בית צידה מלפני 3,000 שנים והברית בין דוד למלך גשור

שיתוף

אבשלום, בנו של דוד המלך, שב לירושלים לאחר שלוש שנות גלות, שסביר להניח שבילה אותם כאן בבית צידה בירת ממלכת גשור. אבשלום חוזר לירושלים לאחר שהרג את אמנון שהיה אחיו מאמא אחרת. חשוב להזכיר, שאבשלום הרג אם אמנון בעזרת עוזריו, בעקבות האונס של אחותו תמר ע"י אמנון. דוד לא רצה לראות את אמנון במשך ארבע שנים מאז שחזר ממלכת גשור לירושלים. לאחר ארבע שנים, פנה לבסוף אבשלום אל יואב בן צרויה שר צבאו של דוד בתלונה ואני מצטט: "למה באתי מגשור טוב לי עוד אני שם". לאור הנוף המדהים, מקורות המים והתגליות בבית צידה, אפשר להבין את אמירתו של אבשלום. לא זו בלבד שבית צידה שוכנת בקרבת הכנרת, היא הייתה גם גדולה ומפוארת יותר מירושלים של ימי דוד. אנחנו בתל בית צידה בתוך שטח פארק הירדן בצפון מזרחה של הכנרת. אנחנו במרחק קילומטר וחצי מחופה הצפוני של הכנרת שניתן לצפות בה מכאן, ו 300מטרים מזרחית לנהר הירדן שניתן לשמוע מכאן את זרימת מימיו. התל שוכן על גבי שלוחת בזלת היורדת מרמת הגולן ושטחו כ 80 דונם, גדול יותר מירושלים בתקופת דוד.

בית צידה נוסדה במאה ה 10 לפנה"ס, נקראה ככל הנראה "צֵ֔ר" או "צד". ביהושע יט כתוב כך: "וְעָרֵ֖י מִבְצָ֑ר הַצִּדִּ֣ים צֵ֔ר וְחַמַּ֖ת רַקַּ֥ת וְכִנָּֽרֶת". אם משמעות המילה צִּדִּים היא גם דייגים, אז הפסוק מונה את ערי הדייגים סביב הכנרת בכיוון השעון: צֵ֔ר, חמת, רַקַּ֥ת וְכִנָּֽרֶת.

בתקופת המקרא ועד שאשור כובשת את האזור, היה צפון מזרח הכנרת חלק מממלכת גשור הארמית. מהחפירות שנערכו כאן במהלך השנים, ניתן להסיק שבית צידה הייתה בירת ממלכה זו. בסרט הזה נתמקד בהיסטוריה של בית ציידה, מיקומה, החומה ושער העיר המרשימים, ובממלכת גשור עם דגש על הקשר שלה עם ממלכות יהודה וישראל עד לכיבוש אשור את האזור. בסרט אחר אתרכז בתיאור תושבי המקום, מקורות ההכנסה של התושבים, מדוע המקום קדוש לנוצרים, וכל זאת מהתקופה ההלניסטית ועד החרבת העיר במרד הגדול במאה הראשונה לספירה.

גְּשׁוּר נזכרת לראשונה במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה, שנכתבו על ידי שליטים שונים מרביתם כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים. במכתבים אלה נזכרות שבע ערי מדינה שההתאחדות שלהן יצרה את ממלכת גשור.

ממלכת גשור מוזכרת בספר דברים  פרק ג, כגבול נחלתו של חצי שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי. בסיפור כיבושי יהושע בן נון והתנחלות השבטים בארץ כנען ניתן למצוא חיזוק נוסף לכך שגשור לא נכבשה על ידי השבטים שנשארו בעבר המזרחי של נהר הירדן.

