לאחר 3 שעות טיפוס במעלה צוריה הגענו לפסגת ההר בדרכינו למערת האיגרות, מרחק של כארבעה קילומטרים לכיוון דרום מערב.
הגילויים ממערת האיגרות הוסיפו הרבה ידע על מרד בר כוכבא שהתרחש בין השנים 132-136, המרד הגדול האחרון של יהודי הארץ נגד השלטון הרומי. בראש המרד עמד בר כוכבא שהיה ידוע אז בשם שמעון בן כוסבה, או בר כוסבא. המעניין הוא שהכינוי "בר כוכבא" כלומר בן הכוכב, נזכר לראשונהעל ידי אוסביוס, הארכיבישוף המפורסם של קיסריה, וזאת כמאתיים שנים לאחר המרד.
במסמכים שנמצאו במערת האיגרות הוא מוזכר בשמו ותאורו המלא: "שמעון בר כוסבא נשיא ישראל". מעט מאוד ידוע עליו, לפי הממצאים הקיימים הוא חסר ייחוס או נכסים, ולמרות זאת הגיע למעמד שיכלו להגיע אליו רק אנשי ייחוס, שלעיתים יוחסו לבית דוד, ואולי זו הסיבה לתמיכה המוחלטת לה זכה מרבי עקיבא שאף הכריז עליו כמשיח. לא ארחיב מעבר לכך, כן אציין שבסוף הסרט יש פרטים על מאמר מעניין בנושא.
האיגרות של בר כוכבא, שחלקן בעברית וחלקן בארמית מראות על מנהיג תקיף ומנהל מוכשר. לפי האגרות שנמצאו, הנהגתו של בר כוכבא היתה ללא עוררין. הנהגה כזאת היתה קשה להשיג בזמנו ללא תמיכה רחבה של כל רבדי האוכלוסיה. יחד עם זאות חשוב לציין שלא כל העם נטל במרד חלק, למשל הגליליים ואנשי תקוע לא השתתפו. תקוע למשל נזכרת בשלשה מאיגרות בר כוכבא. באחד המכתבים נתבעים המפקדים תחת איומים לגייס את אנשי תקוע, אך נראה, שהתקועים לא היו נלהבים למרד, ולא נשמעו לציוויי המנהיג.
קשה לדבר על הממצאים ממערת האיגרות ללא הקדמה על המרד. כנראה שמספר גורמים תרמו לתחילתו. אם בשל הגזרה האוסרת לקיים ברית מילה, השאיפה להשתחרר משעבוד כלכלי לרומי, הציפייה למשיח ולגאולה, ואולי ההחלטה של הקיסר הרומי אדריאנוס להקים את העיר האלילית איליה קפיטולינה במקומה של ירושלים. חשוב לציין שהמרד יצא לפועל לאחר תיכנון ורק אחרי שהושלמו ההכנות שכללו בין השאר: אגירת כלי נשק שיוצרו עבור הצבא הרומי בכוונה עם פגמים שפסלו אותם לשימוש, כך שאנשי בר כוכבא יכלו לאמץ אותם, זה דרך אגב מראה על האמון של הרומאים ביהודים שאיפשרו להם ליצר עבורם כלי נשק. ההכנות כללו גם ביצור מקומות אסטרטגיים, וחפירת מאות מערכות מסתור בשפלת יהודה והגליל.
שלושה ישובים היוו בסיסים חשובים: העיר ביתר, שהייתה קרובה לירושלים, במיקום אסטרטגי מתאים, הוכנה לשמש כמרכז צבאי ומדיני של המרד. ההרודיון הוכן כמרכז המנהלתי, ועין גדי נועדה לשמש כנמל לוגיסטי. עין גדי היתה מרכז כלכלי חשוב: ממנה יצאו דרכים לדרום – לצוער ולארץ מואב במזרח שם התגוררו יהודים שעמדו בקשרים עם אנשי בר-כוכבא. המרד זכה להצלחה גדולה בשלבים הראשונים. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של הארץ וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי. בר כוכבא הנהיג גיוס חובה של האזרחים והעניש את המשתמטים, הקים פקידות שעסקה בהחכרת קרקעות, שהפקיעו הרומאים. בר-כוכבא שלט על קרקעות יהודה מכיוון שהוא ירש בפועל את אדמות הקיסר, אדמות שהיו בעיקר מחוץ לתחומים העירוניים וזה כמובן שרת את המרד. הוא דחף לייעל את עיבוד האדמה, לפקח על אספקת התבואה, ולחלק מזון לאנשיו. בנוסף הוא הנפיק מטבעות עם סממנים של ריבונות והנהיג שימוש בעברית במקום בארמית.
