בית הכנסת העתיק בכורזים

שיתוף

כורזים נוסדה כעיר יהודית, וזאת על פי מספר עדיות ובעיקר על פי מקווה הטהרה ובית הכנסת שנתגלו במקום. העיר נוסדה במאה הראשונה לספירה בחלקה הצפוני, הגבוה יותר של הגבעה עליה היא שוכנת. מאוחר יותר התפתחה כורזים כלפי דרום ומערב, ובסוף המאה השלישית או בראשית המאה הרביעית הגיעה לשיא פריחתה, והשתרעה על פני רוב הגבעה, על שטח של כ- 70 דונמים, עד לגדה הצפונית של נחל כורזים. כנראה שבתקופה זו נבנו בית הכנסת והרובע המרכזי שלה. היום נתרכז בבית הכנסת המרשים של הישוב.

הישוב בנוי בתים קטנים ובמרכזם מספר מבנים גדולים התוחמים את בית הכנסת. אם נצא מנקודת הנחה, שבית הכנסת נבנה על גבי שטח ריק, הרי שבמאה השנייה, עם התפתחות היישוב, נבנה כל האזור המרכזי. אופן בניית המבנים והמיקום שלהם יצרו לכורזים מרכז, שלא היה קיים קודם לכן. בכלל, בהתיישבות הכפרית, לפני הוספת מבנה בית הכנסת ליישוב, היה הבינוי הכפרי הומוגני יחסית, למרות השונות והייחודיות של כל אחד מאזורי הישוב. הוספת בית הכנסת יצרה במקום מרכז הכולל את בית הכנסת, את הרחבה שלפניו, ומבנים חשובים נוספים, כמוי בתי מגורים של נכבדי העיר. מרכז זה מתאפיין ברחובות ישרים יחסית, הערוכים ברשת שתי וערב .

בית הכנסת הוא מבנה מטיפוס גלילי ובהמשך אסביר את המשמעות. השונה כאן, שהוא בנוי מאבני בזלת, האבן ששולטת במקום. אבן בזלת היא קשה מאוד ולכן צריך להעריך את העבודה של האומנים על העבודה המעולה שנעשתה כאן, הרבה כבוד.

בית הכנסת ממוקם במרכז הישוב והגישה אליו נוחה מכל כיוון. חזית הבניין, הפונה כלפי דרום, לכיוון ירושלים, היא החלק המעוטר והמפואר ביותר במבנה. לפי התוכנית המקורית השתרעה לפני בית-הכנסת בדרום רחבה פתוחה. מהרחבה עלו בעזרת תשע מדרגות אל שלושת פתחי בית הכנסת.

הפתח המרכזי, הגדול, מעוטר בגמלון מפואר. כמו בבתי הכנסת הגליליים האחרים גם כאן היה הפתח המרכזי רחב וגבוה משני הפתחים שמצדדיו. נראה שעל גבי המשקופים היו חלונות עגולים למחצה. הפתחים הובילו אל אולם התפילה המרכזי שבתוכו ניצבו שניים עשר עמודים בצורת האות חי"ת. טור העמודים חילק את המרחב לאולם מרכזי המוקף משלושת צדדיו אולמות צרים וארוכים. מלבד הקיר הדרומי, לאורך שאר שלושת הקירות היו שני טורים של ספסלים בנויים זה מעל זה ששימשו מושבים לנאספים לתפילה, מה שמעיד על כמות גדולה של מתפללים. רואים בברור את טורי הספסלים המקוריים מאבן בזלת שחורה, ואת ספסלי השיחזור שהם בצבע עפור. במקור היה כנראה כל שטח האולם מרוצף בלוחות בזלת שטוחים מותאמים יפה לסטילובט ונמצאים באותו מפלס. סטִילוֹבַּטֶה דרך אגב – החלק העליון של המשטח שעליו ניצבים העמודים. כנראה ששניים עשר העמודים, המוצבים בצורת האות חי"ת, תמכו בקומה השנייה של המבנה. ראו מעל כותרות העמודים הוצב ארכיטרב ועליו אפריז וכרכוב מעוטר. מעליהם הוצבה סדרה שניה של חצאי עמודים וכותרות שהיוותה את עיטורו של חלל מוגבה במרכז הבניין. יש סברה שהקומה השנייה הייתה קומת תאורה, אולי.

