הר צרויה והאחיינים של דויד המלך

שעה וחצי לאחר הזריחה, חודש פבואר במקום הנמוך ביותר בעולם. אנחנו חצי ק"מ דרומית לישוב העתיק עין גדי המופיע בספר יהושוע כאחד מערי המדבר של שבט יהודה. לאוהבי הבשמים שבינכם – המקום היה ידוע ברחבי האימפריות השונות לפני 2000 ו 3000 שנה כמקום יצור בשמים איכותיים. לפרטים נוספים על גידול הבשמים אתם מומנים לראות את הוידאו על מצודת עין בוקק.

אנחנו נטפס היום להר צְרוּיָה, מהעליות היותר מאתגרות, נטפס 600 מטר בגובה, מגובה ים המלח שהוא 430 מטר מתחת לפני המים ועד הר צְרוּיָה שגובהו 175מ'. אני מעריך שיקח לנו 3 שעות, אבל הדבר החשוב ביותר – יצא לנו לדבר על צְרוּיָה אחות דויד המלך ועל שלושת בניה, וזאת נעשה במהלך העצירות השונות.

צרויה

אנחנו ברבע הדרך וזה הזמן לדבר על צרויה. צְרוּיָה היא אחותו של דויד המלך, בתו של ישי. שם האם לא מופיע במקרא, אולם שם אמו של דוד (וכנראה גם אמה), מופיע בתלמוד הבבלי כניצבת בת עדאל (עדיאל). צְרוּיָה היא האמא של אבישי, יואב ועשהאל. בניה נקראים על שמה, בשונה מהמקובל במקרא, בה נקראים האישים על שם אביהם, וזאת או בשל היותה אישה מרשימה ראויה לציון או מפני שהייתה ממשפחה מיוחסת הרי היא אחותו של דויד המלך, ואולי גם בשל שתי הסיבות יחד.

בני צרויה הם גיבורים עשויים ללא חת, וניתן למצוא מספר מקומות במקרא שגבורתם אף מטילה צל על גבורת דוד.

המחויבות שלהם לדוד בשדה המערכה היא מוחלטת, מוכנים לההרג למענו, לא פלא, שאנחנו מרבים לשמוע את דבריהם, נדמה שאי אפשר להפריד בין דויד המלך לבינם.

עשהאל

מערכת היחסים ביניהם הדוקה וסבוכה, לעיתים נראה שהיא קשה לשני הצדדים. לפי סדר שמות הבנים בספר דברי הימים (דב"ה-א, ב, טז) עשהאל היה הצעיר שבחבורה. הוא נמנה על גיבורי דויד (שמואל ב, פרק כג), אך לגבורה ללא גבולות יש גם צד שלילי. עשהאל הצעיר ה"קל ברגליו כאחד הצבים (כלומר: הצבאים ) אשר בשדה" ( שמ"ב, ב, יח), אינו מבין כי מהירות אינה חזות הכל וכי שיקול דעת ונסיון צבאי יכולים לגבור על גבורה ולהט נעורים.

לאחר מות שאול, במהלך הקרב בין צבא איש בושת, בנו של שאול, לצבא דוד בבריכת גבעון ,שהחל כ"משחק" כלשון התנ"ך, רדף עשהאל אחרי אבנר בן נר שר צבאו של איש בושת,  כשאבנר בן נר, מנסה בכל כוחו למנוע מעשהאל את העימות המיותר. משסירב עשהאל, הרג אותו אבנר בחניתו. מאוחר יותר נקם יואב את נקמת עשהאל אחיו, והרג את אבנר.

אבישי

אבישי בן צְרוּיָה – הבכור שבאחים לפי סדר שמות הבנים בספר דב"ה (דב"ה-א, ב, טז), היה אחד מגיבוריו המובילים של דוד (שמ"ב, פרק כג) והצטרף אליו כנראה, כבר בשלב הראשון של התגבשות תומכיו של דוד, בתקופת ההמלטות משאול. לאחר הכתרתו של דוד למלך, אבישי מתמנה למפקד צבא בכיר תחת פיקודו של אחיו יואב, שר הצבא של דוד. כשדויד נמצא במנוסה מבנו אבשלום שרוצה לקחת את מלכותו, אבל כנראה שיותר מכל רוצה אבשלום לנקום על אונס אחותו תמר על ידי אמנון, גם הוא בנו של דויד מאם אחרת, ללא שדויד עשה מאום – בזמן המנוסה הם נתקלים בשמעי בן גרא מבית שאול המקלל את דויד המלך, אבישי חם המזג מבקש להרוג את שמעי, דוד כועס ואומר לו בין השאר "מה לי ולכם בני צרויה" (שמ"ב טז , י),

וכנראה שהאמירה הזו מכוונת לאבישי וגם אל אחיו יואב , אמירה הממחישה את היחסים המורכבים בין בני צְרוּיָה לדודם דויד המלך.

