אנחנו בנחל חֵמָר בצד המזרחי שלו בערך 2 ק"מ מים המלח, 7 ק"מ צפונית מהעיר המקראית סדום, 4ק"מ דרומית מעין בוקק, 20ק"מ דרומית למצדה ו 40 ק"מ דרומית לעין גדי. נחל חימר הוא הדרומי בנחלי מדבר יהודה ואורכו כ-37 ק"מ. אתם וודאי שואלים את עצמכם מה נחל חימר שייך לאתרים היסטורים? שאלה מצויינת, והתשובה בדקות הקרובות.
למרות תנאי הסביבה הקשים במדבר, לאורך ההיסטוריה היו כאן ישובים מפורסמים: סדום ועמורה שנמצאו לא רחוק מכאן, יריחו, עין גדי שהוזכרה כבר בספר יהושוע כאחת מששת ערי המדבר של שבט יהודה, עין בוקק מהתקופה הרומית, מצדה כמובן ועוד ישובים אחרים. אז כיצד וממה התקיימו, מה הניע אותם להשאר במקום החם הזה שכולו מדבר?. אנחנו יודעים על עין גדי, עין בוקק, יריחו וגידול בשמים שהופקו מהאפרסמון, אך מסתבר שהיתה כאן תעשייה ענפה סביב שם הנחל – החימר. נתחיל עם הסבר של מספר מושגים: חימר, אספלט, זפת, כופר ו בִּיטוּמֶן.
-אספלט זו מילה בלועזית שמשמעותה בעיברית – חימר, כלומר חימר = אספלט: זהו נוזל צמיג המופיע באופן טבעי בנפט גולמי – שניתן להפוך אותו לקשיח על-ידי תגובה עם חמצן.
–זפת הוא חומר שנוצר בעת העתיקה באופן מלאכותי על-ידי חימום חומר אורגני (למשל עץ או פחם), חימום לטמפרטורה גבוהה שמביא לפירוקו, ללא נוכחות חמצן, לדוגמא: ניתן לשים עץ בכד ולמלא אותו בחול ולחמם.
–הכופר מצויין במקרא, כשההתיחסות היא לזפת. אלתמימי, רופא מוסלמי מהמאה ה10, מכנה את האספלט בשם קפר אליהוד – הכופר היהודי, שם הוא מתאר את מעלותיו. כלומר, הכופר מופיע לסירוגין גם כאספלט וגם כזפת.
– בִּיטוּמֶן – גם האספלט וגם הזפת מסווגים כ"ביטומן" – סיווג הכולל את כל החומרים המסיסים בפחמן דו-גופרי.
השימוש באספלט קיים כבר אלפי שנים, וסיבה מרכזית היא נוחות השימוש שנובעת מכמה סיבות: ניתן לאיסוף ידני ללא צורך בציוד מסובך. התכונות הכימיות והפיזיקליות שלו, כמו התרככות וניזול בטמפרטורה נמוכה, בערך 50 מעלות סלסיוס, הופכות אותו קל לעיבוד.
האספלט מופיע על פני השטח באזור ים המלח בשתי צורות: צורה ראשונה – גושים של אספלט מוצק, כשלעתים הגושים צפים על פני הים ומוסעים לחוף על ידי גלים ורוחות. לא אסביר כיצד נוצר האספלט בעומק האדמה, קילומטרים מתחת לקרקעית הימה – האספלט שעלה מן העומק, הפך למוצק כמו ג'לי כשהגיע אל קרקעית ים המלח, משם השתחרר מן הקרקע בעקבות רעידות אדמה, ועלה וצף על פני המים מכיוון שמשקלו הסגולי נמוך, 1.1 בהשוואה למי האגם, שמשקלם הסגולי 23.1. צורה שניה – דרך נביעות, למשל כאן בנחל חימר.
יוסף בן מתיתיהו מתאר לפרטים את הופעת האספלט על פני האגם, לפי התיאור שלו היה קשה לנתק את האספלט שנאסף לתוך הסירות מזה שצף במים בשל דביקות החומר, ולצורך ההפרדה, השתמשו בדם נידה או בשתן. ההימצאות של החימר בים-המלח העניקה לים את הכינוי ים החימר.
עכשיו אנחנו מגיעים לקישור ההיסטורי והוא כמובן קשור לכסף.
בתקופות ההלניסטית והרומית נחשב החימר לאחד ממוצרי היצוא החשובים ביותר של ארץ-ישראל, לצד המלח ומוצרי האפרסמון. בחימר השתמשו לציפוי אוניות וספינות, לחניטה, לפולחן ולמרפא בין השאר באפילפסיה, שיעול, אסטמה, דיזנטריה, כאבים במותן, כאבי שיניים וכן הכשות נחשים. אופן השימוש באספלט היה בעיקר באמצעות שתייתו עם יין, עישונו וכן על ידי תחבושות.
ערכו הרב של החימר היה אחד הפיתויים שגרמו לעמים ומעצמות להיאבק על השליטה באזור הזה בימי קדם. ישנם תיאורים על המסים שנגבו על האספלט בתקופה הרומית לאחר איסוף האספלט באמצעות סירות.
האספלט שימש בעולם העתיק כתרופה כבר מהתקופה האשורית, וזה כלל יצירת תרופות לריפוי של פצעים או מוגלה, צרעת, שיגרון, ואקזמה. סקריבוניוס לארגוס שהיה רופא החצר של הקיסר הרומי קלאודיוס, שכתב באמצע המאה הראשונה, מתאר את האספלט כמרכיב חשוב בחבישה שבה משתמשים לפצעים פתוחים, למשל, טיפול בגלדיאטורים. בספרות הערבית נקרא האספלט בשם קפר אליהוד – הכופר היהודי. שני סוגים של אספלט תיאר אלתמימי, הסוג הראשון והמשובח יותר, האספלט המצוי כיום באזור נחל חמר. אלתמימי תיאר בהרחבה איך נהגו החקלאים באזור סוריה למרוח את הגפנים בסוג זה של כופר כדי להגן עליהן מפני התולעים. כמו כן שימש הכופר נגד העלוקות שבמקווי המים וחומר רפואי נגד מחלות נשים, שיעול כרוני, הצטננויות ועוד. השימוש בביטומן בלוויית פסולת של שמן היה מקובל בתקופה הקדומה כחומר הדברה, חומר הגנה מפני מזיקים, מניעת תולעים ומזיקים שונים התוקפים את עצי הפרי.
שימו לב שבאיזור נביעות החימר פני-השטח הופכים לכהים ואחת התופעות כאן הם חלוקי האבן שמחוברים ביניהם על ידי האספלט, החימר. בנקיק צר בגדה השמאלית אפשר לראות את גלישת החימר הצמיג על-פני הסלע.
ולסיום כרגיל שאלה – שתי תיבות מופיעות בתנ"ך שצופו בכופר וחימר, למי קשורות כל אחת מהתיבות התיבות – התשובה תופיע בסוף הוידאו.
