מבצר קיפרוס

ימי השלטון החשמונאי ידועים במלחמות הרבות ובמקביל במאבקי כוח פנימיים רבים. חלקם של השניים התרחשו בתוך תחומי ארץ ישראל וחלקם ברחבי המדינות השכנות. החשמונאים הקימו רשת של מבצרים, בעיקר בשטח המדברי המצוי בסביבות בקעת הירדן וים המלח. המבצרים שימשו בעיקר מקום משמר של אוצרות בית המלך אך גם הגנה, ומקום מפלט בעת צרה ואנצל את ההזדמנות להזמין אתכם לצפות בוידאו על מבצר הורקניה שם אני מרחיב בנושא יעודם של מבצרי המדבר. הורדוס זיהה את היתרונות במבצרים האלו ואת חלקם בנה מחדש.

נהוג למנות שבעה מבצרים במערכת מבצרי המדבר: אלכסנדריון, דוק, הורקניה, הרודיון, מכוור, מצדה וקיפרוס. כל המבצרים קשורים זה בזה בקשר עין. אנחנו מתרכזים היום בקיפרוס עם פזילה לכיוונו של דוק הנמצא 2 ק"מ צפונית לקיפרוס, כשבין השניים ארמונות החורף המדהימים של החשמונאים והורדוס שנדבר עליהם בווידאו נפרד.

אנחנו נמצאים בקיפרוס, שנבנה על חורבות מבצר חשמונאי ששמו לא ידוע. קיפרוס הוא שם אמו של הורדוס, ועל שמה קרא את המצודה.

מבצר קיפרוס נמצא בפתאי בקעת יריחו, כקילומטר מדרום מערב לארמונות החורף של החשמונאים והורדוס, סמוך למקום מוצאו של ואדי קלט מתוך ההרים, ובמרחק של כ-25ק"מ מפאתי ירושלים. הוא גבוה יותר ומשקיף על כל מה שקורה מסביב לארמונות. למבצר קיפרוס ודוק היתה מטרה נוספת – ראו את נוף בקעת יריחו המדהים – המקום הזה היה ממקורות ההכנסה החשובים ביותר למדינת החשמונאים ולאחר מכן להורדוס, ממה אתם שואלים, התשובה בעוד דקה – אבל המבצרים נמצאים בטופוגרפיה שיכלו לבחון ולשמור על גני החשמונאים שנמצאים ק"מ וחצי צפונית מזרחית לכאן ובכלל על המטעים בבקעת יריחו.

ארץ ישראל היתה המקום היחיד בתחום האימפריה הרומית שבו גדל שיח האפרסמון, מסוג הצמחים הנקרא קומיפורה (Commiphora) . האפרסמון ידוע גם בשמות נוספים כמו: בלסאן, בשאם,  בַּלְסָם, בַּלְסְמוֹן מלשון 'בושם'. בשל חשיבותו, מוקדש לו סרט יעודי  ואתם כמובן מוזמנים לצפות בו.

האפרסמון צמח בנאות המדבר של יריחו, כולל בעיר בֵּית הָרָם שידועה גם בשמה בֵּית הָרָן, או בית רמתה, ובשמה הרומי לִיבְיָאס שהייתה עיר יהודית בעבר הירדן המזרחי, מול יריחו. היא נזכרת בין השאר בספר יהושוע כעיר בשטח שבט גד. ייתכן דרך אגב שגם בסביבות קומראן ועיינות צוקים גידלו את האפרסמון. תחילה, נזכרת העיר בספר במדבר, כאחת הערים שבנו בני שבט גד בשטחי סיחון מלך האמורי: ”וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר“, לאחר מכן, נזכרת העיר בספר יהושע כאחת הערים שבנחלת שבט גד: ”וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן". בנוסף גידלו אותו באזור עין גדי ועין בוקק, אך המטעים הגדולים ביותר היו כאן ביריחו .התוצר שלו שימש לבשמים, לפולחן, הוא שימש כאחד ממרכיבי הקטורת בבית המקדש, ושימש גם ברפואה. שוויו הגיע לכפליים ממשקל הכסף כמתכת.

העובדה כי בתהלוכת הניצחון של אספסיאנוס וטיטוס הובלו גם שיחים נדירים אלה עם שאר השלל מעידה חשיבותו של האפרסמון. לאחר שהרומאים כובשים את הארץ, התרחב מאוד היקף החקלאות של האפרסמון, הן בשל דרישות השוק ברחבי האימפריה הרומית והן בזכות חידושים טכנולוגיים, כמו אמות מים להובלת מי השקיה. הבעלות על המטעים הייתה בעיקר של בתי המלוכה, אך גם של נכבדי העם. שיח האפרסמון הניב תועלת כלכלית רבה למלכות יהודה ולאימפריה הרומית.

