הר ניתאי

אנחנו על פסגת הר נתאי בתצפית נהדרת דרומה למערות המסתור במצוקי ארבל, מימין הכפר העתיק ארבל, מזרחה, יש לנו תצפית למערב הגולן ולכיוון צפון רואים את בקעת גנוסר וחלקים ממזרח הגליל.

לרגלי ההר, במצוקים שנמצאים מתחתינו, ישנן עשרות מערות, רובן חצובות. מקורות המים הקרובים ביותר הם באפיק נחל ארבל למטה והגישה אליהם מההר קשה בשל המצוקים. והנושא האחרון לציין בשלב הזה אבל החשוב בהקשר של הר ניתאי, על גבי המדרון התלול שלמרגלות מצוקי ההר נמצאת חירבת וואדי חמאם, אחד הישובים הגדולים באזור בתקופה הרומית. מה ההגיון למקם כפר למרגלות ההר כשקיימת סכנה תמידית של מפולות סלעים מן המצוק?, וישנן עדיות בכפר שמפולות כאלו אכן קראו, על השאלה הזו נענה בהמשך.

מה מקור השם הר ניתאי? אז מפורסם מהישוב ארבל שחי במאה ה-2 לפנה"ס הוא נתאי הארבלי שהיה אב בית הדין, לצידו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין, כנראה בתקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס החשמונאי. ניתאי הארבלי יחד עם יהושע בן פרחיה, הם הזוג השני בתקופת הזוגות שנמשכה כמאתיים שנים בימי הבית השני. במהלך המאה הראשונה והשניה לפנה"ס ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו יחד כראשי הדור: אחד כנשיא הסנהדרין והמשנה שלו כאב בית הדין של הסנהדרין. חשוב להדגיש לחובבי ההסטוריה, שהשם ניתאי ניתן להר הזה רק בעת האחרונה, כך שגם הר ארבל וגם הר ניתאי היום, נקראו כנראה בשם ארבל בתקופה הרומית, ולכן, בסבירות גבוה, אמירות לגבי המערות באזור ואף לשם ארבל – יתכן מאוד שהתיחסו לשני המקומות יחד ואולי אף לפעמים, ההיתיחסות היתה להר ניתאי בלבד.

כפי שאתם רואים יש כאן חומה ובה תשעה מגדלי שמירה שמלבד אחד או שניים קשה לזהות אותם. אורך החומה הוא ‏286 מ׳ ושרידי תשעת המגדלים שנבנו בה בולטים בשטח. המרחק בין מגדלי השמירה הוא 28 מטר. עובי קירות המגדלים כמטר אחד והם בולטים מהחומה כ-‏3.‏1מ׳. רוחב החומה כ-‏2.‏1מ' והיא עובתה בקיר נוסף לרוב אורכה. באזורים אלו הגיע רוחב החומה ל-‏4-‏5מ׳. כפי שניתן לראות, החומה הייתה בנויה מאבני שדה מעובדות.  

מה היתה מטרת החומה ולאיזו תקופה השתייכה? אז החומה נבנתה כדי להגן על מי שנמצא מזרחית לחומה, כלומר מי שהיה במערות שבמצוקים: כל תשעת מגדלי השמירה בלטו לכיוון מערב – הכיוון היחיד שממנו צפוי היה להגיע אויב; ‏ובנוסף לכך, קצה החומה שבצפון מסתיים במגדל מרובע – בינו לבין קצה המצוק היה מעבר צר – המעבר היחיד שדרכו ניתן לעבור את החומה לעבר המדרון התלול של המצוק. כפי שניתן לראות, הצד המערבי של ההר הוא רמה מישורית שהגישה אליו מצד מערב נוחה, אפשר לראות את אזור הגידולים 100-200 מטר מאיתנו, וכפי שציינו בפני חלק מהמגדלים, היתרון באזור הגידול שהוא מישורי, ולכן פנו מגדלי השמירה למערב, משם צפויה הייתה הסכנה למתקפה של כוחות רומיים על יושבי המערות.

החומה היא כנראה חלק ממערך הביצורים שנבנו כהכנות למרד הגדול שהתרחש בין 66 עד 70 או 73 לספירה טלוי אם מתייחסים להחרבת ירושלים בשנת 70 או כיבוש מצדה בשנת 73 כסיום המרד, ובכל מקרה המרד הוא מול צבא רומי בהנהגת ספסיאנוס ובנו טיטוס. רובו המכריע של ממצאי החרסים שנמצאו כאן שייכים לאמצע המאה הראשונה לספירה ומוכרים היטב ממכלולים המתוארכים לימי המרד הגדול ביודפת ובגמלא.

