קשת רובינסון – הר הבית

שיתוף

יוסף בן מתתיהו, מפקיד צבא בכיר בזמן המרד הגדול, והיסטוריון שחי ברומא לאחר שנתפס על ידי הרומאים, מתאר ארבעה שערים בכותלו המערבי של הר הבית בימי הבית השני, וכך הוא כותב בספרו קדמוניות היהודים: "בחלקים המערביים של החומה ניצבו ארבעה שערים: אחד שפנה אל ארמון המלך דרך העמק שבאמצע שנחצה לשם מעבר, שניים אל הפרבר, והשער האחרון אל שאר העיר", ואכן יש עדות לקיומם של ארבעה שערים. שניים מהם מצויים מעל המחלפים של קשת רובינסון וקשת וילסון.

השניים האחרים הם שער ברקלי ושער וורן וכמובן שלכל אחד סרט ייעודי. שני שערי המחלפים, רובינסון ווילסון היו שערים שדרכם נכנס הציבור למתחם הר הבית, אך לא לאזור שהיה מקודש על פי ההלכה, אלא למוסדות ציבור שנמצאו בו. מי שהגיע למוסדות אלו, ורצה גם לבקר באזור המקדש, היה צריך לצאת החוצה ולשוב ולהיכנס דרך השערים שנועדו לכך. השער מקשת רובינסון הוביל לסטיו המלכותי שנועד לצורכי הציבור ולא היה חלק מרחבת בית המקדש. אל הסטיו יכלו להגיע יהודים ונוכרים. כדאי לזכור שהורדוס עצמו לא הורשה להכנס לאזור המקדש, ולכן השקיע משאבים רבים בבניית הסטיו שנחשב בזמנו לאחד המבנים המרשימים בעולם.

למה שימש הסטיו המלכותי, הורדוס, שזכה לכינוי המלך הבנאי, רצה לגרום להתפעלותם של המבקרים הרבים מכל רחבי הארץ ומרחבי האימפריה הרומית. אני חושב שתאורו של יוסף בן מתיתיהו את הסטיו שווה ציטות וכך הוא כותב בהמשך לפרוט על ארבעת השערים: "ואשר לצד הרביעי של חומת בית המקדש שפנה דרומה, גם בו היו שערים באמצע (הכוונה לשערי חולדה) ועל ידו הסטיו המשולש של המלך, שנמשך באורכו מהעמק המזרחי עד לעמק המערבי, שכן אי אפשר היה להמשיכו הלאה. זה היה המפעל שראוי לספר עליו יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש". הסטיו שימש למספר תפקידים ציבוריים כמו שוק יוקרתי בהשוואה לשווקים ואזורי מסחר אחרים. שוק שמכרו בו גם קורבנות, בעיקר קלים כמו יונים. היו בו חלפני כספים שנתנו מענה למבקרים מחוץ לארץ ישראל אך לא רק. בסטיו המלכותי היו גם בתי משפט פומביים-אזרחיים ומקום אליו עברה גם הסנהדרין בימי העלייה לרגל מלשכת הגזית.

מכיוון שגויים לא יכלו להגיע אל בית המקדש, היווה הסטיו מקום בו יכלו לנוח, לבלות ולהתפעל מהמבנים העצומים ומהפאר הרב.

שורת האבנים הבולטות מן הקיר היא שריד של קימרון ענק שיצא מן הכותל וצידו האחד נשען על אומנות אבן מעברו השני של הרחוב במרחק כשלושה עשר מטרים מן הכותל. הקימרון זוהה לראשונה על ידי החוקר אדוארד רובינסון בשנת 1838 שחשב שזהו תחילתו של גשר קשתות שחיבר בין הר הבית לבין העיר העליונה ששכנה בגבעה שממערב להר הבית,

אבל ברגע שנתגלו בסיסי קשתות נוספות שפונות דרומה במקום מערבה הסתבר שלא מדובר בגשר אלא במערכת קמרונות שיורדת אל מפלס הרחוב, וזה קורה בתקופת בית שני. התנועה על מדרגות הקימרון לא הפריע לתנועה הצולבת של ההולכים ברחוב שמתחת, וכך הסתבר שמדובר באחד מהמֶחְלָפִים הראשונים בעולם.

בסיסו של המחלף היה מבנה מרובע ענק ששולבו בו חללים ששימשו לחנויות. נמצאו שם כלי אבן, משקולות ומטבעות וכן כלי אבן שעליו חקוקה הכתובת "קרבן".

