בית שערים – מתחם מערות המנורה

מסוף המאה השנייה לספירה, הפכה בית שערים למקום קבורה חשוב אליו הובאו מתים מרחבי הארץ ומחוץ לישראל. הקבורה במאות הראשונה והשניה כנראה שלא הייתה נתונה לפיקוח ולמימון עירוני. כל אדם קנה או חפר למשפחתו המורחבת מערת קבר וכל משפחה קברה את מתיה באדמות שבבעלותה. יחד עם זאת, בשל המורכבות הכוללת ולמרות שאין ידיעות על הגוף שארגן את הקבורה בבית שערים, ברור שזו לא הייתה יוזמה ספורדית של יחידים. חציבת קברים וההכנה שלהם לקבורה חייבה ארגון ומימון מרכזי, וכפי שניתן לראות את הקירות, והמעברים בין מערכות הקברים השונות, ברור שיד מרכזת טיפלה בכך. לפי עדויות שונות ההשערה היא כי נשיאות הסנהדרין או גוף מטעמה ארגן את הפעילות באתר. הנשיאות הייתה גוף יחידי שפעל בציבוריות היהודית והיה יכול להתמודד עם פרויקט בסדר גודל כזה.

במתחם המנורה נמצאו שש מערות קבורה שבין השאר נמצאו בהן עשרות תבליטים של מנורת שבעת קנים. בסרט נבקר בשלוש מהן.

מערת ארון הקודש -במערת ארון הקודש ארבעה אולמות וכמאה נקברים. שם המערה הוא על שם תבליט משוקע של ארון קודש, אריות, מזבח ומנורת שבעה קנים שנחקק באולם הראשי. מרבית הקברים כאן הם קברי מִקְמָר. קבר כזה מורכב מגומחה שהתקרה שלה מקומרת –הקבורה הזו מגיעה אלינו מהתרבות ההלניסטית ותרבות רומא העתיקה.

השינוי במעמדו של בית-שערים, חל לאחר כשלון מרד בר-כוכבא בשנת 136, בזמן שפליטים יהודיים עברו מיהודה ליישובי הגליל, ובחרו בדרך כלל ביישובים יהודיים כפריים ללא סממנים של תרבות נוכרית. לרבי  יהודה הנשיא היה מעמד ותפקיד יחודי, גם בקרב הציבור היהודי וגם עם השלטון הרומי, ולכן בואו לבית-שערים, הפכו את המקום למרכז יהודי הכולל גם נוכחות קבועה של מוסדות ציבוריים.

מערת הלוחם ומנורתו – שמה של המערה ניתן לה מהתבליט של מנורה בעלת שלוש רגליים המוצבת על ראש לוחם. מצד אחד הוא לבוש כלוחם רומאי מצד שני הכתובות במערה מעידות שהמערה שמשה לקבורת יהודים מתדמור, איך זה מסתדר? אז כל אחד יכול להשלים את הסיבה לפי דימיונו. מעל הקבר תבליט צדף גדול ומרשים, אולי מסמל פעילות ימית שאיכשהו קשורה לחייל. במערה חמישה אולמות, כשמונים קברים, ותבליטי מנורות במקומות שונים.

בבתי הקברות של בית שערים, נמצא ריכוז הקבורה הגדול בארץ מהתקופה הרומית המאוחרת. המקום שרת בתחילה את האוכלוסייה המקומית ובהמשך גם את היהודים מהגולה. כפי שכבר ראינו, הקבורה נעשתה במערות שנחצבו. טיב המסלע המקומי מבוסס על סלע הקירטון שבשל חוסר המבנה הגבישי שלו נוח לחציבה ומצד שני יש לו אטימות גבוה למים.

