במחצית הראשונה של המאה השנייה לספירה, חל שינוי קיצוני במערך העירוני של ציפורי. בעקבות גידול האוכלוסייה, שחלקו כתוצאה של מרד בר כוכבא, ורק אציין שעל פי גזרות הקיסר אדריאנוס לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 136 שנקראו במקורות היהודיים "גזירות השמד", אסרו על היהודים להתיישב בירושלים ובסביבתה. התוצאה היתה, שיהודים התישבו בערים אחרות כמו ציפורי, טבריה ויפו.
כתוצאה מגידול האוכלוסייה בציפורי, הוחלט להגדיל את העיר בצורה מתוכננת לשטח המישורי שממזרח לגבעה, ממזרח לאקרופוליס של ציפורי. אחד הבניינים החשובים ביותר הוא בית חג הנילוס שניבנה בראשית התקופה הביזנטית על שרידי מבנים מהתקופה הרומית ונהרס ככל הנראה בשלהי התקופה הביזנטית.
לפני הכניסה אליו, אפשר לראות כאן חלקים מבית מרחץ רומי – בית מרחץ רומי טיפוסי כלל מערכת של חדרים ובהם מידות חום שונות: חדר פושרים (tepidarium), חדר החמים (caldarium), וחדר הצוננים (frigidarium). סדר המעבר השתנה ממקום למקום. סדר אופיני היה כניסה תחילה לחדר הפושרים, לאחר מיכן לחדר החמים, חזרה לחדר הפושרים וסיום בחדר הצוננים.
בבסיס קונספט הבנייה של מרחצאות רומיים נמצאת מערכת החימום שנקראה היפוקאוסט (hypocaust). הקונספט נראה פשוט אך המימוש דורש ידע הנדסי מעמיק כולל גם בנושא חומרים. בבית מרחץ, לחדר הייתה רצפה כפולה. על גבי הרצפה התחתונה היו עמודים כפי שאתם רואים כאן, בגובה כ-50 עד 60 ס"מ ועליהם לוחות אבן שהיוו את הריצפה של החדר החם. צמוד לקירות החדר החם, במפלס הרצפה התחתונה, בערה אש. הלהבות והאוויר החם שהאש יצרה, עברו ברווח שבין הרצפה התחתונה לעליונה ובין העמודים. שרידיה של רצפה כפולה הם סימן ההיכר הארכיאולוגי המובהק ביותר לבית מרחץ רומי. בערים הגדולות התפתח מסביב למרחץ מרכז רב פעילות שכלל מרכז ספורט, דוכנים, ועוד. רק הוסיף שבימיה הראשונים של הקיסרות, היו המרחצאות מעורבים לנשים ולגברים, אולם עד שהגיעו המרחצאות לארץ ישראל כבר נאסר הדבר. לעתים היו מרחצאות נפרדים לגברים ולנשים, אולם לרוב בוצעה ההפרדה לפי שעות.
ועכשיו חזרה לבית הנילוס – לבניין שלושה אגפים עיקריים המחוברים ביניהם בפרוזדורים. במרכז האגף המערבי מצוי אולם בעל תבנית של בזיליקה ובו שני טורי עמודים. סמוכים לו חדרים שונים, שבגדול שבהם מצוי פסיפס "חג הנילוס". הפסיפסים הם פשוט מרהיבים ואין כמו מראה עיניים – שימו לב לדגמים ההנדסיים עם רמת דיוק מרשימה, ולתמונות המתארות דמויות אדם ודמויות מהמיתולוגיה היוונית. למשל, רואים כאן קנטאורים שהם יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס, ומשויכות להם תכונות של פראייות והם סימלו בין השאר הפקרות. החיבור הזה בין דמויות מהמיתולוגיה היוונית, שנוצרו מאות שנים ויותר לפני הספירה, מככבות בביניין מהתקופה הביזנטית הנוצרית הוא ללא ספק מעניין. ראו את האמזונות – אמזונה במיתולוגיה היוונית היא אישה לוחמת. האמזונות ראו עצמן כבנותיו של אַרֵס, אל המלחמה.
בחדר הגדול ביותר רואים פסיפס מרהיב המתאר חגיגות שנערכו במצרים בעת גאות השיא של הנילוס, וזה לצד מחזות ציד. לפי מידות הבניין, ריבוי החדרים והעובדה שלא נמצאו מרכיבים שמאפיינים בתי מגורים, ניתן להסיק כי מדובר בבניין ציבורי, ככל הנראה הבזיליקה העירונית שזהו מבנה הציבור החשוב ביותר בעיר. הבזיליקה נזכרת במקורות הביזנטיים כמקום שבו נערכו אספות עירוניות, דיונים, וכדומה. בבניין לא נמצאו סמלים הקושרים אותו בהכרח עם הקהילה היהודית או הנוצרית שהייתה בעיר. עם זאת, מהתיאורים המופיעים ברצפות הבניין, כמו גם הכתובת שנמצאה בכניסה אליו, מעידים כי מי שעיצב את הפסיפסים הבין באמנות הרומית וידע את המשמעות של הדמויות הקלסיות המתוארות בפסיפסים השונים. אפשר לומר בוודאות שיהודי ציפורי, שהיו הרוב באוכלוסיית העיר גם בתקופה הביזנטית, נהנו גם הם מהבניין המרשים הזה.
ולסיום כרגיל שאלה, מי היא הדמות שהכי מזוהה עם ציפורי בתקופה הרומית. התשובה תופיעה בסוף הוידאו.
