ארבעת השערים שמתאר יוסף בן מתתיהו בכתביו בחומה המערבית כוללים את שני השערים המצויים מעל המחלפים של קשת רובינסון וקשת וילסון, שהובילו ישירות אל מפלס הר הבית. לעומתם, שני השערים הנוספים שהם שער ברקלי שנמצא מתחת לשער המוגרבים ושער וורן הנמצא מצפון לקשת וילסון, הובילו אל מתחת למפלס הר הבית ודרכן ניתן היה לעלות אל הר הבית עצמו. קשת וילסון היא קשת אבן הממוקמת בצד הצפוני של רחבת הכותל המערבי, זו הקשת המזרחית ביותר ברצף של חמש עשרה קשתות שנשאו גשר, שהוליך מגבעת העיר העליונה במערב אל הר הבית במזרח תוך כדי חציית הגיא המרכזי – הוא עמק הטִירוֹפּוֹיוֹן. ציינתי 15 קשתות, יש הנוקבים במספר נמוך יותר כ-12-13 קשתות, מה שנקרא כל התשובות נכונות ולא אכנס לסיבות למספר הקשתות השונה.
הקשת זוהתה לראשונה באמצע המאה ה-19 על ידי טיטוס טובלר, רופא וחוקר ארץ ישראל יליד שוויץ, אך היא תועדה באופן מדעי לראשונה בשנת 1865 על ידי צ'ארלס וילסון ועל שמו היא נקראת. מי היה צ'ארלס וילסון – קצין בצבא המלכותי הבריטי, ששרת בחיל ההנדסה המלכותי כמודד קרקע ותוך כדי שרותו בארץ החל את חקירותיו כארכאולוג. הוא היה מחלוצי המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל. חוקר נוסף הוא הגנרל סר צ'ארלס וורן, מראשוני הארכיאולוגים בירושלים שנשלח לארץ בחסות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, במטרה למצוא גילויים ארכיאולוגים, וזאת במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. כך שלאחר גילוייו של צ'ארלס וילסון, בשליש האחרון של המאה ה-19, חפר צ'ארלס וורן שני פירי בדיקה מתחת לקשת. גילוייו היו רבים ונראה את חלקם בהמשך. הגשר שחיבר את הר הבית עם הגבעה המערבית כונה על ידי צ'רלס וורן "הגשר הגדול'.
קשת ווילסון נסמכת בצדה המזרחי אל הכותל המערבי ובצדה המערבי היא מושתתת על אומנה רחבה. מכיוון שאשתמש מספר פעמים במושג אומנה, אז אציין שמדובר בעמוד לצרכי סימון או קישוט שהוא חלק מהמבנה העיקרי התשתתי. אורך הקשת מצפון לדרום: 15 מטרים. רוחבה, כלומר קוטרה, 13 מטרים וגובהה שווה לרדיוס הקשת, 6.5 מטרים. שילובה של קשת וילסון בנדבכי הכותל המערבי פשוט מושלם.
נדבכי הקשת דומים בגודל ובצורה לנדבכי הכותל, ובמקום בו הקשת יוצאת מהכותל המערבי שולבו אבנים שהן משותפות לכותל ולקשת. כל אבני הקשת הנראות בצדה המערבי מעל רחבת התפילה יש בהן סיתות שוליים המאפיין את הבנייה ההרודיאנית. שילובה של הקשת באומנה המערבית זהה לשילובה בכותל. נתונים אלו מלמדים על בנייתה של קשת וילסון במועד אחד עם הכותל המערבי ההרודיאני ועם האומנה המערבית.
