המאגורות המרשימות האלו בנחל סככה, מתוארכות לתקופה הביזאנטית או לראשית התקופה המוסלמית כלומר איפושהו בין המאה הרביעית למאה השביעית. "ביר" – משמע בור, בור מים, שהמילה שועלה בערבית משמעה אבוקה או לפיד שקשורים ללהבת אש, וכל אחד ידמיין את ההקשר. קראתי באחד המקומות שאולי ההקשר הוא דרך אליהו הנביא שעלה בלהבה השמימה. אליהו לפי המקרא הסתובב באזור הזה. לפי ספר מלכים א, פרק י"ז, פסוק ג – הוא שהה בנחל כרית מספר ק"מ צפונית לכאן – אולי.
כפי שכולנו יודעים, מעט מאוד מים יורדים במדבר יהודה, ובכול זאת, לאורך ההיסטוריה אנשי המדבר יודעים "לתפוס" את המים המעטים ולנתב אותם בתעלות ובאמצעות סוללות לתוך בורות מים. רוב שטחו של המדבר מכוסה בסלעי קירטון רכים, שהם אטימים יחסית לחלחול ולכן תורמים לצחיחות של האזור. האטימות של הסלע גורמת לכך שמי הגשם שלא יכולים לחלחל, ממשיכים לזרום, נאספים בערוצים וגורמים לעתים לשיטפונות בעת שיורדים גשמים רבים בהר. האדם ניצל את התופעה הזו בימי קדם והיטה את מי השיטפונות לבורות מים.
נרחיב מעט על סלע הקירטון – הקירטון הוא סלע פריך, לבן ונקבובי. זהו סלע שדומה לאבן גיר ומורכב כמוהו מהמינרל קלציט שהוא אחד המינרלים הנפוצים ביותר על פני כדור הארץ . למעשה 4% ממסת קרום כדור הארץ הוא המינירל קלציט, אך בשונה מהגיר אין לקירטון מבנה גבישי. התוצאה היא שהקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר ונשאר רך כך שניתן יחסית בקלות לחפור בורות מים. הקירטון כפי שציינתי הוא נקבובי אבל הוא לא מעביר טוב מים, מהסיבה שהנקבים שלו קטנים מאוד ולכן הוא סלע אטים.
ברמת המדבר, המכוסה ברובה בקירטון האטום למים, נוצר מצב בו שכבת הקרקע העליונה נשטפת, אך שכבת הקרקע שנמצאת בעומק של כ-20 ס"מ נעשית מלוחה מאד. התוצאה היא שצמחים חד שנתיים שהשורשים שלהם סמוכים לפני הקרקע צומחים בה ללא קושי, בעיקר אהרונסוניה ומקור חסידה מדברי. מבין הצמחים הרב שנתיים מעמיקי השורש, יכולים לצמוח במדבר רק צמחים המותאמים למליחות גבוהה, כמו אשליל שעיר, מלחית אשונה, ואוכם המדבר המכסה קטעים נרחבים במדבר.
ונסיים כרגיל בשאלה – כפי שציינתי אנחנו בלב נחל סככה, מה מקור השם סככה – התשובה מופיעה בסוף הסרט.
