כיבוש גמלא על ידי הרומאים

שיתוף

אנחנו בגולן התחתון, משקיפים על העיר גמלא. השינוי באזור זה, חל בימיו של אלכסנדר ינאי, המלך החשמונאי שהביא את ממלכת יהודה לשיא גודלה. באחד ממסעות המלחמה שלו לצפון, בשנים 80 עד 81 לפני הספירה, בעקבות תלונת התושבים על השליט המקומי דמיטריוס, כבש ינאי את גמלא מידיו. דבר זה רומז על קיומה של אוכלוסיה יהודית משמעותית באזור הגולן המרכזי באותה עת. שמונים ושבע שנים מאוחר יותר, בשנת 67, הקים אספסינוס את מחנות הצבא שלו לקראת כיבוש העיר, כאן במקום בו אני נמצא. באותה תקופה, נכללה גמלא בתחומי מלכותו של אגריפס השני.

גמלא שוכנת על שלוחה צרה ותלולה בין נחל גמלא ממערב וצפון, ונחל דליות מדרום. השלוחה מחוברת לרמת הגולן בצד צפון-מזרח על ידי אוכף נמוך. ההקפה של הרכס בגאיות עמוקים מכל הכיוונים מלבד מזרח, אפשרה נוחות מירבית בהגנתה. העיר הקדומה נבנתה כולה על גבי המדרון הדרומי היותר מתון בשיפועו, אם כי לא על פני כל שטחו.

אחד המהלכים האחרונים של דיכוי המרד בגליל ואולי הדרמטי שבהם, התחולל בגמלא. לפני הגעתו של אספסיאנוס, לימים קיסר רומא, המלך האזורי היה אגריפס השני, שמונה על ידי הרומאים ורק אציין שהיה גם נינו של הורדוס. אגריפס צר על גמלא אך לא הצליח לכבוש אותה גם לאחר שבעה חודשי מצור. מדוע השקיע אספסיאנוס מאמץ כל כך גדול כדי לכבוש עיר במקום נידח יחסית? יש לכך שתי סיבות. הראשונה: האסטרטגיה הרומית קבעה כי לא ניתן להתעלם ממרידה של עיר כלשהי תהיה רחוקה ככול שתהיה. ממד העונש היה בעל חשיבות רבה בהרתעת ערים אחרות ששקלו מרידה. סיבה שניה, גמלא ניצבה על אחת הדרכים הראשיות המובילות לבבל ובכך יחודה, שכן בין שטחי יהודה לבין יהדות בבל חצצו תחומי ערים נוכריות העוינות ליהודים. הגולן היה אזור הספר היחיד שהיה פתוח ואיפשר ליהודים לקבל סיוע מאחיהם בתפוצות העשירות: בבל וחדיב. כיבוש גמלא הבטיח לאספסיאנוס כי הוא משאיר מאחוריו עורף בטוח מהפתעות לא רצויות בדרכו לירושלים.

על פי כתביו של יוסף בן מתיתיהו, גייסות אספסינוס, כללו שלושה לגיונות: החמישי, העשירי והחמישה עשר, שמונה עשר אלף חיילים. עליהם נתוספו 22 גדודי חי"ר, שישה גדודי פרשים, ועוד כ 11,000 קשתים רגליים, אלפיים פרשים מחילות בעלי ברית, ו 3,000  אנשי אגריפס. סך הכל חמישים וחמישה אלף חיילים. אפילו אם נוריד רבע ממספר זה לתפקידי אבטחה עורפיים ולשרותים שונים, הרי שנותרו יותר מ 40,000 חיילים למצור על גמלא, שגודלה היה כ 180 דונם. גמלא לא יכלה להכיל אוכלוסיה גדולה מ 5,000 נפש, שמהם היו רק כ 1,000 לוחמים. אם נוסיף על אלה 4,000 לוחמים מבחוץ, אז המצב הוא שיש כ 5,000 מגינים מול 40,000 חילים רומיים. מעבר לכמות אדירה של חיילים, לצבא הרומי היתה ארטילריה עוצמתית. הטווח היעיל המירבי של מכונות היריה הרומיות היה בקצה שלוחת דיר קרוח, באזור בוא אני נמצא. העמדות נמצאו מחוץ לטווח הירי של המגינים. המערכת הארטילרית של הצבא הרומי לאורך החזית הדרומית היתה במקום פחות נוח. אך גם כאן ניתן היה להציב את הקטפולטות ואת הבליסטראות בטווח יעיל מאחורי המצוקים שמעל לנחל דליות בגובה 250 מטרים ולכסות את המחצית הדרומית של מדרון העיר באש.