נקודה חשובה נוספת מופיעה בספרו של יוסף בן מתיתיהו, מלחמת היהודים ברומאים…..ספר ב' פרק 20ו' ואני אצטט פיסקה אחת– "ובדעת יוסף כי הרומאים יעלו על ארץ ישראל דרך הגליל, הוא בצר את כל משגבי הארץ, את יודפת…אני מדלג אל רשימת תשע הערים…, ומלבד אלה בנה חומות על המערות אשר מסביב לים כנרת בחלק הארץ הנקרא הגליל התחתון", תאור פשוט מושלם לביצורי החומה בהר ניתאי החולש על הגישה אל המערות שבמצוקים.

חומת הר-ניתאי מגינה עלהמערות שבמצוק הר- ניתאי בלבד. למעשה כל המערות מתחתינו מוגנות על- ידי החומה. בספר אחר של יוסף בן מתיתיהו, 'חיי יוסף' – מדובר על ביצור הכפר 'מערת ארבל' . היישוב היחיד המוגן על-ידי החומה הוא זה ששכן בחורבת וואדי חמאם כאן מתחתינו. המערות שבמדרון אינן טבעיות, הן נחצבו מראש באמצעים מלאכותיים, כך שישנה הצדקה לכנות את היישוב הקדום 'כפר מערת, או מערות ארבל'. לעומת זאת, אין באמת זיקה בין המערות הקרובות לכפר העתיק ארבל, שמכונה גם חורבת אירביד (המערות שנמצאות מולינו בהר ארבל) לבין החומה על הר ניתאי.

המערות שבמצוקי הר-ניתאי מסודרות מתחת לקו החומה בשתי מדרגות. מרבית המערות נבדקו, והגישה אליהן מוגבלת בכתפיים מצוקיות שקשה לעקוף אותן, וגם אם ניתן לטפס, טיפוס כזה היה בפועל בלתי אפשרי לכוח צבאי שנשא ציוד לחימה כבד. המערות רובן נפגעו בשל מפולות. מכלול המערות אורגן כיחידת מגורים עם חדרים יעודיים שנועדו ככל הנראה לבישול, שינה ולאחסון.

עוד כמה מילים על הישוב היהודי הקדום בוואדי חמאם שכבר הזכרנו אותו היום – נראה שהזיקה בין היהודים שברחו מהיישוב ארבל לבין מקלטי המצוקים של צוקי הארבל, ובין היהודים שנמלטו מהיישוב בוואדי חמאם למקלטי המצוקים של הר נתאי, ברורה. לא מן הנמנע שמאות מערות מקלטי המצוקים בשני האתרים האלה שימשו גם את תושבי הישובים הסמוכים האחרים.

זוכרים את השאלה שהתחלנו איתה – מה ההגיון למקם כפר למרגלות המצוק כשקיימת סכנה תמידית של מפולות סלעים מן המצוק? תפקידו של הביצור בהר ניתאי הוא בזיקה ישירה לכפר בחרבת וואדי חמאם ולמערות במצוקי הר ניתאי. המתחם המבוצר שולט על הכפר. הגישה הבודדת אל המתחם המבוצר מצידו הפנימי היא דרך השביל התלול המטפס ישירות מן הכפר אל הקצה הצפוני של החומה, הקשר בין הביצור למערות ברור גם הוא שכן הגישה למערות העליונות החצובות במצוק, אפשרית רק מתוך המתחם המוגן. אפשר גם שהמתחם המוגן כאן בראש ההר שימש סוג של אזור מפלט לאוכלוסייה גדולה.

הקמת ביצור בקנה המידה כפי שרואים כאן היא מעל כוחו של ישוב כמו זה שבחירבת וואדי חמאם והוא לא נועד רק לתושביו כך שסביר שמדובר במפעל בנייה אזורי וכנראה שזה מחזק את ההשערה שהביצור כאן אכן נבנה על ידי יוסף בן מתיתיהו בהמשך לכתוב על חומה שהקים "להגנת המערות שלשפת ים גניסר".

הפעילות באתר נמשכה גם במאה ה2 לספירה ויתכן שהמגדלים הוספו אז כהכנה למרד בר כוכבא שהרי כפי שהסברתי בוידאו על בית הכנסת בחירבת וואדי חמאם, מזהים חורבן נקודתי בתקופת מרד בר כוכבא. סיימנו את הסיור כאן בהר ניתאי, ונקנח  כרגיל בשאלה – מי מבין מלכי שושלת החשמונאים, כבש חזרה את הגליל – התשובה תופיע בסוף הווידאו.