אנחנו בכַּרַכּ, עיר ומבצר בארץ מואב, כיום דרום ירדן. מיקומינו כ-15 ק"מ ממזרח לים המלח, פחות או יותר מול עין בוקק ומול מצד זוהר שבדרום ים המלח בישראל, ועל הקשר ההיסטורי בין כרכ ומצד זוהר בהמשך. העיר מוגנת על ידי גאיות שמקיפות אותה ומבצר שנמצא בחלקו הדרומי המוגבה של ההר. המבצר שאנחנו צופים בו הוא מהתקופה הצלבנית אז כיצד הוא קשור אלינו? כרכ היא קיר מואב בירתה של ממלכת מואב הקדומה, הנקראת בתנ"ך גם קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ. דיבון היתה עיר חשובה במואב ומכיוון שכְּמֹשִית אביו של מישע מלך מואב היה מדיבון, ששמה היום בירדן דיבאן, סביר ששימשה כעיר בירת מואב כשמואב שלטה מצפון לארנון. נראה שהאמורים לאורך תקופה דחקו את מואב דרומה אל הארנון ואת בני עמון מזרחה למדבר. מאז על פי הכתוב בספר במדבר פרק כא:יג, היה הארנון "גבול מואב בין מואב ובין האמורי", ומאז שימשה קיר מואב היא קִיר חֲרָשֶׂת או קִיר חֶרֶשׂ, כבירת הממלכה המואבית עד גלות מואב על ידי אשור.
במאה ה 9 לפסה"נ, המלך המואבי מישע נלחם ביהושפט מלך יהודה ויהורם מלך ישראל כפי שמפורט בספר מל"ב:ג:ד-כז: אני מדלג בין הפסוקים אך ממליץ בחום לקרוא את כל הפרק: ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; (רמת מואב היא מקום פורה לגידול מרעה…) וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, (תשלום מיסים תקופתי כלל 100,000 כבשים מפוטמים לבשר) וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. ה וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (מישע מנצל את מותו של אחאב למרידה) ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא–מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי–הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה; וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ… ט וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם,….(על פי נבואת אלישע הנביא) … כד …וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; … כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; … כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה;. .., כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ. מישע נקט בגישה הקיצונית ביותר, הקרבת בנו בכורו לאלוהיו כמוש על מנת שיעצור את המתקפה על בירתו, זה אכן עזר. הקרבת ילדים לבקשת עזרה במצבי ייאוש מאלוהים היה צעד נהוג גם על ידי מנהיגי ישראל שדוגמא מפורסמת היא יפתח הגלעדי ובתו היחידה. יחד עם זאת אני חייב להדגיש -יש איסור במקרא על העלאת קרבן אדם. הנושא הוא גדול ומרתק והיריעה קצרה מלהכיל אותו כעת.
נקודות ששווה לשים אליהם לב: מואב מוזכרת פעמים רבות בקטע שהקראתי, אך עיר אחת בלבד הוזכרה בשמה והיא קִּיר חֲרָשֶׂת. השורה התחתונה, העיר שבה התבצר מישע לא נכבשה, ואפשר להבין זאת שמתבוננים סביב. היא מוגנת על ידי הרים וגיאיות הסוגרים עליה מסביב והגישה אליה קשה ביותר כך שלא פלא שתנופת הפלישה של צבאות ישראל יהודה ואדום נבלמה במקום הזה. בהסתכלות רחבה יותר, העיר חולשת על קטע מדרך האורך בעבר הירדן שקשרה את ערב ומצרים עם סוריה ועם מסופוטמיה, ועל נתיב הרוחב שחיבר את מואב עם מערב הירדן. טופוגרפית המקום ומיקומה האסטרטגי הביאו את כרכ או קיר מואב לשמש מרכז מנהלי לחבל כולו לאורך תקופות שונות .
הזיהוי של כרכ עם בירת מואב היא קיר מואב מסתייע בשבר של כתובת אבן שנתגלתה בשנת 1958 בכרכ. המילים הראשונות בו, כשהאותיות המודגשות האדומות הן הצעה להשלמה כפי שמופיעה בספרות: אָנֹכִ מֵשַע בֶּן כְּ]מֹשִית מֶלֶךְ מֹאָב הַדִּ[יבֹנִי. הכתובת בעלת שלוש השורות מתוארכת למאה התשיעית לפנה"ס, ותואמת את סגנון הכתובת במצבת מישע. בתעודות מן התקופה הרומית והביזנטית נקרא המקום כרך מואב.
משא מואב בספר ישעיהו פרק טו א פותח במילים: "א מַשָּׂא, מוֹאָב: כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב, נִדְמָה–כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר־מוֹאָב, נִדְמָה." – ישעיהו מתאר את חורבנה של מואב. הוא מתבטא בכך שלילה אחד יושמדו ערי מואב,ישעיהו ממשיך בפרק טז:ז-יא ומדבר על קיר חרש וקיר חרשת בהקבלה אל מואב, מה שמחזק את ההנחה שכל השמות האלו מכוונים ליישוב אחד, לבירתה של מואב .