יואב

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, שר צבאו של דוד המלך. לנאמנות המוחלטת שלו לדויד יש דוגמאות רבות, וחשוב לציין שיואב לא חושש להביע את דעתו בפני דויד, אך בסוף יבצע את פקודות דויד גם אם הוא לא מסכים איתם ויש מספר דוגמאות שאני לא ארחיב בהן.

אני רוצה לציין דוגמא אחת שבעיני מביאה את אופיו לידי ביטוי – לאחר כשלון מרד בנו של דויד אבשלום, בדויד אביו, ולאחר שאבשלום נהרג, דויד מתאבל על בנו בזמו שכל תומכיו של דויד עוד לא מתאוששים מהקרבות הקשים מול אבשלום וחייליו שאך לפני רגע רצו לפגוע בהם ובדויד המלך, ואז מגיע יואב, ובנאום מבריק הוא ממחיש למלכו כי הוא מבכר את בנו האחד, הבוגד, על פני בני ביתו ועבדיו האוהבים והנאמנים, וגם מוסיף איום – והפסוק הבא הוא בעיני דוגמא מופתית על חוסר הפחד שלו בדברים שהוא מאמין בהם וכך הוא אומר לדויד גדול מלכי ישראל (שמ"ב, יט, ב-יט) "הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ.   ז לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ, וְלִשְׂנֹא, אֶת-אֹהֲבֶיךָ:  כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים–כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא) אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ.  ח וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ:  {ס}  כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-(אם) אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה". בעקבות דבריו של יואב, קם דוד מאבלו ויצא לדבר אל העם ואל צבאו, וחוזר למהלך התקין של תפקוד כמלך.

מה שכנראה הכשיל את יואב הם חשבונות אישיים ורגש נקמה. לכאורה מחסל יואב את אבנר מפני שאינו נותן אמון בשר צבא האויב (שמ"ב, ב, כד-כה), אך גם על סמך הכתוב, היתה זו נקמת דם על הריגת אבנר את עשהאל אחיו של יואב (שמ"ב, ג, ל), ומעבר לכך – אבנר הביא לדויד על מגש של כסף את הסכמת שבטי ישראל לקבל את מלכותו עליהם, צעד שהיה נחוץ בין השאר מסיבות צבאיות מדיניות, ורצח אבנר בן נר היה פוטנציאל לסיקול מהלך מהיר של התלכדות שיבטי ישראל מאחורי דויד.

במעשה הריגת עֲמָשָׂא בֶּן יֶתֶר, שר הצבא של אבשלום, שממנה דוד תחת יואב לאחר מות אבשלום (שמ"ב, יט, יד), כבר אין יואב טורח להשמיע נימוק כזה או אחר, לא באוזני דוד ולא באוזני אחרים. קשה לו עם העובדה שהמלך מינה לשר צבא במקומו, אדם שהופקד על ידי אבשלום על צבאו שלו. גם כלפי קרובי משפחתו אין יואב מגלה רחמים ורק להזכיר שעמשא היה בנה של אביגיל אחות צְרוּיָה, אימו של יואב.

סיום חיי יואב בן צְרוּיָה הוא עצוב – יואב משלם בחייו על רצח שני שרי הצבא, אבנר בן נר ועמשא בן יתר כפי שמלמדת צוואת דוד (מל"א, ב, ה-ו), חשוב לציין כי דוד לא מזכיר בצוואתו את הרג בנו האהוב אבשלום, ואפשר שהוא מבין כי היה זה צעד נבון ונחוץ לטובת הממלכה. גם אציין, שבסבירות גבוה, ההימור של יואב על המלכת אדוניה תחת דויד ולא על שלמה, תרם את חלקו למותו שלו ולא ארחיב מעבר לכך בוידאו הזה.

שלמה מקיים את צוואת דוד ומורה לשר צבאו בניהו בן יהוידע להרוג את יואב, ובכך מגשים את קללת דוד על רצח אבנר: "ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו" (שמ"ב, ג, לט).

לסיום כרגיל שאלה – בקרב מפורסם שניהל יואב יחד עם אבישי, קרא יואב את הקריאה "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ; וַיהוָה, יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו", מול מי היה הקרב – התשובה תופיע בסוף הוידאו.