נהוג למנות שבעה מבצרים במערכת מבצרי המדבר: אלכסנדריון, דוק, קיפרוס, הרודיון, הורקניה ,מכור ומצדה. ראשיתה של המערכת לאספקת המים למבצר קיפרוס היתה כאן בעין מבוע.
מבין שלושת המעינות העיקריים בנחל פרת שהם: עין קלט, עין מבוע ועין פרת, עין מבוע הוא המעיין השופע ביותר בנחל פרת. יחד עם זאת, בשל המבנה הגיאולוגי שלו, חלות בו תנודות קיצוניות בכמות המים הנובעים, גם במהלך השנה וגם בין השנים. שפיעת המעין יכולה בשיאה להגיע ל 3,000 מ"ק בשעה, ובעונת הקיץ אף להתייבש, וברמה שנתית ניתן לצפות לכמות מים שהיא בין 2 ל 3.5 מיליון מ"ק בשנה, כמות משמעותית – אך בשל חוסר היציבות, בנו בתקופת הורדוס אמה נוספת כך שבתקופות שפל של עין מבוע, משכו מים מעין פרת, הנמצא כ- 6 ק"מ ממערב לעין מבוע. מה גורם לחוסר היציבות הכל כך משמעותי של עין מבוע?, ובכן, מדובר במעיין פועם, כלומר מעיין שנובע לסירוגין, וניתן להבין זאות היטב מהתרשימים שמופיעים בסרט – בעזרת עקרון הסיפון, המים יוצאים בכוח הכבידה. כדי שהם יתחילו לצאת, מפלס הפעימה חייב להיות גבוה מהנקודה הגבוה ביותר של ערוץ היציאה, פשוט חוק כלים שלובים, ואז, המים יוצאים בבת אחת, עד הנקודה בה יחדור אוויר ליציאת הפתח ובכך יפסיק את פעולת עקרון הסיפון. המעיין לא יספק יותר מים עד שיצטברו בו שוב מים עד לגובה מפלס הפעימה. בחורף, בשנים גשומות, במעיין הזה, קצב המים הנכנסים הוא כזה שמפלס המים גבוה ממפלס הפעימה באופן תמידי ולכן המים זורמים כל הזמן כמו מעיין רגיל, הנביעה רצופה. ככל שמתקרבים לקיץ וכמות המשקעים יורדת ומפלס הפעימה יורד, נכנס מנגנון הפעימה לפעולה.
עין מבוע (עין פואר) ממוקם בגובה 100מ' מעל פני הים. מכאן התמשכה אמת מים פתוחה שהובילה את מימי המעיין בתוספת מימיו של עין פרת (הוא עין פארה), אל בריכות המים התת קרקעיות אשר למרגלות מבצר קיפרוס הנמצאות כ 45 מ' מתחת לפני הים. בקו אווירי המרחק בין עין מבוע למבצר הוא 7.25 ק"מ אך בשל הטופוגרפיה של ואדי קלט והאזור, אורכה של האמה כפול, כ 14 ק"מ.
לכיוון מזרח, כלומר לכיוון יריחו, בין עין מבוע בוא אנחנו נמצאים, ועין קלט נבנו במהלך ההיסטוריה ארבע אמות: (1) אמת המים שזה עתה תארתי – אמה פתוחה מתקופת הורדוס בגדה הדרומית שממשיכה לעבר קיפרוס שנבנתה על תוואי אמה חשמונאית, היא אמה שהגיעה למעשה מעין פרת לפיצוי על חוסר יציבות כמות המים שנובעים בעין מבוע. (2) האמה השניה היא אמת הצינורות, גם היא בגדה הדרומית שיעדה היה מאגר מים שרובו תת קרקעי – בית ג'אבר-אל פוקאני, המאגר חסום כיום, הוא נמצא בסמוך לתצפית מנזר סנט ג'ורג'. (3) האמה של ימינו היוצאת מעין קלט לצרכי השקיה של שטחי חקלאות באזור יריחו. האמה נבנתה בתחילת המאה ה 20 ולפרקים נמצאת בתוך האמה ההורדינית שבגדה הדרומית. (4) אמה מקומית קצרה בגדה הצפונית להשקיית חלקות שלחין באזור הקרוב.
אז את קיפרוס הזינו במימי עין מבוע שנוספו להם מימי עין פרת. לגבי אמת צינורות החרס – מדובר באמת מים מן התקופה הערבית הקדומה, אשר במרבית מהלכה היתה מורכבת מזוג צינורות חרס צמודים, שבקטעים מסויימים היתה האמה פתוחה. צינורות החרס עשויים מחוליות דבוקות זו לזו. קוטר החוליות בממוצע הוא 45 ס"מ ואורכן 60-70 ס"מ. בצוקים התלולים, אמת הצינורות משתמשת באמת הורדוס ואין שם צינורות בגלל תנאי השטח הקשים שלא אפשרו לבצע את הנחת וחיבור הצינורות.
בסרט על עין קלט אני מרחיב על הגדול מבין שלושת גשרי אמת הצינורות ששרדו מזרחית לעין קלט. הגשר פרוס על ואדי אבו-דבע שבקירבת עין קלט. האמה והגשר מיוחסים על ידי הארכיאולוגים לימי בֵּית אוּמַיָּה שהייתה שושלת ח'ליפים של האימפריה המוסלמית ושלטה במרחב הישראלי סורי במאות ה7 וה 8. חשוב לזכור שבימים ההם היתה הדרך בין ירושלים ליריחו קטע מן הדרך הממלכתית הראשית: בגדאד-ירושלים-קאהיר. תקופת בית אומיה היתה תקופה של בניה גדולה כשבאזור הזה הם בנו בין השאר את ארמון הישאם ביריחו.
ולסיום כרגיל שאלה – יש מספר בודד של מעיינות פועמים בישראל ופחות מ 100 בעולם. אחד המפורסמים שנמצא בירושלים הפסיק לפעום בתחילת המאה ה 20 ומתנהג מאז כמעיין רגיל – מה שמו. התשובה מופיע בסוף הסרט.