כאשר הוחל בקירוב כלי המלחמה הכבדים לחומה, ניסו המגינים לעצור זאת. אך משגבר ירי הקטפולטות והבליסטראות, הם נאלצו לנטוש את החומה ולסגת. על פי תאורו של יוסף בן מתיתיהו, חיילי הלגיון הבקיעו את החומה באילי ברזל בשלושה מקומות והסתערו פנימה. תחילה ניסו היהודים לבלום אותם, אך לאחר שהרומאים הצליחו להתקדם לתוך העיר, נסוגו המגינים ועלו לעיר העליונה, והרומאים בעקבותיהם. בעוד יחידות המחץ הרומאיות רודפות אחרי המגינים הנסוגים אל הרכס, ראו היהודים כי ניתק הקשר בין הכוחות העיקריים שהסתבכו בין הבתים ובסימטאות הצרות, לבין הכח בראש. היהודים ניצלו את שליטתם בשטח, ותקפו את הרומאים מלמעלה. הרומאים החלו לסגת, אך תוך כדי כך נתקלו בכוחות שניסו לחדור בהמוניהם דרך הפרצות לעיר, כלומר שני הכוחות הלכו בכיוונים מנוגדים. באבדות כבדות הצליחו הרומאים להימלט אל מחוץ לעיר. הקרב הראשון על גמלא הסתיים במפלת הרומאים, מפלה ראשונה במסעם להכנעת הגליל.

חירוף הנפש והגבורה של מגיני גמלא הביאו נצחון לשעה, אך ימי השמחה היו קצרים: המים והמזון הלכו ונתדלדלו. מנות מזון חולקו רק ללוחמים, וכאשר נתחדשה ההתקפה, רבים נמלטו מהעיר דרך מנהרות, ורבים מהנותרים בעיר, גוועו ברעב. היהודים ניצלו את ההפוגה וסתמו  את הפרצות. כארבעה שבועות לאחר שהגיעו הרומאים. בעשרים ושניים בחודש תשרי, בטרם עלות השחר, התגנבו שלושה חיילים מהלגיון החמישה עשר למגדל השמירה של העיר, והצליחו לערער את יסודות המגדל ולגרום להפלתו על שומריו המופתעים, כשאבני המגדל מידרדרות ברעש גדול לתהום. התוצאה, אימה בקרב שומרי החומה ורבים ברחו מהחומה, מתוך מחשבה שהרומאים פרצו לעיר. כמסקנה מההתקפה הראשונה שנכשלה, נזהרו הפעם הרומאים מלפרוץ בהמוניהם לעיר. רק למחרת בבוקר קרבו לפרצות מאתיים רוכבים מלווים בחיל רגלים, בפיקודו של טיטוס בנו של אספסיאנוס. הצופים מעל החומה הבחינו בהם והזעיקו את המגינים, אלא שהלוחמים היו תשושים, ושארית האוכלוסיה כללה ברובה זקנים, נשים וטף, פצועים וחולים.

ביאושם עלו לעבר הרכס, אולם רבים מביניהם נהרגו במהלך העליה. מעטים ניסו בשארית כוחם לעצור את הרומאים ונפלו בקרב. אלה שלא הספיקו להגיע לרכס נרצחו באכזריות. רק כאשר השתלט חיל החלוץ הרומאי המובחר על העיר התחתונה והדף את התושבים לעבר ראש ההר, הגיע אספסינוס ועלה להילחם בהם.