קשת וילסון בנויה מ-23 נדבכים של אבנים מלבניות שגודלן כאבני הכותל המערבי. פני האבנים מוחלקות ולרבות מהן שוליים בארבע פאות. מראה הקשת, שיטת בנייתה, שילובה המושלם בכותל המערבי וממצאים ארכיאולוגים מחפירות העבר תומכים כולם במסקנה שהקשת הנוכחית נבנתה בימי הבית השני. יחד עם זאת, לגבי החצי הדרומי יש דעות שונות וגם על כך בהמשך. כדי להבין יותר לגבי מבנה הקשת והגשר הגדול, נרד למתחם מנהרות הכותל……
כפי שציינתי, קשת וילסון היא המזרחית ביותר ברצף של 15 קשתות שנשאו גשר לאורך כ-100 מטרים עד רחוב הגיא במערב. מעל הגשר הגדול, שנמצא מטר מעל התקרה שמעלינו, נמצא היום חלקו המזרחי של רחוב השלשלת המוביל אל שער השלשלת שבכותל המערבי. מבנה הגשר הגדול כולל כמה יחידות אדריכליות שנבנו בזו אחר זו בימי הבית השני ובתקופה הרומית המאוחרת. לאיזו מטרה נבנה הגשר? יש מספר סיבות שכל אחת מספיקה בנפרד שלא לדבר על שילובן. חשוב להתייחס ראשית לטופוגרפיה של העיר. שתי גבעות וביניהן גיא. הגבעה המזרחית לאורך העופל, הר הבית וצפונה לרובע המוסלמי, והגבעה המערבית שכוללת את הר ציון וצפונה. ביניהן עמק שמתחיל בשער שכם ודרומה. רוחב העמק הוא כ-100 מטרים.
ממצאים ארכיאולוגים מצביעים על כך שבגבעה המערבית חיו עשירי העיר. הגשר הגדול קישר בין הגבעה המערבית להר הבית, אך מעבר להקלה בהגעה להר הבית, לאיזו מטרה? לאחר שהחשמונאים מסלקים את היוונים מבית המקדש ומטהרים אותו, התחזקה באופן משמעותי ההיתייחסות לטהרה ולכל נושא דיני הטומאה. בכלל, מקוואות הטהרה החלו בתקופת החשמונאים, ולאלו נדרשו מים זורמים וזאת בנוסף לגידול בעולי הרגל והמבקרים בירושלים בתקופת החשמונאים שהגבירו את צריכת המים בעיר. מרבית החוקרים טוענים שהחשמונאים הם שבנו את הגשר בשלב הראשון שלו כדי להעביר עליו את אמת המים התחתונה מברכות שלמה באזור בית לחם. הורדוס, הרחיב את הגשר בהמשך, ולכן רואים לרוחבו של הגשר זוגות קשתות באורכים מעט שונים כשהקשת הצפונית היא מתקופת החשמונאים והדרומית מתקופת הורדוס.
אנחנו ממערב לקשת ווילסון, הגשר הגדול כפי שציינתי, מורכב משני תורי קשתות צמודים ומקבילים זה לזה. רוחבם הכולל כ-11 מטרים. טור הקשתות הצפוני נבנה קודם בתקופת החשמונאים, ואחר כך נבנה בהתאמה צמוד אליו טור הקשתות הדרומי בתקופה ההרודיאנית. בקצה המערבי של הגשר הגדול נבנתה קשת משותפת לשני תורי הקשתות, והיא נמצאת מעל רחוב הגיא הבנוי כיום בתוואי רחוב הקרדו המזרחי הרומי מימי איליה קפיטולינה ואני ממליץ לראות את הסרט בערוץ על שער שכם שמרחיב על תשתית הרחובות שבנה אדריאנוס.
התאמת הגשר הגדול לקרדו במקום שחלפו זה מעל זה מעידה לדעת חלק מהארכיאולוגים שהם תוכננו במועד אחד, וסלילתם של רחובות הקרדו המזרחי והדקומנוס שייכים לאותה תוכנית עירונית של איליה קפיטולינה כקולוניה רומית על רשת רחובותיה הראשיים. את הרחוב הזה מקובל לזהות עם הדקמנוס מימי איליה קפיטולינה הוא הרחוב הרומי שעבר משער יפו לכיוון הר הבית בתוואי הרחובות דוד והשלשלת כיום.
