אנחנו בישוב המקראי קֶדֶשׁ, שנמצא בלב שטח נחלת שבט נפתלי. מכיוון שישנם מספר מקומות נוספים במקרא שנקראים קדש, אתחיל בסקירת המקומות השונים כך שנזהה את הישוב שאכן שוכן במקום הזה.
אז המקום הזה זוהה עם קֶדֶשׁ המקראית, עיר כנענית שהיתה לאחת מערי המבצר בצפון שבט נפתלי כפי שמצויין בספר יהושוע פרק יט (פסוק לז). עיר מבצר, זו עיר מבוצרת שמוקפת חומה.
קֶדֶשׁ גם נזכרת ברשימות ערי המקלט כפי שמצוין בספר יהושוע פרק כ (פסוק ז). עִיר מִקְלָט היא עיר שמשמשת מסתור לרוצח בשגגה.
הבריחה לעיר מקלט היא חובה גם אם לא קיימת סכנת נקמה לרוצח, כך שהשהיה בעיר מקלט יש בה שתי מטרות: הצלת ההורג מפני הנקמה של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות.
נקבעו בתנ"ך שש ערי מקלט, מתוכם שלוש בעבר הירדן המזרחי שהם: בֶּצֶר בנחלת שבט ראובן, רָאמוֹת הידועה יותר בשמה רמות גלעד בנחלת שבט גד, וגּוֹלָן בנחלת שבט מנשה. בצד המערבי של נהר הירדן הוקדשו לערי מקלט הערים קֶדֶש בה אנו נמצאים, שְׁכֶם וחברון.
קֶדֶש גם מוגדרת לפי ספר יהושוע פרק כא (פסוק לב) כעיר לווים.
ארבעים ושמונה ערים הוענקו ללויים ולכוהנים. כל שבט העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו, ולגבי שבט נפתלי בשטחו אנו נמצאים, כך כתוב " וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-חַמֹּת דֹּאר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-קַרְתָּן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ: עָרִים, שָׁלֹשׁ."
את קדש כבש בשנת 732 לפנה"ס תגלת פלאסר השלישי כפי שמצויין בספר מלכים ב' פרק טו – (פסוק כט) "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה".
קֶדֶשׁ גם נזכרת בקרב בין יונתן החשמונאי ודמטריוס מלך הממלכה הסלווקית בסוריה, כפי שמתואר בספר חשמונאים א', פרק יא (פסוקים סג-עג) – יונתן מנצל את המצב הפוליטי והסכסוכים בקרב מלכי סוריה ומצרים, כדי למנף את מטרתו לעצמאות חשמונאית יהודית ברחבי האזור.
ואם נתקדם בציר הזמן, אז קֶדֶשׁ מוזכרת בספרו של יוסף מתתיהו, (מלחמת היהודים ד, ב, ג), לפיו, טיטוס הציב בה את מחנהו לקראת צאתו לקרב ביוחנן מגוש חלב.
באותו פרק, מוסיף יוסף, כי בשנת 66, שנת תחילת המרד הגדול, לאחר הרג היהודים בקיסריה, התנפלו היהודים על ישובים נוכריים רבים כדי לנקום את נקמתם וביניהם גם על ואני מצטט "קדש אשר לצורים", כלומר קדש שבה אנחנו נמצאים הייתה עיר נוכרית בתחומה של צור, ולדברי יוסף, קדש היתה בעימות בלתי פוסק עם תושבי הגליל היהודים, ורק אציין שקדש מרוחקת 32 ק"מ בקו אווירי מצור.
העיר מכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" כדי להבדיל אותה מקֶדֶשׁ נפתלי, עיר מולדתו של השופט ברק בן אבינעם כפי שמסופר בספר שופטים פרק ד (פסוק ו) המזוהה עם ח'ירבת־קדיש ממזרח לפוריה, בבקעת יבנאל, ויש לנו גם את קֶדֶשׁ יששכר שליד צומת מגידו בשבט יששכר.
אנחנו בסמוך לכביש 899 בצידו הצפוני. תל קדשׁ הוא התל הארכיאולוגי הגדול מבין תילי הגליל העליון -כ-100 דונם, כשלמרגלות התל נובע המעיין עין קדש.