השלטון הרומי לא הצליח לדכא את המרד בשנתים הראשונות, מה שהחל להשפיע ברמת האימפריה, בין השאר החשש מהתקוממויות באזורים אחרים. אז הקיסר אנדריאנוס, נקט צעד משמעותי, ושלח לכאן בסוף שנת 133 את המצביא יוליוס סוורוס ששימש כנציב הרומאי בבריטניה, יחד עם כוחות בסדר גודל שתרם נראו בארץ. הכוחות הרומיים בשלב הזה, ייתכן שהגיעו עד לכדי שליש מכלל הכח הצבאי של האימפריה הרומית. 28 לגיונות לעומת המרד הגדול שאותו הצליחו הרומאים לדכא באמצעות ארבעה לגיונות בלבד, דבר המלמד על עוצמת המורדים ויכולות הלחימה שלהם. הרומאים הובילו מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים. בסתיו של שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, ובר כוכבא נהרג.
לאחר נפילת ביתר, נמלטו פליטים יהודים – בעיקר מפקדי צבא, פקידים ובני משפחותיהם – למערות מפלט. דיכוי המרד הושלם ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.
ההרס שנגרם בארץ היה אדיר. תוצאת המרד – הפסקת עצמאות יהודית שלטונית למשך קרוב ל 2000 שנים עד הקמת מדינת ישראל. על פי עדותו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס ואני מצטט: "985 מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים מרעב, ממגפה ומאש – אין להם מספר"…והמשך הציטוט…."שבויים יהודיים נמכרו במחיר מנת מזון אחת של סוס".
שוק העבדים פשוט הוצף, יותר מ 100,000 איש, וצעד משמעותי נוסף, השם מחוז "יהודה" נמחק והוחלף בשם "סוריה פלשתינה", על שם הפלשתים מהמקרא, וזאת בניסיון לנתק את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל. העיר האלילית איליה קפיטולינה נבנתה על חורבות ירושלים, ובכך הוגשמה התוכנית שתרמה למרד מלכתחילה. לגבי המשך הקיום היהודי בארץ ישראל אני מפנה אתכם לווידיואים הקשורים בציפורי. בשורה התחתונה, היהודים עברו לאזור הגליל לאחר שהקיסר אסר על שהיית יהודים בירושליים בנוסף לאיסורי מצוות כמו ברית מילה ושמירת השבת. אלו שלא מילאו אחר הצווים, הוצאו להורג בעינויים, ומתקופה זו מגיע עיקר סיפורם של עשרת הרוגי מלכות.
אנחנו כחמישה קילומטרים דרומית-מערבית לעין גדי. מערת האיגרות ממש מתחתינו במצוק נחל חבר. בשלהי שנת 135 עם כיבוש ביתר וכיבוש יישובי ים המלח על ידי הצבא הרומי, נמלטו אל המערה יהודים מתושבי עין גדי, בהם נשים וילדים ממשפחת יהונתן בן בעיה, ממפקדי המרד ביישוב. הם הביאו אתם חפצי ערך, מסמכים חשובים ואספקה לצורך הישרדות במערה לזמן ממושך.
חיילים מלגיונות הקיסר הרומי אדריאנוס צרו על המערה ממחנה שהקימו ממש כאן מעל המערה, ואפשר לראות את הקירות הנמוכים הבנויים בנייה יבשה מאבני גוויל. על בסיס שטחי בסיסי האוהלים לפי יגאל ידין, ניתן להאריך שהוצב כאן כח צבאי שמנה 80-100 חיילים. קשה לדמיין שאנשי המערות יכלו בדרך כלשהי לפרוץ את המצור, אם למעלה למרומי הצוק ואם למטה דרך המצוק לערוץ הנחל, אז מה היה בסופם? האם כולם גוועו ברעב ובצמא? האם ניסו חלקם להפתיע את הרומאים והתחולל קרב במקום הזה, או אולי שלחו יד בנפשם כמו אותו זקן ובני משפחתו בזמן כיבוש הורדוס את ארבל? לא נדע את הפרטים הקטנים אך בחדרון צדדי במערה באולם ג' נמצאו שרידיהם של קרוב ל 20 גברים, נשים וילדים.