בחפירות שנערכנו בשנים האחרונות בחלק הדרומי של האומנה המערבית, נחשפו נדבכים נוספים וגם פתחי חנויות. וורן אכן תיאר בצידה הדרומי של האומנה תא שפתחו פונה מזרחה אל הרחוב שעבר כמשוער לאורך החומה המערבית של הר הבית. התא דומה לארבעת התאים המשולבים בקשת רובינסון שמקובל לראות בהם חנויות. לכן, אפשר להניח שגם באומנת קשת ווילסון כמו בקשת רובינסון שולבו ארבעת תאי חנויות שכן האומנה דומה במידותיה לאומנת קשת רובינסון. יחד עם זאת, ניתן לראות את ההפרדה בבניית חלק מהאומנה והפתחים בצורה מאוד ברורה כאן. ראו את קו התפר. בצד ימין הצפוני, האבנים קטנות יותר הרודיאניות ושם פתח אחד. רוחב הקשת בתקופת הורדוס כ-7.5מטרים. בצד הדרומי, בתקופה מאוחרת יותר, ויש חילוקי דעות האם זו תוספת בשלהי תקופת בית שני או בתקופה הרומית, הרחיבו את האומנה והקשת לרוחב כפול. האבנים שהשתמשו בהרחבה הן ללא סיתות, אבנים שאינן מושלמות. (אפשר בצד השמאלי לראות את הפיר שוורן חפר).
אנחנו ממוקמים עכשיו מתחת לחלק הנראה לעיין של קשת וילסון. הקשת לא חרבה במרד הגדול בשנת 70 אלא נותרה שלמה, ככל הנראה משום השימוש שעשו בה הרומאים לאחר החורבן ובימי איליה קפיטולינה -זהו השם שנתן הקיסר הרומי אדריאנוס לירושלים איפשהו בין השנים 130 ו 136 כלומר מעט לפני או מיד אחרי מרד בר כוכבא. העדויות הארכיאולוגיות לחורבן שנת 70 אינן רבות באזור הקשת. לא נתגלו באזור זה עדויות לחורבן ולשריפה כמו במבנה המגורים בעיר העליונה.
חשוב לי להדגיש שוב לגבי תאריך בניית קשת וילסון והגשר הגדול. עברתי על הרבה מאמרים, כולל מדידות מיוחדות בשרידי מלט ששימשו להדביק את אבני הקשת זו לזו. שליחת זרעים שנמצאו בין אבני הקשת הגדולות, לתארוך על פי בדיקת פחמן-14 ולא אפרט מעבר לכך. בזמן שיש תמימות דעים לגבי השלב הראשון בו נבנתה קשת ברוחב של 7.5 מטרים על ידי הורדוס אין תמימות דעים לגבי הרחבת הקשת, האם בוצעה בימי הנציבים הרומיים עוד בימי בית המקדש השני או מיד לאחר החורבן.
אין ספק שבכותל, מעל לקשת וילסון היה שער. רוחבה של קשת וילסון הוא 15 מטרים, בדיוק כרוחב קשת רובינסון. בדומה לקשת רובינסון, גם כאן יתכן שהיה שער יחיד, כפול או משולש. אלא שבנוגע לשער זה אין יודעים בוודאות להיכן היו נכנסים דרכו. כמו כן אין יודעים את מי נועדו מערכת המחלף והשער שבראשה לשרת. כן ברור שהושקעה מחשבה עמוקה ומאמץ רב בתכנון ובניית המחלפים והשערים בירושלים בתקופת בית שני על מנת להבטיח נוחות וסדר לרבבות עולי הרגל לירושלים ולבית המקדש.
לסיום כרגיל שאלה, מאיזו תקופה החלה ההתישבות בגבעה המערבית, הגבעה ממערב להר הבית. התשובה תופיעה בסוף הסרט.
