שמונה שערים יש כיום בחומות ירושלים. שבעה מהם פתוחים, אחד מהם – שער הרחמים אטום. מולינו שער עם פרופיל ייחודי בהשוואה לכל השערים האחרים והוא – השער החדש. זהו השער היחיד מבין שערי הכניסה לעיר העתיקה שאינו חלק מהמבנה המקורי של החומות שהוקמו במאה ה – 16. השער נפרץ ע"י העותומנים בשנת 1889, וזאת לפי בקשת כמרים נוצרים ולחץ שהפעיל השגריר הצרפתי באיסטנבול על מנת לאפשר גישה נוחה יותר בין המוסדות הקטולים בתוך החומות ובין מוסדות צרפתיים קתולים שמחוץ לחומות כמו בית החולים סן לואי שהוקם בשנת 1851 ואכסניית נוטרדאם, שניהם חלק מהמתחם הצרפתי שמחוץ לחומות. נשמע פשוט והגיוני, אך מאחורי כל זה מאבק כוח בין מספר מעצמות אירופיות.
החדירה האירופית לתחומי האימפריה העות'מאנית במאה ה 19 ובמיוחד לארץ- ישראל, שיקפה מאבק בין המעצמות האירופיות השונות על יוקרה, השפעה ומאחזים קרקעיים. אופייה המיוחד של ארץ ישראל כארץ הקודש העומדת במוקד תשומת הלב של המאמינים הנוצרים לכיתותיהן השונות, דחף את המעצמות לקדם את האינטרסים שלהן בארץ וזאת באמצעות פעילות בהקשרים דתיים, על ידי כך שכל אחת מהמעצמות נתנה את חסותה לקבוצה דתית נוצרית שונה. זה בא לידי ביטוי בהגנה על האינטרסים של בני חסותה במקומות המקודשים בארץ ישראל, והמעצמה גם סייעה ככל האפשר לתנועת הצליינים ממנה אל ארץ הקודש.
לדוגמא, הרוסים הכריזו על עצמם כמגיני האינטרסים של היוונים האורתודוקסים בארץ ישראל. בהקשר הצרפתי, הצרפתים לקחו על עצמם את המובילות והאחריות במתן החסות לקהילה הלטינית וכמגינת האינטרסנטים הקתוליים בארץ הקודש. כלומר, כל הישג של היוונים בתחרות מול הלטינים נתפס גם כהישג של הרוסים מול הצרפתים, ולהיפך. החל באמצע המאה ה 19 קיבל המאבק צביון גלוי יותר כאשר המעצמות – במיוחד צרפת, בריטניה, גרמניה ורוסיה, החלו לפעול בירושלים ובערים אחרות לרכישת קרקעות, ולהקמת מוסדות עבור הכתות אשר תחת חסותן. המתחם הצרפתי הוא התוצר של המאבק שתיארתי, כשמהצד הצרפתי, מי שדחף את רכישת הקרקעות ובניית מוסדות צרפתיים ברבע האחרון של המאה ה 19 וברבע הראשון של המאה העשרים, היה הבארון הצרפתי מרי פול אמדה דה פיילא, אחת מן הדמויות הבולטות ביותר שמאחורי מפעלי הקתולים הצרפתים, לא רק, אבל בעיקר בירושלים. בעשייה שלו הוא השפיע על המבנה הפיסי של העיר עד היום.
בשונה מחלק מהשערים האחרים, הכניסה לשער ישירה ולא כניסת תפנית שמטרתה לעקב פולשים לעיר, כי מדובר בשער שנבנה בתקופה מאוחרת שאז האפקטיביות של שערי תפנית הייתה כבר נמוכה. כמו כן, אין עיטורים המאפיינים את השערים האחרים. בין השנים 1967 – 1948, היה השער סגור וסמוך לו עבר הגבול עם ירדן. לאחר מלחמת ששת הימים נפתח השער וכיום הוא מצוי בציר מרכזי בירושלים.
השער החדש הוא הגבוה ביותר מבין שערי העיר העתיקה. בערבית נקרא השער "אלבאב אלג'דיד" (השער החדש) וגם "באב עבד אלחמיד", על שם הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני שאישר לפרוץ את החומה.
ולסיום כרגיל שאלה – ירושלים מחולקת לארבעה רבעים שהם הרובע הארמני, היהודי, הנוצרי והמוסלמי. באיזה רובע נמצא השער החדש? – התשובה תופיעה בסוף הווידאו.
