הדרך הצבאית הראשית אשר שימשה את צבאות ממלכות יהודה, מואב ואדום, עברה כנראה במקום הזה, דרך נחל זוהר הוא המעבר הקל ביותר בין כל מעלות מדבר יהודה. הוא נוח מאוד למעבר מכיוון שהוא המעלה היחיד בחומת הרי ים המלח המרכזית והדרומית שאינו עובר דרך מצוק. יחד עם זאות, לדרך הזאת מגבלה והיא המחסור במקורות מים לכל אורכה. העדות לחשיבות הדרך הזו, היא שתי המצודות בנחל זוהר: האחת המזרחית, נקראת הישראלית והיא מעלינו, מה שנשאר ממנה זה גל אבנים. יש הארכות שונות לגבי תיארוך האתר, מתקופת הברזל בין 800 ל 1000 לפנה"ס, ועד התקופה ההלניסטית.
לגבי המצודה המערבית המרשימה, אז חלק מהמקורות מציינים שהמצודה מהתקופה הרומאית ביזנטית, וחלק מציינים שהיא מהתקופה הצלבנית/ממלוכית, ואולי אין סטירה בין המקורות. בבדיקות שנעשו על ידי רשות העתיקות ב2017 בראש המצד ובמספר בורות בצידיו המערביים והמזרחיים, המימצאים מהחפירה מעידים שמצד זוהר הוקם בתקופה הצלבנית והמשיך להתקיים בתקופה הממלוכית. הבדיקות גם הראו לארכיאולוגים שמדובר במבנה מורכב, הרבה יותר ממה שנראה היום, אלא שחלקים גדולים ממנו לא השתמרו בעיקר בשל פגעי הטבע, ולכן ציינתי שאולי אין סתירה, כלומר חלק מהמתחם שלא נחפר אולי כן נבנה בתקופה הרומית ביזנטית.
נראה כי המצד נבנה על ידי הצלבנים במטרה לשמור על המעבר החשוב – מעלה זרון, זו הדרך העתיקה העולה משפך נחל זוהר ליד חופי ים המלח, שחיברה בין חברון למבצרים הצלבניים בדרום ירדן. האח התאום של מצד זוהר הוא המבצר הצלבני בכרכ, עיר בירדן בערך 20 ק"מ מזרחית מאיתנו, וכבר אפרט מעט על העיר החשובה הזו. המפלס העליון של המצד אולי שימש כמגדל איתות, שנראה מרמת כרכּ הצופה אל ים המלח מהצד הנגדי.
כפי שציינתי בהתחלה, זהו המעלה הטופוגרפי הנוח ביותר מים המלח לרמת המדבר, מכיוון שחומת הרי ים המלח, ידוע גם בשם מצוק ההעתקים שבולט לכל אורך ים המלח לא קיים בו. אורך המעלה מעט יותר משלושה קילומטרים ושיפועו כ-10% נחשב לשיפוע מתון.
בשנת 1250 היתחוללה סוג של מהפכה פוליטית במזרח הקרוב. האמפריה האיובית ששלטה במצריים, סוריה וחלקים מהסהר הפורה, פסקה מלהתקיים ואת מקומם של יורשי צלאח א דין תפסו מי ששירתו בצבא האמפריה האיובית.
מדובר בחיילים וקצינים ממלוכים שהיו אנשי צבא מיומנים ופרשים מעולים, רובם ממרכז אסיה. שלטונם נמשך למעלה ממאתיים וחמישים שנה. לממלוכים הייתה השפעה ארוכת טווח גם בארץ, הריסת מקומות מסויימים כמו חלק מנמלי החוף, ושיקום בהמשך של מספר ערים. בהקשר של מיצד זוהר, הם יצרו נתיב תקשורת מהיר בין המרכז המצרי בקהיר למרכזים עירוניים בסוריה ובעבר הירדן, והעיר המעניינת עבורינו היא זו שדיברנו אליה לפני דקה, כַּרַכּ, הידועה גם בשמותיה העבריים כמו קיר מואב, קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ. כרכ שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. בתנ"ך מוזכרת העיר מספר פעמים אך לא נרחיב בנושא היום. אז חזרה לנתיב התקשורת המהיר הזה שחיבר בין מחוזות המדינה וסיפק לשליטים שלה מידע מיידי, מה שאז נקרא real time , בעיקר מידע על מה שמתרחש במחוזות המרוחקים. הדרך הזו ידועה בשם דרך הדואר או בערבית דרב אל בריד.
הקונספט של תשתית דרך הדואר לעדכון המרכז בקהיר בידיעות על איום צבאי מתקרב הביא לידי ביטוי את יתרונם הטבעי והעיקרי של הממלוכים – הפרשים המיומנים בדהירה ממושכת ובירי תוך כדי רכיבה. על מנת לקצר את זמן הרכיבה עד כמה שניתן, הם בן השאר ציידו את חלק מתחנות דרך הדואר במקומות לינה מסודרים, בבורות מים, גם בסוסים חלופיים, ברוכבים נלווים ומשגיחי סוסים וכן במזון לרוכבים וגם לסוסים, כל מה שנדרש לוודא הגעה מהירה של הידיעה ליעדה.
תחנות הדואר העיקריות כללו את קהיר במזרח מצרים, אל עריש, רפיח חאן יונס עד עזה. מרבית השימוש בה היה בין מצריים לסוריה כשבעזה היה פיצול של הנתיב מזרחה דרך בית גוברין לכיוון חברון דרך מצד זוהר ועד לכרכ.
ולסיום כרגיל שאלה – מי היה השליט הממלוכי הדומיננטי הראשון – התשובה תופיעה בסוף הוידאו.