נישואים פוליטיים רבים אירעו בתקופת המקרא, המעניין הוא, שבמרביתם דווקא הצד החזק בחוזה השלום הוא זה המציע את בתו לצד החלש יותר, וזאת כנראה כדי לטעת בשושלת המלוכה הנישאת, ענף נאמן שלא ישאף לפרק את הברית. אם אכן כך היה, הרי יש בסיפור הנישואים של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור כפי שמתואר בספר שמואל ב פרק ג,  כדי לרמוז על המעמד החזק יותר של ממלכת גשור באזור. נישואי דוד ומעכה הובילו למעורבות של גשור בממלכות ישראל ויהודה במשך לפחות חמישה דורות. בסה"כ דוד ושושלתו נהנו מהברית עם ממלכת גשור, אציין את המקרה המתואר בספר שמואל ב פרק 10 – לפיו, שלא כמו ארבעת ממלכות ארם שהם: אֲרַם בֵּית-רְחוֹב, אֲרַם צוֹבָא, מַעֲכָה וְאִישׁ טוֹב, ממלכת גשור נמנעה מלהצטרף לברית הארמית שניסתה לחלץ את חנון מלך בני עמון מידי דוד המלך.

אבשלום היה בנם של דוד ומעכה. לאחר רצח אמנון שהיה גם יורש העצר, ברח אבשלום לגשור ושהה בא שלוש שנים. שם הוא תכנן את מרידתו בדוד ותכנן כיצד ייקח את השלטון לידיו. לא נרחיב בנושא המרתק הזה, ואת הסוף אנחנו יודעים, אבשלום נהרג במהלך המרד. אבשלום השאיר אחרי מותו בת בשם מעכה כשם אימו. דור לאחר מכן, המלך רחבעם, בנו של שלמה המלך, נשא לאישה את מעכה בת אבשלום ואותה הוא אהב "מכל נשיו ופילגשיו" (דברי הימים ב פרק יא פסוק כא). כנראה גם בשל הקשרים שיצרה לו עם הממלכות הארמיות של גשור, מעכה ודמשק. רחבעם נזקק לקשרים אלה כדי ללחוץ על ירבעם משום ש"מלחמה הייתה בין רחבעם ובן ירבעם כל ימי חייו" כפי שכתוב בספר מלכים א פרק טו.

נתקדם דור נוסף – מעכה בת אבשלום הייתה אם המלך אביה בן רחבעם, וסבתו של המלך אסא. על פי המקרא, החדירה פולחנים זרים לירושלים. אסא נכדה הסיר את "המפלצת" שעשתה סבתו לאשרה, שרף אותה בנחל בקדרון וסלק את סבתו ממעמדה כפי שכתוב בספר מלכים א פרק טו, אך השתמש בקשרים עתיקי היומין עם הממלכות הארמיות בשילוב מתן חלק מאוצרות בית המקדש כשוחד, כדי להסיט את ארם דמשק נגד בעשא מלך ישראל, שאיים לכבוש את ירושלים (מלכים א פרק טו). זו הפרשה האחרונה הידועה על מעורבות גשור בענייני ממלכת יהודה וישראל. ממלכת גשור חרבה במאה ה-8 לפנה"ס לאחר כיבושה של ארם דמשק בשנת732 לפנה"ס על ידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור.

בית צידה נבנתה בשני מפלסים: העיר העליונה והעיר התחתונה. העיר העליונה השתרעה על חלקו הצפון מזרחי של התל והכילה על פי ממצאי החפירות, מבנים ציבוריים בלבד, חומות וביצורים, מכלול שערים מהמרשימים שיש בארץ, וארמון בסגנון המכונה במחקר בשם "בית חילאני". על הארמון ואתרים נוספים בבית צידה נרחיב בסרט נפרד.

מערכת הביצורים נבנתה בצורה מסיבית ונועדה לתת מענה לנשק ההבקעה העיקרי של התקופה ההיא, שהוא איל המצור. קל להתרשם מהקיר האדיר של החומה הפנימית. אפשר לראות מגדל בחומה שנמצא ליד הקטע החשוף ומקיר החומה החיצונית, הנמוך יותר. אנו מגיעים לשער העיר, השוכן באגפה המזרחי. השער היה מערך מבוצר מורכב שנחפר ונחשף. הוא כולל שער חיצוני ושער פנימי, ארבעה מגדלי שמירה וביניהם חצר מרווחת ומרוצפת. זהו השער הגדול והשמור ביותר שהתגלה בישראל באתר מתקופת המקרא. כפי שתארתי בהרחבה בסרט על תפקיד השער בעת העתיקה, בימים ההם התנהלו החיים הציבוריים של עיר מקראית – כלומר פולחן, מסחר, משפט וגם ענישת עבריינים – בחצר שער העיר. בשער ובקרבתו התגלו ספסלים למושב זקני העיר. יש להניח שבחצר התנהלו טקסים פולחניים. 