נחשפו כאן סרקופגים מהגדולים שנמצאו בארץ, בודדים וזוגיים כולל מכסי אבן גדולים. יתכן שהסרקופגים עמדו בתוך מאוזוליאומים שהם קברים מפוארים – שגם אבניהם נשדדו לצרכי בנייה, כמו שראיתי על הגבעה המערבית, שימוש בסרקופג כשוקת מים לצאן. הסרקופגים עשויים מאבן גיר מקומית, שנחצבה מהגבעה שממערב לתל קדש ועל פי העיטורים והסגנון, הם עוצבו על ידי אומנים מהעיר צור. משקלם לידיעה כללית נע בין 4–5 טון. למה שימשו הסרקופגים? – אז בשלהי בית שני ובתקופת המשנה היה נהוג להניח את המת על משטח בדרך כלל במערת קבורה, או בסרקופג למשך שנה עד שנתקלה הבשר, ואז כתלות בגודל העצם הארוכה ביותר, אוספים את העצמות לתוך גלוסקמא או כד, ומניחים בתוך כוך במערת קבורה.
המקדש הרומי שמצולם הוא מן המפוארים ששרדו בארץ. מדובר במקדש לאל בעל שמין, וזאת על סמך מספר כתובות יווניות שנמצאו באתר. מדובר במקור באל כנעני שהיה אל השמים השמי, אחד האלים הראשיים באזור פיניקיה וסוריה בתקופה הרומית.
מכלול המקדש מורכב ממתחם בגודל 80 על 55 מטר שבמרכזו המקדש. ניתן לראות בכמה קטעים את חומת המתחם. החומה אינה אחידה ולא תמיד ניתן להבחין בה. על פי החופרים נבנה המקדש בסביבות שנת 117 , ונראה שחרב ברעידת אדמה שפקדה את המרחב בשנת 363.
חזית המקדש מתנשאת לגובה של כ 10מ' ובנויה אבני גזית בבנייה יבשה, כלומר ללא חומרי מלט. בחזית רואים שלושה פתחים. לאורך המפתן של הפתח המרכזי אפשר להבחין בחורים שבהם היה ניצב סורג שסגר את הפתח ומנע כניסה לתוכו. המסקנה היא שהפתח המרכזי לא שימש לכניסת בני אדם אלא שימש חלון גדול שדרכו יכלו המאמינים לראות את פסל האלוהות ואולי הכניסה למקדש בכלל היתה מותרת לכהני המקדש בלבד.
מצפון לפתח הצפוני ומדרום לפתח הדרומי מגולפות שתי גומחות קטנות. הגומחה הדרומית גדולה יותר ובה מגולפת דמות אדם יחף לבוש גלימה ארוכה המחזיק ביד אחת מוט ארוך וביד השנייה כלי נסך. החריץ שמתחת לגומחה, הזרים אל תוך המקדש נוזלים שננסכו מהגומחות שבחוץ וזו תופעה שאינה מוכרת ממקדשים רומיים אחרים.
ממצאים של תאריכים שהתגלו על גבי כתובות והעיטור הארכיטקטוני מעידים על שימוש במקדש במאות השנייה והשלישית לספירה . התאריכים על גבי הכתובות הם על פי מניין העיר צור, דבר המחזק את כתביו של יוסף בן מתתיהו כי אזור קדש השתייך לתחום צור ומדובר בעיר נוכרית. הישוב קדש מלווה את ההיסטוריה שלנו מימי קדם. מהשלב של חלוקת הארץ לנחלות השבטים, קביעתה כעיר מקלט בנחלת שבט נפתלי, דרך חידוש היישוב בגליל בימי בית שני לאחר הכיבוש החשמונאי, והמאבקים לאחר מכן שלא דברנו אליהם היום בין בית חשמונאי לבית הורדוס ובתקופה שלאחר מכן, שהובילה להקטנת תחום היישוב היהודי על חשבון התרחבות תחומה של העיר צור.
ולסיום כרגיל שאלה, ציינתי שקדש היתה מאחת מארבעים ושמונה ערי הלויים שניתנו ללויים ולכוהנים. לאילו משפחות חולקו הערים. התשובה כרגיל תופיע בסוף הוידאו.