מיקום בתי הקברות הורחק מהיישוב שנמצע על הגבעה, וזאות מכמה סיבות: גורם הטומאה, כלומר החשש מקרבת החיים אל המתים, וכמובן מניעת מטרדי ריח. כשהרוח נושבת ממערב, היא מתחזקת במעלה מדרון הגבעה ונחלשת מאד על פני הגבעה . שם מתפתחת מערבולת וכיוון נשיבת הרוח מתהפך, לעומת זאת, אם הקבורה הייתה ממזרח לעיר, היו מטרדי הריח על הגבעה קשים מכיוון שהגבעות מאיטות את זרימת הרוח המנשבת מהמזרח. נראה כי בשלב הבינוי של בתי הקברות כאן, לאחר בואו של רבי יהודה הנשיא לבית שערים, הביאו המתכננים לידי ביטוי את ההבטים הגיאוגרפים השונים של המקום מתוך כוונה להשגת איכות חיים טובה יותר.

עיר המתים סיפקה פרנסה לרבים מתושבי בית שערים וביניהם לחוצבי קברים, מטפלים במתים ובהבאה לקבורה, ספקי בשמים וכלי חרס, יצרני גלוסקמאות ואחרים. בנוסף, כל מה שקשור באבן: חוצבים, סתתים ובכלל בתי מלאכה ליצור ארונות. מכיוון שבמהלך הסיורים שלנו כאן ראינו סוגי אבן שונים, אז ככל הנראה חלקם הגיעו מסביבת בית שערים וחלקים מחוץ לאזור.

בנקודה הגבוה של המתחם נמצא המאוזוליאום ומערת הקברים (מ"ס 11). רצפת הפסיפס ומבנה הכניסה מרשימים מאוד. ממצא חשוב היה שברי לוח שיש שעליו חקוקה כתובת ביוונית "אני יוסטוס בן ליאוניטוס וספו, שוכב מת לאחר שקטפתי מפירות כל חכמה עזבתי את האור, את ההורים האומללים המתאבלים ללא הפוגה ואת אחי אוי לי בביס[רה שלי]". כתובת זאת התגלתה בשנת 1939, ומוזכר בה השם ביסרה שמה של בית שערים. הכתובת היוותה אישור סופי לזיהוי האתר כבית שערים. הממצאים מהמאוזוליאום מוצגים במערת המוזיאון באתר.

כפי שכבר הזכרתי, המתים הגיעו גם מהתפוצות. בסרט אני מציג את מפת מקור המתים. דרך ההגעה לכאן היה יחסית נוח. בקרבת בית שערים שני כבישים רומיים אימפריאלים שנסללו מלגיו, בסיס רומי ליד מגידו לעכו. הכבישים האלו נבנו כבר בימי הקיסר אדריאנוס שאחראי על דיכוי מרד בר כוכבא. הכביש ממערב לבית שערים נועד ליצור קשר מהיר ונוח ממחנה הצבא בלגיו לעכו, שם היה הנמל הראשי של ארץ ישראל. עכו הייתה הבסיס הלוגיסטי החשוב של הצבא הרומי עוד לפני כיבוש הגליל על ידי אספסיאנוס, ועכו המשיכה בכך גם בהמשך התקופה הרומית. הנמל בעכו שימש נקודה מרכזית בקשר הרומי של ארץ ישראל עם ארצות המערב ורומי במרכזן, וגם קשריו של רבי יהודה הנשיא עם המינהל הרומי עברו דרך הנמל בעכו.

היישוב היהודי בגליל בכלל, והמגזר הכפרי בפרט, נפגע קשות בשלהי המאה הרביעית לספירה. הרבה מיישובי הגליל היהודי ננטשו כמעט לחלוטין. שתי סיבות עיקריות לכך: רעידת האדמה בשנת 363 לספירה, ובמקרה של בית שערים, הארכיאולוגים שחפרו כאן קבעו שהיישוב חרב ובית-הקברות ננטש כבר לאחר מרד גלוס בשנת 353 לספירה. לאחר המאה הרביעית לספירה, הפך היישוב בבית-שערים לנוכרי-נוצרי .

ולסיום כרגיל שאלה – באיזה ספר בתנ"ך ניתן הציווי להכין את המנורה? – התשובה תופיע בסוף הסרט.