אנחנו נמצאים בשטח של הישוב העתיק עין בוקק, בסמוך לים המלח, 30 ק"מ דרומית לעין גדי. מסתכלים סביב על המקום הצחיח הזה, ונסו לדמין מה היה כאן לפני יותר מ 2000 שנים, כיצד וממה חיו כאן אנשים? אז כמו עין גדי היו כאן חיים בזכות המעיינות המתוקים ונחל בוקק שנבקר בו בהמשך, מה שסיפק לאדם מים לגידולים ולמחיה.
כמו בעין גדי, גם בעיו בוקק, האקלים החם ושפע המים היוו תשתית לפיתוח חקלאות שעסקה בגידול צמחים יקרי ערך, צמחי בושם, צמחי תבלין ומרפא, וזאת יחד עם גידולי פירות המצויים במקומות אחרים בארץ אלה שההבשלה שלהם באזור הזה היתה מוקדמת יותר ועל כן הגידול שלהם השתלם בהבט הכלכלי. גם הימצאות החימר שהוא האספלט, בים המלח וגם בנחל חימר 4 קילומטר דרומית, והמרחק המועט (לא יותר משישה קילומטר) מהררי המלח של סדום הם שהניעו את האדם להתיישב התיישבות של קבע במקום הזה.
אנחנו בשטח בה היתה חווה חשמונאית. במעלה הגבעה, רואים מצודה רומית־ביזאנטית שנבקר אותה בהמשך.
על פי המטבעות המוקדמות שהתגלו כאן באזור, החווה הוקמה בימי אלכסנדר ינאי ונהרסה כנראה עם חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. היתה זו חווה מלכותית שהכנסותיה נמסרו לאוצר המלך. קרוב לוודאי שהיא היתה מיושבת ע"י אריסים יהודים. החווה עיבדה שטחים חקלאיים נרחבים המשתרעים על פני 350 דונם שפרוסים לפנינו. השטח דורג בטרסות בנויות וההשקיה היתה משני מעיינות הנמצאים במקום, מעין נועית שנבע מעלינו ומעיין עין בוקק שנמצא ק"מ במעלה ערוץ הנחל, וגם ממי השטפנות.
המים משתי המעיינות הגיעו דרך שתי אמות־מים שהובילו את המים אל בריכות אגירה, ניתן היום לראות קטעים קצרים משאריות האמה שהובילה מים מעין בוקק לאחת הבריכות. אנשי החווה גידלו בעיקר צמחי מרפא וצמחים להפקת בושם כמו האפרסמון ואין קשר לפרי האפרסמון שאנחנו אוכלים בימינו. מבחינת התנאים הסביבתיים, דומה עין בוקק לעין גדי, ולכן גם הגידולים דומים. כפי שניתן לראות מהמפה, בקצה החווה היתה הבושמייה שנמצאת היום בלב אזור המלונות.
מתקני האזור החקלאי חזרו לחיים בתחילת המאה הרביעית לסה"נ בזמן שהאימפריה הרומית שוקמה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס. ניתן לראות זאות בעיקר על סמך המצודה. מנקודת מבט צבאית אפשר לראות במצודה חוליה אגפית ברצועת ההגנה הראשית בלימס פלסטינה כלומר הספר המוגן של הארץ בתקופה הרומית ביזנטית. מצד בוקק הוקם כדי לחסום את המעבר לעין גדי ולאבטח את העלייה להר חברון דרך מעלה בוקק, ממש מאות מטרים צפונית אלינו. זה מעלה שחשיבותו גדלה כל זמן שאפשר היה לחצות את ים המלח מן הלשון לעבר נווה עין בוקק, מתחתינו.
לא מן הנמנע כי בסוף המאה הרביעית לספירה חספו הירידות המחזוריות של פני ים המלח את הספר הרומי לפשיטות אגפיות של שבטי נוודים ערבים שחצו את הים על גבי גמלים. בנוסף להיבט הצבאי היה למצד גם תפקיד מקומי כמוצב הגנה של הנווה והמטעים שלו וגם כתחנת דרך ומרכז מנהלי של האזור. מידות המצד 19 על 19 מטר, בארבע הפינות ניצבו מגדלים מרובעים במידות 4 על 6 מטר. אל החומה המזרחית והצפונית נשענו חדרים של אבן, שגגותיהם השטוחים שימשו עמדות ללוחמים בראש החומה.
המגדלים היו עמדות הלחימה העיקריות שנועדו לשמש מוקדי התנגדות גם לאחר שחדר האויב לתוך המצד.
לפי הממצאים כנראה שהחיילים קיבלו מעמד של אנשי מיליציה של הספר שהתגוררו עם משפחותיהם בסביבת המצודה. כל אחד עיבד את האדמה שקיבל מן המלכות ותמורת זה התחייב לשרת במצודה במשך תקופה מסויימת בכל שנה ולהתייצב לדגל בשעת חירום, מה שקראו אז צו 8. בכלל, כשחייל מגן בין השאר על שטח האדמה שממנה הוא מתקיים, הוא יגן עליה טוב יותר. המקום נחרב בשריפה גדולה, לא ידוע אם זה קרה כתוצאה מהרס או מרעידת אדמה שפקדה את האזור.
אם ליחס להרס אז כנראה שמדובר בשבטים הערבים שפלשו לארץ בתחילת המאה החמישית. בדיקת העצמות ושיירי המזון העלתה שהתפריט של בני המקום כלל אגוזים זיתים תמרים בשר עיזים וכבשים, בשר חזיר וגם דגים שונים. הדגים היוו חלק נכבד מהרכב התזונה ואחד האמצעים לגוון אותו. לפי הממצאים, הדגה הגיעה משלושה מקורות שונים: מפרץ אילת, הים-התיכון ומים מתוקים. הדבר מלמד על הארגון היעיל של סדרי האספקה לגייסות, על התחזוקה הטובה של דרכי הנגב ועל ביטחון המעבר בהן, שהיוו תנאי לקיום אספקה איכותית. מקור המים המתוקים הקרוב ביותר היה הירדן, אך יתכן הבאת דגים מיובשים מהכנרת. נתגלו מספר רב של ביצי בת יענה שאז עופות אלו היו נפוצות בערבה. לעומת זאת נתגלו עצמות של תרנגול שכמעט אינו ידוע מחפירות האתרים בני התקופה הזאת. בהתחשב בשגרה היומית ובמשימות מחוץ לחומות ניתן לקבוע, שמספר החיילים היה בין 48 ל 56 חיילים. אחד הפפירוסים שנמצאו במצודה, עוסק בענייני מתן הלוואה לאיכרי־הכפר ששילבו כידוע, עבודה חקלאית עם שמירה על המתחם.
ולסיום כרגיל שאלה – דיברנו על צמח האפרסמון ממנו הפיקו בושם. אילו שמות נוספים היו לאפרסמון? התשובה תופיע בסוף הווידאו.
