קברים מהתקופה הרומית בסמוך לנחל ארבל

שיתוף

אנחנו 100מטר מבית הכנסת העתיק בארבל בדרכנו לכיוון ערוץ נחל  ארבל, ואחד הדברים שנתקל עוד כמה דקות, אלו הם קברים עתיקים שנרחיב עליהם בהמשך.

נתחיל עם מיקומינו – אנחנו יורדים מבית הכנסת העתיק של הישוב ארבל מלפני אלפיים שנה, לאפיק נחל ארבל שבין מצוקי ארבל ומצוקי הר ניתאי, בין הישוב העתיק ארבל בצד הדרומי של אפיק הנחל לבין הישוב העתיק בואדי חמאם שאין לנו בודאות את שמו המקורי, והוא נמצא 1-1.5ק"מ מאיתנו בצד הצפוני של האפיק. יש הגבלה בהיסטוריה של שני הישובים, תחילתה בסביבות שלהי המאה השניה לפנה"ס, תחילתה של המאה הראשונה לפני הספירה. האזור כאן חוווה קרבות קשים מאוד, שגרמו לאלפים רבים של אבדות כך שלא פלא שהקברים פזורים כאן באזור כולו.

בנוסף, האזור חווה רעידות אדמה קשות ששתיים מהם סיימו את חייהם של רבים מהתושבים וכנראה היו הסיבה העקרית להעלמותם של הישובים מהמפה ההיסטורית. בית הכנסת בארבל כנראה חרב משריפה באמצע המאה השמינית, אולי כתוצאה מרעש אדמה עז שפקד את הגליל בשנת 749 ונקרא רעש שביעית כיוון שהתרחש בשנת שמיטה. לפי כל העדויות, ברעש האדמה הזה, נהרגו רבבות בני-אדם ונהרסו מבנים רבים בעיר טבריה, בית שאן ובעוד מקומות רבים.

היישוב בואדי חמאם עבר משבר בראשית התקופה הביזנטית, משבר שהשפיע על הגליל המזרחי. מרבית הבתים בישוב ננטשו באמצע המאה הרביעית והכפר ננתש כליל בסוף המאה הרביעית תחילת המאה החמישית. כדאי לציין שהרבה אתרים באזור ננטשו בתקופה דומה. מה יכול היה לגרום לכך, אז סיבה מובילה היא רעידות האדמה בגליל בשנת 363. היו שתי רעידות אדמה אשר התרחשו באזור הגליל ובאזורים סמוכים ב-18 וב-19 במאי 363, שבין השאר החריבו את היישובים בית שאן וסוסיתא. בואו נתקדם לעבר האפיק – כפי שניתן לראות יש כאן שרידי עשרות קברי ארגז חצובים בסלע.

אם בוחנים את סוגי הקברים הנפוצים בארץ במהלך התקופה הרומית אז רובם הם נגזרות של קבר ארגז: לדוגמא: קבר ארגז כרוי באדמה, קבר ארגז ללא כיסוי, קבר ארגז עם כיסוי בסוג כזה או אחר של אבן, קבר ארגז בנוי עילי שזהו קבר ארגז בנוי על פני הקרקע. טיפוס נוסף של קבר ארגז, הם אלו שנמצאים כאן – קבר ארגז חצוב בסלע. לפני שנוסיף לגבי הקברים כאן, כשמדברים על קבורה בעיקר בשלהי תקופת בית שני, יש שני מוסגים שחשוב להכיר: הראשון הוא סַרקוֹפָג, מילה שמקורה ביוונית ומשמעותה "אכלן בשר". מדובר במיכל אבן שבדרך כלל עשוי מאבן גיר קשה ומשמש כארון קבורה. באתרים רבים בארץ־ישראל הייתה קבורה בסרקופגים. ייתכן שקבורה בסרקופג העידה על מעמדו החברתי־כלכלי הגבוה של הנפטר. מה לגבי ארונות קבורה מעץ?, אז כאלו לא השתמרו, אך יש עדויות עקיפות לקיומם. נמצאו מסמרים רבים וטבעות ברונזה גדולות שיכולים להעיד על קבורה בארונות עץ. נראה שהייתה זו קבורה ראשונית, ושארונות העץ הוכנסו לתוך קברי ארגז. השימוש בארונות קבורה מעץ מוכר ממספר אתרים בארץ־ישראל המתוארכים לתקופה הרומית.

המוסג השני הוא גלוסקמה – מדובר בתיבה קטנה שמשמשת לקבורה משנית,ואני כבר מסביר מהי קבורה משנית, ומטרתה של התיבה – לשמש כמקום מנוחתם האחרונה של שיירי שלד האדם לאחר שהבשר כלה.