אלו מהמגינים שנתעכבו שוספו, והיתר השליכו עצמם לתהום ונהרגו. לפי אומדנו של יוסף בן מתתיהו, 5,000 נפלו לתהום לעומת 4,000 שנהרגו בידי הרומאים. איש לא נשאר בחיים, מלבד שתי אחייניותיו של מפקד צבאו של אגריפס. כיבוש גמלא נמשך כחודש ימים. עם נפילתה הושמד מרכז המרד החשוב ביותר בצפון הארץ. מכאן ואילך, התמקדו הרומאים בירושלים.

אחת התגליות המרשימות ביותר בגמלא הייתה הכמות העצומה של תחמושת ופריטים צבאיים שנתגלו בחפירות. הרוב המכריע של פריטים אלה נמצא לאורך חומת העיר משני צידיה. פריסת כלי הנשק והתחמושת מלמדת כי עיקר הלחימה, כולל טווח ההרעשה הארטילרית, התרחשה לאורך פס צר ברוחב של כ 50 מטר מפנים לחומה ופחות מכך מחוצה לה. החומה שאנחנו רואים לאורך צידה המזרחי של העיר, שבחלקה משוחזרת, היא למעשה עבודת טלאים של בניינים קיימים אשר המרווחים ביניהם נסתמו בבנייה מאולתרת וחפוזה. תוואי החומה, רחוק מלהיות קו ישר. גם עוביה משתנה. מסתבר שיוסף בן מתתיהו אכן בנה את החומה ולא חיזק חומה קיימת. למטרה זו הוא נקט מספר שיטות, מילוי מרווחים בין בניינים קיימים, עיבוי קירות קיימים על ידי תוספת קיר מקביל, ומילוי חדרים שעמדו לאורך תוואי החומה בתפזורת אבני בנייה ואבני גוויל כמו למשל, את חדר הלימוד הצמוד לבית הכנסת.

המגדל העגול, היום הוא ברובו שחזור. וכך כותב יוסף בן מתתיהו: "שלושה חיילים מהלגיון החמישה-עשר התגנבו חרש באשמורת הבוקר והתחילו בחשאי לחתור (תחת המגדל). החיילים הזיזו ועקרו חמש אבנים שהיו החזקות ביותר ולאחר מכן היתמוטט המגדל לפתע ברעש גדול ועמו נפלו הזקיפים שהיו עליה". סוף ציטוט. העובדה שהמגדל נבנה בניה יבשה ללא יסודות וכי מחציתו הצפונית חסרה לחלוטין, מאפשרת את הקביעה כי פעילות כזו יכולה היתה להתרחש.

על פי יוסף בן מתתיהו הפעילו הרומאים שלושה אילי ברזל בשלושה מקומות שונים. אך התשובה לשאלה כמה פרצות הם הצליחו לפרוץ בפועל אינה ברורה. רוב ההיסטוריונים התייחסו לשלוש פרצות כנגד שלושת אלי הנגיחה, אלה שאין לכך הוכחות. הפירצה היחידה שזוהתה היא כאן, בבניין העומד בקו החומה במדרון מתחת לבית הכנסת. החומה כאן נמצאה מפורקת כמעט עד היסוד ומסביב כמות עצומה של כ-300 ראשי חצים ו 180 אבני בליסטרה, הן בפנים החומה והן מחוצה לה. במקום זה הייתה החומה מורכבת מקירו המקורי של בניין מגורים, שעוביו 70 סנטימטרים ומקיר נוסף שנבנה מאחוריו בעיקר מאבני גוויל כך שהעובי הכולל של החומה שנוצר היה 2 מטרים. בעובי זה הייתה זו אחת מנקודות התורפה של החומה. דרומה לכאן עובייה של החומה מגיע לארבע מטרים וצפונה במכלול בית הכנסת עובייה כמעט שש מטרים. האם היה לרומאים מידע מוקדם על פרופיל החומה באזורים שונים? ייתכן שצופה שעמד על המצוק ממזרח לאוכף יכול היה לעמוד את עובי החומה. יתכן גם שהמידע נסחט משבויים שנפלו לידי הרומאים.

