אנחנו בשטח הישוב העתיק מרשה, כשאחד המאפיינים של האזור הוא סלע הקירטון שמתחתינו. הקירטון הוא סלע פריך, לבן ונקבובי. זהו סלע שדומה לאבן גיר ומורכב כמוהו מהמינרל קלציט שהוא אחד המינרלים הנפוצים ביותר על פני כדור הארץ, אך בשונה מהגיר אין לקירטון מבנה גבישי. התוצאה היא שהקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר ונשאר רך כך שניתן יחסית בקלות לחפור בורות מים. הקירטון כפי שציינתי הוא נקבובי אבל הוא לא מעביר טוב מים, מהסיבה שהנקבים שלו קטנים מאוד ולכן הוא סלע אטים. עוד דקה נבין איך זה מתקשר לאתר בו אנו נמצאים.
את המערות במרשה אפשר לחלק לחמש קבוצות על פי צורותיהן ותפקידיהם:
- נתחיל עם מערות פעמון, הן נקראות כך בשל צורתן. קוטרן רחב למטה וצר למעלה. עומקן של חלק מהמערות מגיע עד 25 מטרים. המערות הכילו מחצבות של קירטון רך ששימש לתעשיית מלט או לאבני בנייה.
- הסוג השני, בורות מים – דומים מאוד למערות הפעמון, ומה שאופייני להם זהו גרם המדרגות שהותירו החוצבים לאורך דפנות המערה, ובנוסף יש להן מעקות אבן.
- הסוג השלישי הם מערות בצורות שונות ששימשו כמתקני מלאכה וחקלאות כמו בתי בד גתות יקבים ואורוות.
- הסוג הרביעי הם מערות קבורה. במרשה, הידועות ביותר הן המערות הצידוניות. מערות הקבורה שימשו למין המאה השלישית לפני הספירה ועד המאה השישית לספירה.
- ועכשיו לעניינינו – הסוג החמישי הם מערות קולומבריום – משמעות המילה היא בית היונה. בואו נרד למערה ונתאר בין השאר את מקור שמה.
שתי דקות על נושא שקשור לשם המערה והוא צבא אנדרס שנקרא על שם מפקדו הפולני, הגנרל ולדיסלב אנדרס.
בספטמבר 1939 בפרוץ מלחמת העולם השנייה אנדרס משמש כמפקד חטיבת פרשים בצבא פולין, והוא נפל בשבי הסובייטים שפלשו לפולין. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941, הסכימה הממשלה הפולנית הגולה לשתף פעולה עם ברית המועצות כנגד גרמניה. ההסכם שנחתם בין פולין וברית המועצות, בין השאר קבע שיוקם צבא פולני באדמת רוסיה שיהיה כפוף לפיקוד העליון הסובייטי כשאנדרס נבחר לפקד על הכוח הפולני.
אנדרס שוחרר מהשבי הרוסי והחל לארגן את הכוח הפולני שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס". למרות שאנדרס קיווה שתהיה לו ההזדמנות להוביל את הכוחות שישחררו את פולין, בפועל צבא אנדרס שמנה עשרות אלפי חיילים ודיווחו במהלך 1942 עבר לבעלות הברית, הוצב תחילה במזרח התיכון ולאחר מכן נשלח לחזית באיטליה. בדרכו לחזית האיטלקי, בשל אילוצים שאני לא אכנס אליהם, הדרך לאיטליה עברה דרך פורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת לארץ ישראל, אליה הגיעו בתחילת 1943.
בעת שהייתם של חיילי צבא אנדרס בארץ ישראל בתחילת שנת 1943, הם עברו באזור מרשה ונכנסו למערה זו וחרטו את הכתובת "ורשה פולין" ודמות נשר – סמל הצבא הפולני, ולכן הוחלט לקבוע את שם המקום, "המערה הפולנית". בצבא אנדרס שרתו 4,000 יהודים, שהיוו כ-5 אחוזים מחייליו.
המערה שימשה בתחילה כבור מים, ובהמשך נחצב בה הקולומבריום. חשוב להבין שבשפלת יהודה אין מעיינות בשל חוסר יכולת המים לחלחל, ולכן שימשו בורות אלו כמקור המים היחידי לתושבי הסביבה. הבורות קיבלו את מימיהם מהגשם שירד על הגבעות שבסביבות העיר וממערכות ניקוז שהובילו כל טיפת גשם שירדה על הגגות. וכפי שציינצי בתחילה, מה שמיחד את בורות המים זהו גרם המדרגות שהותירו החוצבים לאורך דפנות המערה ומעקות אבן כפי שניתן לראות כאן, ולכן אפשר להסיק שהמערה הזו החלה כבור מים ומאוחר יותר נחצב בה הקולומבריום.
לשם מה השתמשו בקולומבריום אני מזמין אתכם לצפות בוידאו על מערת השוק לקבלת הסבר מפורט.
ולסיום כרגיל שאלה, בצבא אנדרס שירת אחד מראשי הממשלה של ישראל בעבר, מה שמו. כרגיל, התשובה בסוף הוידאו.