במאה הראשונה לספירה התפשט מאוד השימוש בגלוסקמאות בעולם היהודי בארץ ישראל כאמצעי ל"קבורה משנית": המת היה נקבר קבורה ראשונה באדמה או בתוך גומחה חצובה במערת קבורה, ולאחר כשנה, כאשר הגופה הפכה לשלד, נאספו עצמותיו והוכנסו לגלוסקמה. גודלה המינימלי של הגלוסקמה צריך היה להיות, באורך העצם הארוכה ביותר.

מקורות יהודיים רבים מלמדים כי הקבורה המשנית הייתה פופולרית מאוד בשלהי ימי הבית השני, ונקראה בשם "ליקוט עצמות", ורק עציין שזה בשונה לנוהג בתקופת בית ראשון אז נאספו העצמות למאספה שהפך את הנקבר לחלק מ'קהילת האבות', ונוהג זה תואם את המושג המקראי של נאסף אל עמיו, נאסף אל אבותיו, שכב עם אבותיו: ביטויים שמופיעים פעמים רבות בתנ"ך.

נוהג פינוי העצמות או ליקוטן לתוך גלוסקמה נבע ממניעים טכניים וכלכליים, כדי לפנות מקומות קבורה חדשים, אך גם ממניעים דתיים־אמונתיים. ליקוט העצמות בגלוסקמאות, שראשיתו כפי שציינתי בשלהי תקופת בית שני, נבע ממספר סיבות. סיבה אחת שאציין היא הקשר לאמונה בתחיית המתים ולרצון לשמור את עצמות האדם יחד במקום אחד. השימוש בגלוסקמאות נמשך עד תחילת המאה השלישית לספירה באזורים שונים בארץ כולל הגליל, בתאימות גבוה למקומות שיש בהם ריכוז קהילות יהודיות לאחר חורבן בית שני.

נחזור לקברי הארגז – אז בחינת מאפיינים כמו גודל הקברים, כיוון בנייתם וכיוון הנחת הנקברים, חיונית להבנת החברה ותפיסת המוות שלה. מתוך השוואת הפרמטרים שציינתי כרגע, ניתן לבחון אם היה תקן לבניית הקברים. תקן בקבורה יכול לנבוע ממסורת או מקיומו של גוף שטיפל באופן שוטף בקבורה ובתחזוקת אתרי הקבורה. בואו נסתכל בעיון בקברי הארגז החצובים כאן בסלע – אלו ארונות מלבניים חצובים, ניתן לראות שחלק עדיין מכוסים במכסים מלבניים שנחצבו באיזור, וחלקם פתוחים, ניתן גם לראות מכסים זרוקים באזור.

בהמשך לנושא המאפיינים לקבורה, אפשר לראות שהנישות המעוגלות שכנראה נועדו לראש פונות צפונה והרגליים דרומה. ניתן לראות קברים בגדלים שונים, חלקם ממש קטנים, אולי לילדים. יש כאן מספר מצבורים של קברים בשטח, ואני מציע מסלול רגלי לא קשה, מכאן ועד בית הכנסת בואדי חמאם וכל זאות לאורך אפיק נחל ארבל כשתוכלו לצפות למערות שבצוקי הר ארבל והר ניתאי לאורך הנתיב.

ולסיום כרגיל שאלה –  מה שמו של אתר ארכיאולוגי מפורסם בגליל התחתון, שכולל נקרופוליס מרשים ביותר, נקרופוליס ביוונית עתיקה פרושו "עיר המתים", התשובה תופיע בסוף הוידאו.

איך מגיעים לשם?

מבית הכנסת העתיק בארבל, הולכים מספר עשרות מטרים לכיוון צפון מערב עד שפוגשים את הכביש שדרכו הגעתם לחניית בית הכנסת. לאחר שחוצים את הכביש פוגשים בחומה נמוכה שצריך לעבור. לאחר מכן מתחילים ירידה לכיוון נחל ארבל. כדי להגיע לאזור הקברים כדאי לעקוב אחר סימון השבילים שמוביל לאפיק הנחל. מיקום הקברים הוא בערך באמצע הדרך בין הכביש לאפיק הנחל.

מקורות מידע

  1. קטדרה 159 - קברים וקבורה בתקופה הרומית ביפו, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי

אזכור בתנ"ך

  1. בראשית פרק כה פסוק ח
  2. שופטים פרק ב פסוק י

אתרים קשורים