איזה מראה מדהים! המים הזורמים מראש המצוק עיצבו חמישה עמודים זקופים ומרשימים לגובה של חמישה עשר מטרים. העמודים בצבעים שונים, כשמקור הצבעים הוא בתחמוצות מתכתיות הנמצאות באבן החול.
באזור העמודים ישנם כוכים ומערות קטנות, שנחפרו לצורך כריית נחושת וכבר נבקר באחת מהן. האזור מסביבנו שימש בתקופות קדומות אימפריות וממלכות לכריית והפקת נחושת, לדוגמא, המצרים, והרומאים. העמודים המרשימים מולינו עשויים אבן חול נוּבּית שהיא אבן חול בצבעי גוונים רבים, בדרך כלל נוטים לאדום. היא מצויה במספר מקומות: בערבה, סיני, הרי אדום והרי מואב. היא נפוצה במדבר נוביה שבסודאן ובמצרים, ומכאן שמה. מכיוון שאנחנו מול עמודי עמרם אז מה הפלא שהגבעה הסמוכה אלינו בדרום מזרח נקראת "גבעת יוכבד" על שם יוכבד אמו של משה, ואשתו של עמרם. מקור השם של העמודים והנחל הוא בשמו הערבי של הנחל, "ואדי עמראני", שהפך בעברית ל"נחל עמרם". משמעות השם ואדי עמראני הוא הנחל עם המבנים. ישנם שרידי מבנים עתיקים בנחל, הקשורים למחצבת נחושת שהתקיימה בנחל בתקופות קדומות.
תעשיית הנחושת העתיקה ביותר באזור שלנו היא מלפני אלפי שנים. זאת היתה נחושת מתכתית, טבעית, שעיבודה נעשה בריקוע וללא התכה. המתכת הטבעית מוגבלת בכמותה ולכן המעבר להפקת נחושת מעפרות מציין מהפכה טכנולוגית חשובה, שחלה באזור שלנו מאמצע האלף החמישי לפנה"ס.
מהי הנחושת ולמה משתמשים בה? – הנחושת היא מתכת שיש לה מוליכות חום ומוליכות חשמלית גבוהה, ולכן השימוש העיקרי בנחושת מסוף המאה ה-19 הוא יצירת חוטים וכבלים להולכת חשמל. נהדר, אבל האנושות פגשה את הנחושת אלפי שנים לפני המצאת החשמל, מה היו השימושים אז? הם היו רבים, בין השאר נשק כמו ראשי חניתות, חרבות ופגיונות, וכמובן שיש איזכור רב לנחושת במקרא. לדוגמא: מהפסוקים האהובים עלי בספר דברים פרק ח (ז-י) ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
כששלמה המלך בונה את בית המקדש הראשון, הוא מציב בפתחו שני עמודי נחושת מרשימים במיוחד בשם יכין ובועז. אזכיר מקום אחד נוסף והוא בספר שמות פרק לח, יש תיאור מפורט של מִזְבַּח הָעֹלָה ושם פריטים רבים העשויים מנחושת.
תעשיית הנחושת התקיימה בארץ כנען לאורך אלפי שנים. תעשיית הנחושת באזור הזה, בדרום הערבה תוארכה לשלוש תקופות עיקריות: סוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל, התקופה הרומית-ביזנטית והתקופה המוסלמית הקדומה. בדקות הקרובות אתמקד בסוף תקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל – הזמן בו עם ישראל עובר את השינוי המהותי בתולדותיו, מעבד למצרים ועד הקמת ממלכת ישראל.
בתקופה שבני ישראל שוהים במצרים ובונים את הפירמידות, באזור סביבנו בערבה הדרומית כלומר בבקעת תמנע, בנחל עמרם ובאתרים נוספים סמוך לאילת, הגיעה כריית והתכת הנחושת להיקף חסר תקדים. המכרות השתרעו על פני מאות דונמים. שיטת הכריה התבססה על חפירת פירים שקוטרם כ-80 ס"מ שנחצבו אנכית לעומק רב. כל פיר שימש תחילה כ"קידוח נסיון". כאשר התגלו במהלך החציבה שכבות סלע המכילות תרכיזי נחושת, נחצבו מחילות צרות אופקיות שקישרו בין הפירים. בחלק מהמקרים נחפרו המחילות בשניים או שלושה מפלסים. התוצאה, מבוכים של פירים ומחילות בשטחים נרחבים. הקרבה בין הפירים נועדה מצד אחד לאפשר חדירה של אוויר ומצד שני, לקצר ולהקל על הובלת עפרות הנחושת החוצה. חלק מהמחילות נחצבו במכושי חציבה גדולים המאפשרים חציבה של מחילות רחבות. אחרות נחצבו בכלים עדינים כמו פטיש ואזמל, המאפשרים חציבה של מחילות צרות.