שני פתחים למערה לכיוון נחל חבר, כ-200 מטר מעל קרקעית הנחל. הפתחים מובילים אל שלושה חללים גדולים המקושרים ביניהם במחילות. שטח המערה כ-270 מ"ר. בסך הכול נמצאו במערה כ-70 מסמכים, רובם משתייכים לשתי קבוצות: "איגרות בר כוכבא" ו"ארכיון בבתא". כמו כן נמצא קטע מספר תהלים באולם א'.
לגבי איגרות בר כוכבא – נתגלה אוסף של 14 מסמכים בעברית, בארמית וביוונית, ולוח עץ אחד. שנים עשר מן המסמכים הם איגרות שנשלחו מבר-כוכבא למפקדי המרד בעין גדי, יהונתן בן בעיה ומסבלה או משבלה בן שמעון. בר כוכבא חתם על האיגרות בשם "שמעון בן כוסיבה הנשיא על ישראל". באיגרות שולח בר כוכבא הוראות בטון תקיף ותוך איומים בעונשים. האיגרות היו צרורות בתוך נאד עור וטמונות תחת סלע. לצד האיגרות נמצאו בקבוקי בושם, חרוזים, מראה וכלי איפור, כך שייתכן שהצרור השתייך לאשתו או לאחותו של יהונתן בן בעיה.
נמצא גם ארכיון שלבּבּתא בת שמעון שהכיל 35 מסמכים משפטיים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית.
מאיכן מגיעה הנבטית, אז בבתא נולדה בשנת 104 לערך כבת בכורה או בת יחידה להורים אמידים בשם שמעון ומרים בעיירה מחוזא, בסמוך לצוער, על חופו הדרום-מזרחי של ים המלח, כלומר בשטח ירדן של היום (ורק אציין ולא ארחיב כאן, שהחוקרים חלוקים לגבי מיקומה של צוער). היישוב היה כפר מעורב של נבטים ויהודים, בשטח הממלכה הנבטית. בבתא ירשה מהוריה במותם מטעי תמרים בצוער, ובשלב מאוחר יותר היתה בעלת קרקעות בעין גדי כך שהיתה מאוד אמידה. היא נמלטה מעין גדי, ככל הנראה בלוויית ישוע בנה, מרים צרתה, שהייתה אחותו של יהונתן בן בעיה מנהיג המורדים בעין גדי, ובתה של מרים, שלומציון.
היא נטלה עמה את מסמכיה, מפתחות ביתה, ומספר חפצי ערך וצרכי איפור. היא מתה במהלך מרד בר כוכבא. מתוך הארכיון שלה מתגלה דמותה של אישה עצמאית בעולם היהודי העתיק. בין המסמכים היו כתבי מכר, חוזי חכירה, כתובות נישואין של בבתא ושל שלומציון בת יהודה, הסכמי אפוטרופוסות ומזונות של ישוע בן בבתא, וזכויות שימוש במים לצורכי השקיה. מעמדה הכלכלי העצמאי של בבתא מתחוור מן העובדה שהלוותה לבעלה כספים. ממצאים נוספים כללו קערת זכוכית ושתי צלחות קטנות, ממורקות ושמורות היטב עטופים בסיבי דקל תמר וקשורים בחבל. נמצאו שרידי תנור ועצי הסקה מעידים שהיושבים בה נערכו מבעוד מועד לשהות ממושכת. במערה נמצאו שרידי אריגים רבים שכללו פריטי לבוש, טליתות ושטיח. האריגים היו צבועים בפיגמנטים מגוונים ונארגו לפי ההלכה ללא שעטנז. ממצא המטבעות במערה כלל מטבעות בר כוכבא – מטבעות רומיים שנטבעו מחדש על ידי אנשי בר כוכבא, כפי שראינו גם בחורבת עקד. נמצאו גם חצים ומפתחות בתים, קופסת תכשיטים מגולפת, סלים, פקעות וצרורות. המערה הימנית לא מחוברת למערת האיגרות.
ועד שנבקר במערות נוספות הקשורות למרד בר כוכבא, שאלה לסיום – יושבי מערת האיגרות הגיעו מעין גדי. ישנן שתי דרכים עיקריות להגיע מעין גדי למערת האיגרות, זו שהלכנו בה היום דרך מעלה צרויה, מה שמה של הדרך השניה?, התשובה תופיע בסוף הווידאו.