אם נתקדם מעט צפונה לאורך הכותל המערבי, על הנדבך השלישי שמתחת לבסיס הקשת במרכז הכותל, נראה אבן שעליה חרוטה באותיות עבריות הכתובת "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה; וְנוֹדְעָה יַד-יְהוָה אֶת-עֲבָדָיו, וְזָעַם אֶת-אֹיְבָיו." זהו ציטוט בשינוי קל מנבואת הנחמה של הנביא ישעיהו כפי שמופיע בספר ישעיהו פרק ס”ו פסוק יד. יש הסבורים כי הכתובת נחרטה במאה הרביעית לספירה אולי כביטוי לציפיות היהודים לגאולה בימיו של הקיסר הרומי יוליאנוס הכופר. אחדים מייחסים את הכתובת לתקופה הצלבנית.

אני צועד על רחוב מתקופת שושלת הורדוס, ורואים מלפנים מפולות אבנים מהר הבית שחרב בשנת 70 לספירה. הרחוב הזה הוא חלק ממערך רחובות רחבים שהקיפו את מתחם הר הבית ובהם שווקים חנויות וכיכרות. אם ביקרתם במנהרות הכותל, אז הלכתם על ריצוף החלק הצפוני של רחוב זה, שהיה הרחוב המרכזי שלמרגלות הר הבית שנמשך לאורך הכותל המערבי. מצדו המערבי הוא תחום באבני שפה מוגבהות שהונחו כדי שמי הגשמים לא יזרמו מן הרחוב אל פתחי החנויות שמשני צדיו. אבני השפה מצויות במרחק 13 מטרים מהחומה המערבית.

כאן גם היה מבנה הבסיס הענק עליו נשענה קשת רובינסון כך שהקשת גישרה על פני הרחוב. במרחק שלושה מטרים ממערב לחומת הר הבית, נחשף הרחוב וצדו תחום באבני שפה כמו בצדו המערבי. כלומר שרוחב הרחוב שלאורך הכותל המערבי הוא 10 מטרים, כשהוא תחום משני צדיו באבני שפה.

הקשת התחילה בכותל המערבי, גובהה מעל מפלס הרחוב הגיע לגובה של 17.5 מטרים והיא הסתיימה במבנה הבסיס הענק. גובה הבסיס עד למוצא הקשת היה 11 מטרים בערך, ומעליו גובה של 6.5 מטרים נוספים, שהוא רדיוס הקשת. אורכה הכולל של הקשת 15.2 מטרים, על פני 13 מטר בקו ישר. רוחב הרחוב המרוצף שלה הוא 3.60 מטרים, מדובר בקשת מהגדולות בעולם באותה תקופה.

ברחוב הזה, התהלכו רבבות המבקרים שביקרו בעיר הקודש וערכו בה קניות. מחיר מטר רבוע של קרקע באזור הזה היה כנראה מן הגבוהים בירושלים, שהייתה גם כך עיר יקרה מאוד, לא שונה מהיום. לכן לא נתפלא, שמבנה הבסיס של קשת רובינסון נוצל, כך שבנו לתוכו ארבע חנויות בהן נמצאו מטבעות, כלי אחסון מאבן ואבני משקל.

תארו לעצמכם רחוב תוסס, כשלאורכו היה הכל מכל, חנויות בשמים, תבלינים, מסעדות, חנויות להלבשה, ממכר מזון וחלפני כספים, מרכז המסחר והתיירות הנוצץ של ירושלים. לא הרחק מכאן עמדו בנייני מועצת העיר ובניין הארכיון של ירושלים.

על פי יוסף בן מתיתיהו, נמשכה העבודה כאן עד תקופתו של המלך אגריפס השני, נינו של הורדוס. הממצאים הארכיאולוגים תומכים בכך. באזור כאן, בסמוך למחלף נמצאו מטבעות שהוטבעו לאחר מותו של הורדוס, מה שמדגיש את היקף הבניה היוצא דופן. הבנייה נמשכה עשרות שנים לאחר שהורדוס החל במלאכה. ולסיום כרגיל שאלה, מי היה המצביא הרומי שבתקופתו הרסו הרומאים את קשת רובינסון? התשובה תופיעה בסוף הוידאו.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: חפירות הר הבית: בצל הכתלים ולאור התגליות, מחבר: מאיר בן-דב, בהוצאת: כתר הוצאה לאור
  2. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 101-102, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  3. שם הספר: קדמוניות היהודים, מחבר: יוספוס פלביוס
  4. שם הספר: ירושלים וכל נתיבותיה, עורך: אייל מירון, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי
  5. שם הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 12, עורכת הכרך: אלונה ורדי, בהוצאת: כתר, ומשרד הבטחון
  6. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל

אתרים קשורים