כפי שכבר ציינתי, את המבצר בנה הורדוס על גבי מבצר חשמונאי וכמו כל מבנה שהקים הורדוס על גבי מבנה חשמונאי, הוא הוסיף לו נפח, פאר ועוצמה. לא מעט ממצאים מרשימים נמצאו מימי הורדוס. כשהורדוס בנה מחדש את הבניין, הוא הגדיל את שטח הפסגה באמצעות הקמת קירות-תמך גבוהים, שיטה שהשתמש בה גם ברחבת הר-הבית. כאן, כתוצאה מהתמוטטות קירות התמך, חלקים גדולים מהמבנה בפסגת ההר נהרסו, החוקרים מעריכים שקיר התמך היה בגובה 12מ'.

בקיפרוס נחשף על ראש ההר שרידי ארמון מהודר, כלומר שגם במבצר עם הבט צבאי כזה או אחר, ניתן לשלב ארמון שכולל מתקני נופש, וזה גם מחזק את הטענה שמבצרי המדבר שימשו בעיקר מקום משמר של אוצרות בית המלך. בקיפרוס נמצאו לא רק חדרים מפוארים ומעוטרים , אלא גם שני בתי מרחץ  בסגנון רומי. באחד מבתי המרחץ נמצאה, כמעט בשלמותה אמבטיה מאבן בהט, עשויה גוש אבן אחד ומשקלה כטון וחצי שהועלתה אל פסגת קיפרוס, ואין לי ספק שזה היה מבצע מורכב.

מהתקופה החשמונאית השתמרו רק מספר קירות בראש ההר ומגדל שמירה בפינה הדרומית של המדרגה התחתונה של הארמון.

מהתקופה הביזנטית יש מבנה גדול ויפה בעל רצפת פסיפס שלצידו בור מים, והממצאים האלו נמצאו במרכז המדרגה התחתונה של הארמון. כדאי לציין שבאזור הזה, בחלק התחתון, נערכו חפירות בדיקה ספורות בלבד, אך הן הספיקו כדי לחשוף חדרי ארמון שבהם קירות מכוסים פרסקו צבעוני, גילופי אבן, טיח צבוע, ובית מרחץ מפואר נוסף שרצפתו עשויה אבני-פסיפס לבנות עם עיטורים גאומטריים.

אם את צרכי המים של המבצר החשמונאי סיפקו מקורות מים מקומיים, אז לבתי המרחץ המפוארים שהוסיף ובנה הורדוס, בנוסף להרחבת שטחי הגידול החקלאי כבר נזקקו למקורות מים נוספים.

בתקופת החשמונאים אספו מי נגר מהמדרונות והאזור שמסביב לגבעה, כשאת המים הובילו באמה קצרה, אל ארבעה בורות מים גדולים שנחצבו במדרון הפונה לעבר יריחו. בפועל נותר רק הבור הצפוני. הורדוס תכנן מערכת מים שבבסיסה אמת מים באורך 20 ק"מ והיא מביאה לקיפרוס את מי מעיינות עין פרת הידוע גם בשם עין-פארה, ואת מי עין מבוע הידוע גם בשם עין-פואר לבורות המים שבנו החשמונאים. ראשיתה של המערכת לאספקת המים למבצר קיפרוס היתה למעשה בעין מבוע שהוא המעיין האמצעי בין שלושת המעיינות העיקריים בנחל פרת. הוא גם המעיין השופע ביותר בנחל פרת.

יחד עם זאת, בשל המבנה הגיאולוגי שלו, חלות בו תנודות קיצוניות בכמות המים הנובעים, גם במהלך השנה וגם בין השנים. שפיעת המעין יכולה בשיאה להגיע ל 3,000 מ"ק בשעה, ובעונת הקיץ אף להתייבש, וברמה שנתית ניתן לצפות לכמות מים שהיא בין 2 ל 3.5 מיליון מ"ק בשנה, כמות משמעותית – אך בשל חוסר היציבות, בנו בתקופת הורדוס אמה נוספת כך שבתקופות שפל של עין מבוע, משכו מים מעין פרת, הנמצא כ-6 ק"מ ממערב לעין מבוע.

לפי יוסף בן מתיתיהו (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ספר שני: י"ח: ו), בתקופת המרד הגדול (70-66 לספירה). המורדים כבשו את קיפרוס, הרגו את חיל המצב הרומאי שהיה כאן והרסו עד היסוד את המבצר. באתר נמצאו שרידי שרפה בחדרים רבים, שמעידים על כך. הממצא המאוחר ביותר כאן הוא מהתקופה הביזנטית – במשטח התחתון המבנה הריבוע של 20 על 20 מ', שבקרנו אותו, שבמרכזו חדר אחד הפונה מזרחה – ככל הנראה מנזר קטן ששימש נזירים נוצרים. ולסיום כרגיל שאלה – על גבי חלק מאמת הורדוס, נבנתה אמת מים מיוחדת 700 שנים מאוחר יותר – מה היה מיוחד באמה זו ומי בנה אותה. התשובה תופיעה בסוף הווידאו.