נכנסנו למערכת של חללים תת־קרקעיים שנבנו בתקופה ההלניסטית. בכל השטח של העיר התחתית במרשה, חצובות כמאה וששים מערכות תת-קרקעיות מורכבות ביותר שהירידה אליהן הייתה מבתי מגורים שהיו בעיר. "מערכת תת-קרקעית" פירושו שאפשר לזחול ולעבור מחדר לחדר בלי לצאת החוצה והן כוללות לפעמים 60 או 70 חדרים מסדרי גודל שונים. במערכות התת-קרקעיות נתגלו כל אמצעי היצור של תושבי מרשה בתקופה ההלניסטית, כולל כ-200 בורות מים, 85 מתקני קולומבריה, 22 בתי בד ליצור שמן, 4 אורוות, כלומר מקומות שהחזיקו בהם בהמות ועשרות מחסנים, מחצבות, כלומר חללים שחצבו מהם אבן ששימשו לבניית הבתים שעל פני השטח.
בהתייחס למגוון המערות במרשה אפשר לחלק אותן לחמש קבוצות על פי צורותיהן ותפקידיהם:
הקבוצה הראשונה: מערות הפעמון ששמן בא להן בשל צורתן. קוטרן רחב למטה וצר למעלה. מערות פעמון חפרו או מתחת לבתים שאז מטרתם הייתה בעיקר לאגירת מים, או בשטחים פתוחים שאז הם שימשו בעיקר מחצבות של קירטון רך ששימש לתעשיית מלט, לחומרי גלם לתעשיית הסיד ולאבני בנייה או בחלק מהמקרים כבורות לאגירת מים. עומקן של מערות פעמון נע בין מספר מטרים ועד 25 מטרים. המערות הן רובן מהתקופה הרומית המאוחרת ועד התקופה הביזנטית.
הקבוצה השנייה: בורות מים – הם דומים למערות הפעמון, ומכיוון שסלע הקירטון הוא יחסית אטים למים, בדרך כלל לא היה צורך בציפוי טיח לבורות המים. היות ובשפלת יהודה אין מעיינות (בשל חוסר חלחול של המים), שימשו בורות אלו את מקור המים היחידי לתושבי הסביבה. הבורות קיבלו את מימיהם מהגשם שירד על הגבעות שבסביבות העיר וממערכות ניקוז שהובילו כל טיפת גשם שירדה על הגגות. האופייני לבורות המים הם גרם המדרגות שהותירו החוצבים לאורך דפנותיה ומעקות אבן.
הקבוצה השלישית: מערות בצורות שונות ששימשו כמתקני מלאכה וחקלאות כגון בתי בד, גתות יקבים ואורוות.
הקבוצה הרביעית מכילה מערות קבורה.
הקבוצה החמישית: מערות קולומבריום – אני מדבר על מערות אלו בהרחבה במסגרת הוידאו על מערת השוק.
לעבודה מתחת לאדמה היו מספר יתרונות. אזור מארשה מאופיין בקור רב בחורף ובחום גבוה בקיץ. הטמפרטורה בתוך המערה כמעט ולא השתנתה במהלך השנה, כך שבחורף הייתה המערה חמימה, ובקיץ הייתה כמעט תחושה של מיזוג אוויר טבעי.
חשוב לי להדגיש שוב את חשיבות חציבת המערות באזור מרשה, בעיקר בנושא אגירת מים – להבדיל מהרי יהודה שבהם ניתן למצוא מערות טבעיות רבות, הרי שבשפלת יהודה כל המערות מלאכותיות. בהרי יהודה, מאפשר סלע הגיר הקשה חלחול של מים. שם המים חודרים למעבה האדמה, יוצרים תגובה כימית עם סלעי הגיר, ממיסים אותם, ויוצרים חללים ומערות נטיפים. המים ממשיכים וחודרים עד שהם נתקלים בשכבה אטימה, ושם נעצרים כשכבת מי תהום, המתגלים לעיתים כאשר הם פורצים כמעיינות.
המצב בשפלת יהודה שונה בתכלית. כאן מורכבת הקרקע בעיקר מסלע הקירטון. הסלעים הרכים מורכבים מגרגירים דקים, הדומים באופיים לגרגירי קמח. כאשר הם באים במגע עם מים הם סופגים את הלחות, מתנפחים, ויוצרים שכבה אטימה, שאינה מאפשרת חלחול של מים. זו הסיבה שבפלת יהודה אין מי תהום, אין מעיינות ואין מערות טבעיות.
ולסיום כרגיל שאלה – מי היה המלך החשמונאי שכבש את מרשה בשלהי המאה השניה לפני הספירה. התשובה תופיעה בסוף הוידאו.
