מרשה – מתקופת השופטים ועד תקופת החשמונאים

שיתוף

מרשה מלווה אותנו מתקופת השופטים ועד תקופת החשמונאים, אז עבר מרכז הפעילות באזור לבית גוברין. כמה נקודות על ציר ההיסטוריה שלנו:

  • מרשה נזכרת בספר יהושע פרק טו כאחת מערי שבט יהודה.
  • בתקופת המלוכה שימשה מרשה מבצר חשוב במבואותיה הדרומים-מערבים של הממלכה, על כך מלמד מעשהו של רחבעם מלך יהודה שביצר את מרשה במאה העשירית לפנה"ס, כפי שמתואר בספר דברי הימים ב, פרק י"א.
  • בעת מסעו של סנחריב מלך אשור ליהודה, לאחר מרד חזקיהו בשנת 701 לפנה"ס, נפגעה מרשה יחד עם ערים רבות אחרות בשפלת יהודה כמו לכיש ועזקה.
  • במאה ה-6 לפנה"ס מרד צדקיהו מלך יהודה בשלטון הבבלי, ומלך בבל – נבוכדנצר – כבש את הארץ מחדש הרס את בית המקדש הראשון בירושלים והגלה רבים מתושבי הארץ. באותה העת, התרוקנה גם מרשה מתושביה היהודים.
  • לאחר חורבן הבית הראשון התיישבו במרשה אדומים כמו בכל דרומה של יהודה. חשוב לציין מספר פרטים לגבי ממלכת אדום. מדובר בממלכה עשירה ששכנה בדרום מערב ירדן. האדומים עסקו בחקלאות, מסחר והפקת נחושת. דרכי מסחר בינלאומי חשובות עברו דרך אדום כמו הדרכים לעזה, לאשקלו, ולסוריה. על עושרה של אדום אנו יודעים לפי המס ששילמה לאשור, מס גבוה יותר ממה ששילמה ממלכת יהודה.
  • במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס נכבשה אדום על ידי הנבטים והאדומים נדחקו משיטחם. כך הם הגיעו לדרום יהודה, לאזור הזה, ל"אדומיאה", תוך כדי שהם מנצלים את הוואקום שנוצר בזמן שתושבי יהודה הוגלו לבבל. לאחר הכרזת כורש ושיבת ציון  בשנת 538 לפנה"ס,לא נכללה מרשה באוטונומיה היהודית, משום שכפי שציינתי, לאחר גלות בבל התיישבו כאן אֶדוֹמים, עקב כך נקרא האזור כולו "אִידוּמיאָה".
  • במהלך התקופה הפרסית וההלניסטית במאות 6  עד1  לפנה"ס. מרשה הייתה העיר המרכזית באדומיאה, ששלטה על כל מערב אדומיה, במקביל לאדוריים ששלטה במזרחה. אחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון (332 לפסה"נ) הגיעו אליה גם צידונים שקיבלו את תרבות יוון. התפתחה בעיר קהילה יוונית, שהורכבה מאזרחים ואנשי צבא בדימוס, והעיר קיבלה מעמד של פוליס כך נוצרה במרשה עיר נכרית עם שילוב תרבויות.

 מה המשמעות של פוליס – מדובר בקהילה שקשורה למיקום גיאוגרפי שהיא פוליטית ואוטונומית. הפוליס הייתה מעין מדינה בזעיר אנפין ומכאן כינויה "עיר-מדינה" אשר סיפקה את הצרכים הקהילתיים של תושביה – הגנה, שיפוט, חקיקה, תרבות ופולחן דתי, ובמקרים מסוימים גם שירותי רווחה וחינוך, אף ששירותים אלה היו נדירים בעולם העתיק כשירות הניתן על ידי הקהילה/השלטון.

בתקופה ההלניסטית העיר הייתה מורכבת משני חלקים עיקריים: התל הגבוה והעיר התחתית שמקיפה את התל הגבוה ומשתרעת על פני 320 דונמים. בעיר התחתית הזאת (תחתית במשמעות של נמוכה, לעומת התל הגבוה) נמצאו בתי מגורים מהמאות ה-3 וה-2 לפני הספירה, וכבר נכנס לבית שבחלקו הוא משוחזר.

מרשה נמנתה עם הערים הגדולות ביותר בארץ ישראל בתקופה ההלניסטית הקדומה. בכל השטח של העיר התחתית חצובות בסלע כמאה וששים מערכות תת-קרקעיות מורכבות ביותר שהירידה אליהן הייתה מבתי מגורים שהיו בעיר. "מערכת תת-קרקעית" פירושו שאפשר לזחול ולעבור מחדר לחדר בלי לצאת החוצה והן כוללות לפעמים 60 או 70 חדרים מסדרי גודל שונים.