באשר לכמויות ראשי החצים ואבני בליסטרה, נראה שאין עוד הרבה אתרים באימפריה הרומית שבהם נמצאו כמויות דומות לאלה שנמצאו בגמלא. לפי ריכוז החצים והאבנים, ניתן להבין כי הרומאים הפנו את עיקר מאמץ ההתקפה דווקא לחלקים העליונים של החומה ולא למורדות, אולי משום שאזור זה היה נגיש יותר ונוח להתקפה.

קרוב ל 2000 אבני בליסטרה נחשפו בחפירות. הריכוז הגדול ביותר היה אומנם באזור הפירצה, אך בכל מקום לאורך החומה נתגלו אבני בליסטרה. באולם בית הכנסת נמצאו 157 אבנים, עדות להרעשה כבדה, וסביב המגדל העגול כ-130. לבליסטראות היה טווח יעיל של כ-350 עד 450 מטרים. במקורות העתיקים מוזכרות בליסטראות לעיתים קרובות בהקשר למצור, שלהן שלושה שימושים עיקריים. לקעקע את החומה, לתת חיפוי ארטילרי להתקדמות אילי הנגיחה, ולתקוף קהל גדול של אנשים. בשל ריכוז אבני הבליסטרה סמוך לחומה נראה כי מטרת שימושם בגמלא מתייחס לשתי המטרות הראשונות. נעבור לחצים. כ-1,600 ראשי חצים מברזל נמצאו בגמלא. המספר הזה מהווה קרוב לוודאי חלק קטן מן החצים שנורו במהלך המצור והקרבות, שכן רבים נלקחו על ידי החיילים הרומים שנהגו ללקט חצים לשימוש חוזר. חלק גדול מהחצים נמצא כשחוד החץ מעוקם מעוצמת הפגיעה בחומה. מסך כל ראשי החיצים שנמצאו, מעל 90% הם מטיפוס שלושה כנפיים. כמו כן נמצאו ראשי חצים שטוחים, דמויי עלה וטיפוס דמוי פירמידה בעל חתך רבוע. למרות שאין הוכחה לכך, יתכן ששימוש בסוג חץ שונה, זה עדות ליחידות קשתים אתניות שחלק מהם השתמש אולי בראשי חצים מסורתיים האופייניים למקום מוצאם במקביל לשימוש בתחמושת הרומית הסטנדרטית. הרומאים עצמם לא הצטיינו בקשתים והעדיפו להקים יחידות קשתים מיוחדות מעמי המזרח של האימפריה. בנוסף לראשי החיצים של הקשתות הידניות נמצאו גם כ-100 ראשי חצים של קטפולטות, הן מכונות הירי המכניות הכבדות.

היישוב גמלא לא יושב מאז המרד הגדול, בעת שניכבש על ידי אספסיאנוס בסתיו 67.

ולסיום כרגיל שאלה, מה מקור השם בָּלִיסְטְרָה. התשובה תופיעה בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: גמלא: עיר במרד, מחברים: שמריה גוטמן ויואל רפל, בהוצאת: משרד הבטחון ההוצאה לאור
  2. שם הספר: אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל - רמת הגולן, עורכים: אלי שילר ומשה ענבר, בהוצאת: אריאל
  3. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 121, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  4. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל
  5. שם הספר: מלחמות היהודים, מחבר: יוספוס פלביוס
  6. שם הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 2 : החרמון, הגולן, עמק החולה, עורך: מנחם מרקוס, בהוצאת: כתר, ידיעות אחרונות ומשרד הבטחון

אתרים קשורים