השער הפנימי כולל ארבעה תאים, שניים מכל צד, והוא אחד המרשימים שנמצאו בארץ. שלושה תאים שימשו כממגורות ובתא הראשון מימין נשמרו המנחות שהובאו לבמות. בתאי השער נמצאה כמות גדולה של גרגרי שעורה וחיטה מפוחמים במשקל טונה אחת בערך. נראה כי הגרגרים התפחמו כשהשער נהרס ונשרף על ידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, בשנת 732 לפנה"ס. השער הפנימי השתמר לגובה של שלושה מטרים. הנביא יחזקאל משתמש במושג תאים כפי שמתואר בפרק מ של ספרו. השער נבנה כולו אבני בזלת, ברובן הן אבני שדה גדולות מאוד. השער היה בין 2 עד 3 קומות. הקומות העליונות טויחו בטיח לבן ולפיכך כשעמד השער במלוא הדרו לא נראו האבנים והלבנים שהרכיבו אותו. השער נבנה באמצע המאה התשיעית לפני הספירה ונהרס בשריפה עזה בידי תגלת פילאסר השלישי מלך אשור בשנת 733 לפני הספירה. כלומר הוא התקיים במשך 120 שנים.

משני עברי מעבר השער מן המאה התשיעית לפני הספירה נבנו שני מגדלים איתנים שאורך כל אחד מהם עשרה מטרים ורוחבו שישה מטרים. לפני המגדל הצפוני נמצא ספסל אבן נמוך ששימש ככל הנראה את השופטים או את זקני העיר.

סף השער נמצא בגובה של 30 סנטימטר מעל רצפת הפרוזדור שהוביל בין פתח הכניסה לפתח היציאה של השער, הוא "אולם השער" המקראי כפי שמתואר בספר יחזקאל פרק מ פסוקים ח-ט. במרכז הסף נמצאת אבן העצר. זוהי אבן עגולה למחצה ומסותתת היטב. באמצעה עדיין ניכרים עקבות דלתות השער. צירי הדלתות היו בגומחה בעומק של 30 סנטימטר כדי למנוע את הגישה אליהם. מצירי הדלתות לא השתמר דבר. הקטע הזה של השער נמצא שרוף לחלוטין.

בפינה הדרום מערבית של השער משולב מבנה מחסנים גדול. המבנה נבנה כיחידה אחת עם השער. זהו מבנה טיפוסי למבני המחסנים הידועים ממקומות אחרים. מבנה המחסנים היה מלא בצפיפות בקנקנים בגדלים שונים אך אף לא אחד מהם שרד בשלמותו מן ההרס הכבד שנגרם למבנה.

בשנת 732-734 לפני הספירה כבש תגלת פלאסר השלישי מלך אשור את ממלכת ארם דמשק את הגולן הגליל והגלעד. הכיבוש זרע הרס וחורבן בכל הערים הגדולות והמבוצרות במרחב. אומנם בבית צידה החורבן לא הביא קץ על היישוב אבל הוא דלדל אותו במידה כזאת ששוב לא חזר לימי תפארתו הקודמים.

ולסיום כרגיל שאלה: מי היה אחראי למות אבשלום? התשובה תופיעה בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: הכנרת: מונוגרפיה של ימה, מחבר: נון מנדל, בהוצאת: הוצאת ספרים אריאל, הוצאת קיבוץ עין גב
  2. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 118, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  3. מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 4 : הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, בהוצאת: כתר, ומשרד הבטחון
  4. הפודקאסט של התנ"ך: פרק 58: מרד אבשלום, כותבת ומגישה: ד"ר ליאורה רביד

אזכור בתנ"ך

  1. שמואל ב פרק יד פסוק לב
  2. יהושע יט פסוק לה
  3. דברים פרק ג פסוק יד
  4. ספר יהושע פרק יג פסוק יג
  5. שמואל ב פרק ג פסוק ג
  6. שמואל ב פרק י פסוק ו
  7. מלכים א פרק טו
  8. יחזקאל פרק מ פסוקים: ז-יג

אתרים קשורים