כפי שציינתי, נראה שלבית כנסת זה לא קדם בניין אחר, אך אם ההרס החלקי של העיר, כנראה באמצע המאה הרביעית, נפגע גם בית הכנסת בחלקו, ותוכניתו המקורית לא ניתנה עוד לשיקום. לכן נעשו שינויים בבית הכנסת בתקופה מאוחרת יותר כנראה בסוף המאה הרביעית או בראשית המאה החמישית. במסגרת תיקונים אלה שונה המערך הפנימי של העמודים וחלק ממדרגות החזית יצאו מכלל שימוש ובמקומם נקבעו שני פתחים לכניסה: האחד פתח צר במערב החזית והשני פתח רחב יותר שהוביל דרך מדרגות ממזרח אל משטח המדרגות. הקיר המערבי נבנה מחדש, הספסלים תוקנו ובית הכנסת רוצף בחלקו ברצפת טיח.

פריטים מרשימים שכדאי להתייחס אליהם: נתחיל בעיטור קונכייה מפואר שלא ברור איכן היה ממוקם, אולי מעל ארון הקודש.

כמו כן העתק של ממצא יוצא דופן – "קתדרא דמשה" הוא כיסא משה, כיסא אבן חצוב מבזלת, מרובע וגבו מעוטר בדגם של פרח. על הכיסא חקוקה כתובת הקדשה בארמית שבתרגום לעברית כתוב כך : " זכור לטוב את רבי יהודה בן רבי ישמעאל  שעשה את העמודים ואת המדרגות מכספו, יהיה חלקו עם צדיקים". כיסא זה היה מיועד למושב מכובדים, חכמים, והוא נזכר בברית החדשה ובספרות התלמוד. הכיסא המקורי שמור היום במוזיאון ישראל בירושלים.

כמו בשאר בתי הכנסת הקדומים בגליל נראה שגם כאן לא היה מקום קבוע לארון הקדש. הארון הוחזק כנראה בחדר שמצד מערב והוכנס לאולם התפילה רק בשעת הצורך.

עוד פריט מעניין היא אבן מסותתת עם דמותה של מדוזה מהמיתולוגיה היוונית. פירוש שמה ביוונית הוא "שומרת" או "מגינה". הימצאות דמותה של מדוזה מעיד על הפתיחות הרבה של תושבי המקום שהעזו לשלב אלמנטים מסוג זה בבית הכנסת שלהם. בכלל, לאורך הקירות נראים תבליטים ברמה גבוהה. מרביתם מתארים דמויות אדם, חיות, דמויות מיתולוגיות, צמחים ועיטורים הנדסיים.

בית הכנסת נועד לא רק לתפילות אלא גם להתכנסות, וכן שימש בית דין. חדרים צמודים אליו שימשו כנראה אכסניה לעוברי אורח, מגורים לעסקנים, מוסדות צדקה וחדרי לימוד.

נמצאו שתי קבוצות של מטבעות. קבוצה אחת ובה למעלה מ-400 מטבעות רובם קונסטנטיניות מראשית המאה הרביעית, נמצאה מתחת לתעלה מכוסה בקורות אבן, בסמוך לפתח המוליך אל הרחוב. נראה שמטמון זה נאסף בראשית קיומו של בית הכנסת ולפני שנהרס בחלקו כנראה עד לראשית המאה הרביעית. הקבוצה השנייה ובה 1500 מטבעות נמצאה בחתך שנערך בתוך בית הכנסת סמוך לקירו הדרומי לפני שלושת פתחיו. מטבעות אלה היו פזורים בכל שטח החפירה במקומות שבהם היה הריצוף חסר. רוב המטבעות הם מסוף המאה הרביעית. המטבעות מהתקופה המאוחרת ביותר הם שני מטבעות זהב מזמנו של הקיסר הרקליוס מראשית המאה השביעית.

ולסיום כרגיל שאלה, גבולה הדרומי של כורזים הוא נחל. מה שמו של הנחל. התשובה תופיעה בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, עורכים: יצחקי גל ומושון גבאי, בהוצאת: כתר ומשרד הבטחון
  2. שם הספר: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - הכנרת וסביבתה במסורת הנוצרית, עורכים: גבריאל ברקאי ואלי שילר, בהוצאת: אריאל
  3. שם הספר: אדריכלות נשכחת: בעקבות גילויה של שפה אדריכלית מקומית נסתרת, מחברת: מיכל משה, בהוצאת: אוניברסיטת אריאל בשומרון
  4. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל

אתרים קשורים