כורזים – הישוב היהודי מהמאה הראשונה

שיתוף

כורזים שנקראת בארמית כורזין, נוסדה במאה הראשונה לספירה בחלקה הצפוני, הגבוה יותר, של הגבעה עליה היא שוכנת. מאוחר יותר התפתחה העיר כלפי דרום ומערב, ובסוף המאה השלישית או בראשית המאה הרביעית הגיעה לשיא פריחתה, והשתרעה על פני רוב הגבעה, על שטח של כשבעים דונמים, עד לגדה הצפונית של נחל כורזין. באותה תקופה נבנו בית הכנסת והרובע המרכזי שלה.

בראשית המאה הרביעית, נהרסו חלק מבתי העיר ובית הכנסת, כנראה בעקבות רעש אדמה. אוסביוס, הבישוף של קיסריה במאה הרביעית, מתאר אותה אז כעיר שהיתה חרבה. באמצע המאה הרביעית שוקמה העיר באותו התוואי שבו הייתה בנויה לפני ההרס, והתקיימה ברציפות תוך תיקונים ותוספות, עד לראשית התקופה הערבית הקדומה, במאה השמינית. אז היישוב הלך והידלדל עד שהמקום נעזב. במאה ה-12 וה-13 התחדש במקום ישוב קטן ודליל. במאה ה – 16 היא נזכרת ככפר יהודי, ובמאות שעד המאה ה 19 היה שם המקום ח'רבת כראזה.

כורזים ממוקמת ארבעה קילומטרים צפונית לחוף הכנרת וכפר נחום. היא הייתה עיירה חשובה שמוזכרת בתלמוד בהקשר לחיטה המשובחת, שראוי היה להביא ממנה את העומר למקדש בירושלים, לו נמצאה קרוב יותר. רק הבהיר שהעומר היה קורבן התבואה הראשון שהביאו בני ישראל לבית המקדש מן השעורה המבשילה תחילה בחג הפסח כפי שמצווה בספר ויקרא פרק כג (ט-יד). ממליץ בהזדמנות זאת לראות את הסרט "נחל קדרון בתקופת בית המקדש" שמתייחס למקום ממנו כן נלקח העומר.

כורזים נוסדה כעיר יהודית, וזאת על פי מקווה הטהרה ובית הכנסת שנתגלו במקום, וגם על פי קללת ישו את כורזים, את בית צידה וכפר נחום על שום שלא קיבלו תושביהן את תורתו.

העיר כורזים היתה בנויה מאבני בזלת כפי שרואים מסביב. לאורך הגבעה, מחלקה הגבוה עד למורדות הישוב, עובר רחוב מצפון כלפי דרום ודרום מערב. אל רחוב מרכזי זה מתחברים ממזרח וממערב רחובות המחלקים את העיר לרבעים. במרכז, במשטח הטבעי הרחב, נבנו הרובע המרכזי ובית הכנסת המהווים יחידה אחת.

בהבט של אספקת מים – הגשמים הרבים היורדים באזור נקווים בבורות האגירה ויחד עם מי הנחל הזורמים בתעלות שנכרו מעל פני השטח, מספקים את תצרוכת המים של המקום.

נראה שהרובע המרכזי היה מורכב משישה מבנים גדולים סדורים בשתי שורות, שלושה מבנים בכל שורה והם היו ערוכים ממזרח למערב. במבנה הצפוני בניין  C, נמצא מקווה טהרה. יש בו שתי מדרגות מעל לקרקע ושבע מדרגות מתחת פני הקרקע. גג הבור עשוי לוחות בזלת מאוד מרשימות בגודלן באורך כ-2 מ' כל אחת. סמוך לבור הטבילה, מתחת לפני השטח נמצא בור מים שמידותיו שלושה על שישה מטרים ובמרכזו עמוד הנושא את תקרת האבן שלו. נראה שיש קשר בין בור המים ובור הטבילה. ייתכן שבור זה היה ה"אוצר", כלומר, מאגר מים לא שאובים הדרוש למקווה טהרה. היום הבור מכוסה בסורג. כאשר התמלאה בור המים, עודף המים זרם אל בור הטבילה. בריצוף האבן של המשטח שולבה תעלת מים מקורה שקיבלה כנראה את מימיה מן הגגות והובילה אותם אל בור המים.

במבנים הקיימים בשטח נמצאו מתקנים בצורת "ארונות קיר" שנתגלו כאן לראשונה והם נקראים"חלונות כורזים", אתם וודאי שואלים למה הם נועדו, ואני יאכזב אתכם בכך שאין לי תשובה ברורה, אשמח שתכתבו למה אתם חושבים שהם יועדו, כל רעיון יתקבל בברכה.

אנחנו בחזית בית הכנסת המרשים. אציין שיש סרט ייעודי לבית הכנסת בכורזים ולכן אדבר עליו כאן בקצרה בלבד. חזית הבניין, הפונה כלפי דרום, לכיוון ירושלים, היא החלק המעוטר והמפואר ביותר במבנה. לפי התוכנית המקורית השתרעה לפני בית-הכנסת בדרום רחבה פתוחה. מהרחבה עלו בעזרת תשע מדרגות אל שלושת פתחי בית הכנסת, שהיום יש שני פתחים בלבד ואני מסביר את הסיבה בסרט על בית הכנסת. הפתח המרכזי, הגדול, היה מעוטר בגמלון מפואר שנמצא כאן. כמו בבתי הכנסת הגליליים האחרים גם כאן היה הפתח המרכזי רחב וגבוה משני הפתחים שמצדדיו.