במערכות התת-קרקעיות נתגלו כל אמצעי היצור של תושבי מרשה בתקופה ההלניסטית, כולל כ-200 בורות מים, 85 מתקני קולומבריה, 22 בתי בד ליצור שמן, 4 אורוות, כלומר מקומות שהחזיקו בהם בהמות ועשרות מחסנים, מחצבות, כלומר חללים שחצבו מהם אבן שימשו לבניית הבתים שעל פני השטח.

בחפירות כאן התאפשר להכיר את אוכלוסיית האדומים, שהתיישבה במקום במהלך התקופה הפרסית ואליה נוספים מרכיבים אוכלוסייתיים של צידונים ויוונים שייבאו את התרבות היוונית שהתלכדה עם האדומים במקום וייצרה את המיזוג התרבותי המכונה הלניסטי.

האדומים דיברו וכתבו בלשון הארמית והאוכלוסייה הפיניקית, בעיקר צידונית והיוונית השתמשה בשפה היוונית, שהייתה השפה הבינלאומית בעת ההיא.

יוחנן הורקנוס החשמונאי ראה ברציפות הטריטוריאלית בין ההר לשפלה עניין חיוני לשלמות ממלכתו. בשנת 112 לפנה"ס הוא הופיע מול חומות מרשה, והטיל מצור על העיר. התוצאה היתה ידועה מראש לאור הכוח היהודי העדיף בהרבה על הכוחות המצומצמים ששהו במרשה. יוחנן הורקנוס, עדיין מחוץ לחומות העיר, הציב בפני התושבים הנכריים שלוש ברירות:

למות בקרב, לברוח מהעיר ללא  כל רכוש או להיכנע ולהישאר בעיר בתנאי אחד קטן – הם נדרשים להתגייר! וכך כותב יוספוס פלביוס בספרו קדמוניות היהודים: "הורקנוס כבש גם את אדוריים ואת מרשה, ערי אדום, והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים. והללו קיבלו על עצמם מאהבת ארץ אבותם גם את המילה וגם להשוות את שאר הליכות חייהם לאלו של היהודים. ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים."

חשוב לי לציין שהדעות חלוקות בין ההיסטוריונים, גם לגבי האם המילה נחפתה על האדומים או האם קיבלו זאת מרצון, וגם לגבי כמה החליטו להשאר. הדעות והנימוקים רבים ומעניינים אבל לא נרחיב מעבר למה שציינתי עד כה. בפועל, העיר התחתית יצאה מכלל שימוש. ניתן לקבוע כי בשלהי המאה השנייה ובמאה הראשונה לפני הספירה חודשה רק העיר העליונה, כשהעיר התחתונה נהרסה ברובה.

אנחנו נכנסים לבית שבחלקו משוחזר. הבית ששימש למגורים ולמסחר בתקופה ההלניסטית. קומת הקרקע השתרעה על פני 150 מ"ר והחדרים נבנו סביב חצר מרכזית קטנה. מדרגות הוליכו לקומה שנייה. קירות הבית השתמרו עד גובה 1.5 מ'. מתחת לרצפת אחד החדרים התגלה מטמון בן 25 מטבעות. המטבע המאוחר במטמון הוטבע בשנת 113 לפסה"נ, כנראה, סמוך לכיבוש מרשה על ידי יוחנן הורקנוס. מתחת לבית המגורים נמצאים בורות מים שנאספו בצינורות חרס ובתעלות מי גשם מהסמטאות, מהגגות ומהחצרות.

בחדר הפינתי הדרומי-מערבי של הבניין נחשף מתקן מדורג שמזכיר מתקן טהרה. מתקנים דמויי אמבטיה או מתקני טהרה מצויים במקומות נוספים כמו בפתחי בורות מים, בסמוך למתקני תעשיה תת-קרקעיים או מתחת לבתי מגורים. שימוש במתקני מים לטהרה בקרב אוכלוסייה אדומית צידונית יוצא דופן, יכול להיות שגם לאוכלוסייה הזו היו מנהגי טהרה כמו טבילה עוד לפני הגיור של יוחנן הורקנוס הראשון אבל סביר יותר שמקורה של מסורת טהרה זאת באוכלוסייה היהודית שנותרה במקום והייתה חלק מין הפסיפס האנושי במרשה במאות הרביעית עד השניה לפני הספירה. ולסיום כרגיל שאלה, אחד ממלכי יהודה ידוע במוצאו האדומי – מיהו? התשובה תופיעה בסוף הוידאו.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, בהוצאת: משרד הבטחון, ההוצאה לאור
  2. שם הספר: קדמוניות היהודים, מחבר: יוספוס פלביוס
  3. אנציקלופדיה מקראית, בהוצאת: מוסד ביאליק-ירושלים
  4. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברות 23/24 ו 95/96, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה

אזכור בתנ"ך

  1. יהושע פרק טו פסוק מד
  2. דברי הימים ב פרק יא פסוקים: ה-ח

אתרים קשורים