הסתכלות ממעוף הציפור על מה שמתרחש כאן בתקופה הישראלית, שנקראת גם תקופת הברזל, בין זמן התנחלות השבטים בארץ כנען בסביבות שנת 1200 לפנס"ה, ועד חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס. שינויים משמעותיים התרחשו בתקופה זו במזרח התיכון: בסוף המאה ה 13 לפסה"נ התמוטטה האימפריה החיתית, וערים רבות בחופי הלבאנט חרבו. הלבאנט – זהו האזור שכלל בין היתר את צפון סיני, ישראל, ירדן, לבנון, סוריה, קפריסין והאזור הדרום מזרחי של טורקיה. התוצאה, התערערות מערכת השלטון העירונית בכנען, ובמגביל מצרים יורדת מגדולתה. לעומת שקיעת המעצמות החיתית והמצרית, עלה בהתמדה כוחם של שבטים נודדים וקבוצות אוכלוסיה חסרות קרקע.
השליטה בכנען היתה נתונה למאבק בין בני ישראל ל"גויי הים", הפלשתים. על שטחה של סוריה היום, השתלטו שבטי הארמים, ובעבר הירדן התבססו שבטי העמונים, המואבים והאדומים.
במאה העשירית לפנה"ס נוסדה ממלכת ישראל. לראשונה בתולדותיה לא נחלקה הארץ לערי מדינה אלא נקבעה בה מסגרת לאומית מדינית אחת, שתפסה את מקומה של הפרובינקיה המצרית "כנען". תעשיית הנחושת בערבה הדרומית המשיכה לאורך התקופות בקצב משתנה. גם במהלך תקופות מאוחרות יותר: בתקופה הנבטית והתקופה הרומית אבל לא ארחיב על כך בסרט זה.
הפקת נחושת היא תהליך מורכב, הכולל שלבים רבים וידע בתחומים שונים. לעומת שלב כריית הנחושת שהיה יחסית פשוט אך קשה, מעשה ההתכה עצמו דורש מיומנות וניהול: המומחה המקצועי נדרש לבנות תנור חמר בממדים מסוימים מאוד, לספק לתנור הזה כמות מדויקת של חמצן ופחם ותערובת מורכבת של מינרלים, תוך כדי שהוא שומר על טמפרטורה של 1,200 מעלות צלזיוס, וכל זאת קורה לפני אלפיים ויותר שנים. כפי שרואים בתמונה, שני זוגות מפוחים עשויים צינורות של עור וחרס הוחדרו לתוך התנור בנטיה כלפי מטה.
כל פועל הפעיל ברגליו זוג מפוחים וכדי למלאם אוויר משך בידו בחוט שהיה קשור ליריעת העור. תהליך ההתכה היה מורכב: תחילה הבעירו בתנור במשך כשעתיים פחמי עץ תוך הפעלת המפוחים, כאשר הושג החום הדרוש של 1200 מעלות, הוכנסו לתנור בהדרגה עפרות נחושת כתושה, תחמוצת ברזל ופחמים. החרש המומחה שפיקח על ההתכה נדרש לשלוט ביחס הנכון בין החומרים השונים ובקצב הכנסתם לתנור לפי סוג העפרה ואיכותה. כעבור חמש שעות נוספות של הפעלת התנור והמפוחים הצטברה הנחושת המותכת הכבדה יותר בתחתית התנור. מעליה היו הסיגים, אלו השאריות שנראו כמו לבה רותחת. בשלב זה פתחו בחזית התנור פתח, שדרכו זרמו החוצה מרבית הסיגים לגומה מוגנת על ידי אבנים. כיכר הנחושת הוצאה כנראה בעזרת מוט עם קצה מתכת.
אני נתקלתי במספר מחקרים שכל אחד מציין מספרים שונים אז באופן מאוד כלל – כדי להפיק 1.5 ק"ג נחושת נקייה בפעולה אחת של תנור, נדרשו 50 ק"ג עפרות נחושת , 100 ק"ג מתיכים שהם בעיקר עופרות ברזל ו 150 ק"ג פחם. בנוסף, נדרש בכל דקה לספק לבערה 1,600 ליטר אוויר.
אנחנו למרגלות גבעת יוכבד, משקיפים צפונה לעבר מחנה כורים שהתקיים בתקופה הנבטית ונמצאה כאן מצבת פולחן נבטית לאלה "עוזה". הנבטים עסקו בכריה ובהתכת נחושת מהמאה הראשונה ועד המאה הרביעית. נראה עם זאת, שהיקף פעילותם באזור הזה היה מצומצם יחסית.
ולסיום כרגיל שאלה – בהקשר של שני עמודי הנחושת בפתח בית המקדש שבנה שלמה המלך: יכין ובועז, כיצד קשור בועז לשלמה המלך. התשובה תופיע בסוף הסרט.