ברובע המערבי של העיר נמצאו שרידי קירות רבים וניתן לראות כאן שלושה שלבים עיקריים של בניה. השלב המקורי של ראשית המאה הרביעית, שלב התיקונים של סוף המאה הרביעית וראשית המאה החמישית, ושלב השינויים של המאות השישית עד השמינית. על גבי שרידים אלה בנויים כמה בתים שנשתמרו היטב. נבקר עכשיו בשני בתי קשתות מאוד מרשימים מהמאות ארבע עשרה וחמש עשרה, כלומר מהתקופה הממלוכית, ורק אציין שהבתים נבנו על יסודות מהמאה הרביעית. שני בתי הקשתות שרדו כמעט באופן מושלם. הבניינים מאופיינים בשלוש קשתות כפולות ועליהן מונחות קורות אבן לקירוי.

בחלק מהקירות הפנימיים נבנתה שורת חלונות שכבר פגשנו. זוהי צורת בנייה ייחודית שהתגלתה לראשונה בכורזים וזכתה לכינוי "חלונות כורזים". מה היו תפקידן, לא ברור, כל אחד ידמיין כפרי דימיונו. רואים גם חלונות צרים בכל אחד מן הקירות, שאפשרו חדירת אוויר ומעט אור אל תוך הבית. נמצאו בו עמודים סף וכותרת בשימוש משני.

בואו נלך לקצה הרובע המערבי שם נמצאו שרידי בית בד. במקום היה בית בד לייצור שמן זית. כאן נשתמרו הים, שבור לשלושה חלקים, ושני מתקני סחיטה, אחד מן המאה הרביעית או החמישית והשני מעובד יותר נמצא מונח על הריצוף ושימש עד לתקופה מאוחרת, כנראה עד לסוף המאה ה-19. בשוליו הדרומיים של החלק הצפוני הקדום של העיר נתגלה בשנות השישים בית בד בית בד נוסף שנשתמר טוב יותר משאר בתי הבד, נלך לשם.

אנחנו בתוך חדר מוארך הבנוי על מדרגה נמוכה משאר העיר. בתוך בית הבד נמצאה אבן ים גדולה משטח הסחיטה ולידו אגן אבן מרובע לקליטת השמן שניסחט. מתקן הסחיטה פעל בכוח בורג שלחץ על העקלים בדומה למתקנים רבים אחרים בני אותה תקופה כמו זה שתארתי בסרט על בית הכנסת עין נשוט. משטח הסחיטה גדול יותר מן הרגיל בתקופה הביזנטית ונראה שזה קו המאפיין את בתי הבד שהיו נפוצים בתקופה הרומית המאוחרת במאה השנייה או השלישית. בתי הבד היו בתוך העיר, מכיוון שהיה אפשר להוביל את הזיתים אל העיר מבלי שיתקלקלו, בניגוד לענבים שהיה צורך לטפל בהם כלומר לדרוך עליהם בסמוך למקום הבציר שלהם.

בדרום מערב, הגבעה יורדת בתלילות אל נחל כורזים, המקיף אותה ממערב ומדרום כך שהוא קבע באופן טבעי את תחומי העיר. מפאת ההגנה הטבעית מדרום, ממזרח וממערב, ומפאת הפרשי הטופוגרפיה, התחבר היישוב אל דרך גישה מכיוון צפון. הדרך הראשית, שעברה מצפון ליישוב, חצתה את הירדן בסמוך לשפכו אל הכנרת, והתחברה אל הדרך הראשית שהמשיכה לעבר דמשק.

בדרכינו לבית האמידים, ראו את משטח הפסיפס היפה. בשנת 2019 התגלתה כאן גת בגודל של כ-16 מטרים רבועים, מעוטרת ברצפת פסיפס, שמתוארכת למאות השלישית-חמישית. הגת שימשה לדריכת ענבים ליין. צמוד לכאן שני בתים של משפחות אמידות. בכל בית חצר פנימית, חדרי מגורים, בורות מים וחדרי אחסנה. בין שני המבנים עוברת סמטה מרוצפת אבנים מעוגלות ובה שוקת ובור מים. חלק מהחדרים היה מקורה בקורות אבן באורך כ-2 מ', והן מוטלות בסביבה. לאורך הקירות נבנו קשתות והן תמכו בתקרה.

אני מקווה שהרשמתם כמוני מהמקום, ולסיום כרגיל שאלה. בסמוך לבית הכנסת, נמצאה קבוצה של למעלה מ-400 מטבעות. מאיזו תקופה המטבעות. רמז: התשובה מופיעה בסרט "בית הכנסת בכורזים מהמאה הרביעית", והתשובה תופיעה גם בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, עורכים: יצחקי גל ומושון גבאי, בהוצאת: כתר ומשרד הבטחון
  2. שם הספר: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - הכנרת וסביבתה במסורת הנוצרית, עורכים: גבריאל ברקאי ואלי שילר, בהוצאת: אריאל
  3. שם הספר: אדריכלות נשכחת: בעקבות גילויה של שפה אדריכלית מקומית נסתרת, מחברת: מיכל משה, בהוצאת: הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
  4. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל

אתרים קשורים