. נפחו כעשרים מטרים מעוקבים ובפינה הצפון מזרחית בריכה קטנה ששימשה ככל הנראה גם כבור שיקוע, שתפקידו לאגור את הפסולת ולמנוע ממנה להגיע למקווה, וגם כאוצר למי גשמים שנוקזו מגג בית הכנסת. בנוסף לכך נמצאה תעלה שהובילה מים אל המקווה והיא כנראה סופה של תעלת המים שעברה דרך חדר הלימוד ואולם בית הכנסת. המקווה בנוי לפי כללי ההלכה, שתי המדרגות התחתונות הן רחבות במיוחד על מנת להבטיח עמידה יציבה לטובלים ולהתחשב בבעלי קומה שונה. כל הקירות מטויחים בשכבות אחדות של טיח אדום, טיח אטום למים.
הקיר המזרחי של מכלול בית הכנסת הוא קיר כפול, ששימש כנראה גם כחומה, מכיוון שפנה אל מחוץ לעיר. בין שני הקירות היו מספר חדרים.  בדרומי שבהם שפונה מאבני המפולת נתגלה בצפונו קיר החוצה את החומה ממזרח למערב ובו פתח כלפי צפון. החדר והפתח נמצאו מלאים אבנים, מרביתן אבני גוויל מעורבות בחומר פריך ובחרסים מועטים מן התקופה הרומאית. מסתבר שהיתה כאן אטימה מכוונת של החדר שבאה לעבות את החומה. כפי שרואים, סביב קירות החדר ישנם ספסלים. בקיר המערבי הסוגר על בית הכנסת יש חלון אל אולם בית הכנסת. נראה שהיה זה חדר לימוד הצמוד לבית הכנסת.  

לבית הכנסת היו סמוכים איפה חדר לימוד, מקווה וחצר –  ששימשו  כעין מרכז קהילתי לפעילות לימודית ולתפילה וכל זאת בתקופה שבית המקדש היה קיים.

באולם ובעיקר לאורך המשטח המוגבה המגביל לקיר הצפוני התגלו שרידים מרתקים מימי המרד. מספר מוקדי אש, שיועדו כנראה לבישול, וכלי חרס רבים כמו סירי בישול, קנקנים ונרות, המעידים כי בית הכנסת שימש מקלט לפליטים שהגיעו לעיר מן הגליל ומן הסביבה. ממש כשם שבימינו בשעת חירום מסיבים בתי ספר ומוסדות ציבור לקליטת פליטים, כך פתחו אנשי גמלא את בנייני הציבור בעיר לצורך זה.

בבית הכנסת נמצא גם ריכוז עצום של ראשי חצים ואבני בליסטרה שהרסו את גג הבניין בעת המצור הרומי ופגעו ביושביו.

בצמוד לבית הכנסת מדרום נמשך רחוב שרוחבו ארבעה מטר אשר הוליך לאחת הכניסות הראשיות אל העיר. ברחוב זה ניתן לעלות בגרם מדרגות אל פינתו הדרומית מזרחית של אולם בית הכנסת הסמוך לכניסה אל חדר הלימוד. אין לדעת אם כניסה זו שימשה לצרכים מיוחדים או לקהל מיוחד.

ולסיום כרגיל שאלה, כמה אנשים היו בגמלא בעת המצור הרומי, התשובה תופיעה בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: גמלא: עיר במרד, מחברים: שמריה גוטמן ויואל רפל, בהוצאת: משרד הבטחון ההוצאה לאור
  2. שם הספר: אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל - רמת הגולן, עורכים: אלי שילר ומשה ענבר, בהוצאת: אריאל
  3. שם הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 2 : החרמון, הגולן, עמק החולה, עורך: מנחם מרקוס, בהוצאת: כתר, ידיעות אחרונות ומשרד הבטחון
  4. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 121, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  5. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל
  6. שם הספר: מלחמות היהודים, מחבר: יוספוס פלביוס

אתרים קשורים