במאה השמינית לפסה"נ היתה מואב משועבדת לאשור והעלתה מס לתגלת פילאסר. לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריות בבל, פרס, והאימפריה של אלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית היישוב היהודי בעיר פרח. אולם במקביל, לאורך תקופה, מתחוללת נדידת נבטים מחצי האי ערב, ומהמאה השנייה לפסה"נ האזור עבר לשליטתם. העיר נותרה בחשיבותה ובהשפעה נבטית גם לאחר צרוף ממלכת הנבטים לפרובינקיה ערביה בשנת 106 ולאחר כיבוש הרומאים את האזור. בתקופת האימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והעיר הפכה לנוצרית ולבירת המחוז. נדלג לתקופה הצלבנית אז באו שוב היתרונות האסטרטגיים של המקום לידי ביטוי. השולט בכרכ שלט גם על דרום ים המלח ועל שיירות המסחר ועולי הרגל שעברו בעבר הירדן. בלדווין הראשון מלך ירושלים החל לחזק את ביצורי העיר אולם המבצר נבנה רק בשנת 1142. בנובמבר 1188 נפלה כרכ לאחר מספר ניסיונות בידי צלאח א דין, וזאת לאחר מפלת הנוצרים בקרב חיטין לא רחוק מטבריה בשנת 1187. אחיו של צלאח א דין, אל מאלכ אל עאדל, שלט במקום ובנה לעצמו בקצה הדרומי מזרחי של המכלול ארמון מפואר.
כשהסולטאן הממלוכי בַּיְבַּרְס כבש את כרכ ב 1263 נהרסה הכנסייה במקום, שהיתה המבנה הנוצרי האחרון בעיר. בַּיְבַּרְס חיזק את הביצורים ובעיקר את חומות העיר, המגדל שבפינה הצפונית מערבית של העיר נושא עד היום את שמו. בשנת 1293 ברעידת אדמה חזקה נהרסו שלושה מגדלים של המבצר. במבצר ניתן להבחין בתקופות בנייה שונות : הצלבנים השתמשו באבני בזלת שחורות אדמדמות שנלקחו מן הסביבה הקרובה, ואילו המוסלמים, האיובים והממלוכים בנו באבני גיר אפורות צהובות שמקורן במחצבה רחוקה יותר.
העיר איבדה מחשיבותה תחת השלטון העות'מאני כשבאותה עת הכוח באזור עובר לראשי השבטים הבדווים המקומיים. לגבי הישוב היהודי במקום – עד לשנת 1900 התגוררו בכרכ שתיים עשרה משפחות יהודיות. ב 1925 שהו בה אנשי גדוד העבודה מירושלים שהועסקו בבניית מאגר מים. במלחמת העצמאות ישבו בבית הסוהר בכרכ מספר יהודים מעובדי ים המלח.
חוב קטן על הקשר בין מצד זוהר בצד הישראלי, לכרכ בתקופת הממלוכים ומנהיגם בַּיְבַּרְס. אתחיל בכך שהממלוכים היו אנשי צבא מיומנים ופרשים מעולים. הם ניצלו זאת ויצרו נתיב תקשורת מהיר בין המרכז המצרי בקהיר למרכזים עירוניים בסוריה ובעבר הירדן. העיר המעניינת עבורינו היא כַּרַכּ, לשעבר קיר מואב, קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ. כרכ שימשה נתיב תקשורת מהיר שחיבר בין מחוזות המדינה וסיפק לשליטים שלה מידע מהיר מקביל ל realtime היום, בעיקר מידע על המתרחש במחוזות רחוקים. הדרך הזו ידועה בשם דרך הדואר. הקונספט של תשתית דרך הדואר לעדכון המרכז בקהיר בידיעות על איום צבאי מתקרב הביא לידי ביטוי את יתרונם הטבעי והעיקרי של הממלוכים – הפרשים המיומנים בדהירה ממושכת ובירי תוך כדי רכיבה. על מנת לקצר את זמן הרכיבה עד כמה שניתן, הם בין היתר ציידו את חלק מתחנות דרך הדואר במקומות לינה מסודרים, בבורות מים, גם בסוסים חלופיים, ברוכבים נלווים ומשגיחי סוסים וכן במזון לרוכבים וגם לסוסים, כל מה שנדרש לוודא הגעה מהירה של הידיעה ליעדה. תחנות הדואר העיקריות כללו את קהיר, אל עריש, רפיח, חאן יונס עד עזה. מרבית השימוש בהן היה בין מצריים לסוריה כשבעזה היה פיצול של הנתיב מזרחה דרך בית גוברין לכיוון חברון דרך מצד זוהר ועד לכרכ. ערוץ תקשורת נוסף התקיים בעזרת משואות אש שכן יש קשר עין בין שתי המצודות זוהר וכרכ. ולסיום כרגיל שאלה, מה שם מלך מואב שמסופר עליו בספר שופטים יחד עם אהוד בן גרא. התשובה תופיע בסוף הסרט.
