שערי חולדה – הר הבית

שיתוף

המשנה במסכת מידות (פרק א משנה ג), מתארת כך את חמשת שערי הר הבית: "שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם, מְשַׁמְּשִׁין כְּנִיסָה וִיצִיאָה. קִיפוֹנוֹס מִן הַמַּעֲרָב, מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה. טָדִי מִן הַצָּפוֹן, לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם. שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה, שֶׁבּוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ יוֹצְאִים לְהַר הַמִּשְׁחָה:"

מדוע דווקא בדרום שני שערים ואילו בשאר הכיוונים שער אחד בלבד? הסיבה הראשונה היא המסורת: מדרום להר הבית מצויה עיר דוד. באופן מסורתי מימי הבית הראשון הכניסה העיקרית אל אזור המקדש הייתה מדרום ועל כן בדרום יש שני שערים. אזכיר כי בריכת השילוח בדרום העיר מילאה תפקיד חשוב בכל מה שקשור לטהרה ולרחצה, ולכן לאחר שטיהרו עצמם, עלו משם, מהדרום המוני בית ישראל בזמן עלייה לרגל אל הר הבית.

כוחה של המסורת היה כו חזק עד כי גם בימיו של הורדוס, בשלהי בית שני, הורדוס קבע את מערכת שערי הכניסה והיציאה להר מדרום, אף על פי שבימיו מרכז הכובד העירוני היה בעיר העליונה ממערב להר הבית.

השטח כאן כונה בימי הבית הראשון העופל מכיוון שדרכו העפילו הבאים מעיר דוד שמדרום אל המקדש. עלייה תרתי משמע להר הבית.

המדרון בדרום הר הבית היה ארוך ותלול משאר המדרונות, ורק שם אפשר היה להגשים את הרעיון בדבר תכנונה של כניסה שתהיה מרשימה ודי תלולה ליצירת תחושה של עלייה. על רקע זה אפשר להבין גם את הקריאה הנזכרת במקרא " קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ " (ירמיהו לא פסוק ה), לא במשמעותה ה"ציונית" של עלייה לארץ ישראל, אלה עלייה במשמעותה הפיזית, הבסיסית – הקריאה הייתה מכוונת לתושבי העיר שהתגוררו בימי בית ראשון בעיר דויד, כלומר בשלוחה שמדרום לעפל, וכדי להגיע לבית המקדש היה עליהם לעלות ולטפס במעלה ההר.

כך  נאלצו באי המקדש לטפס אל המקום הקדוש שהתנשא מעליהם כפי שראוי. גרם המדרגות שעליו אני עומד, שחלקו משוחזר, הוביל אל שערי חולדה ודרכם להר הבית. גם גרם המדרגות מתוכנן לעלייה למקום מיוחד, השינוי בעומק המדרגות משתנה כדי שנעלה באופן מחושב שמכבד את המקום, תוך כדי חשיבה על המקום אליו אנו עולים.

שערי חולדה, בוא נודה על האמת, שם מוזר, אז מה מקורו?

האפשרות הראשונה והפשוטה היא כי שם השער הוא על שמה של חולדה הנביאה שניבאה בירושלים בימי המלך יאשיהו.

אפשרות שנייה, ייתכן שפירוש השם קשור לאופן הכניסה דרך השערים. כדי להיכנס מן הרחוב אל הר הבית צריך היה לגשר על הבדל גובה משמעותי, ולשם כך הותקנו מנהרות בנויות בחלל הקמרונות של הר הבית. במנהרות האלו נבנו מדרגות וההמון נכנס לתוכן דרך השערים ועלה לאט במדרגות שהובילו לעבר רחבת הר הבית המרשימה. כניסה זו דומה למהלכה של חולדה במאורתה, שכן החולדה חיה מתחת לאדמה במאורות ויוצאת דרך פתחן אל פני השטח.

אפשרות שלישית, ספר חנוכת הבית משנת 1696 שנכתב על ידי משה בן גרשום וזמין להורדה מהרשת, הוא מציע כי השם הוא מפני שרוב העם היה נכנס ויוצא משערים אלו, על שם הפסוק בספר תהילים (תהילים מט,ב) "שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד." כלומר חולדה נרדפת למושג "כל יושבי הארץ", כל מי שחפץ את דרך הטוב.

היום השרידים היחידים שנשארו מהשערים הם: חצי מהמשקוף וחצי קשת של אחד משני השערים המערביים שנקראים יחד השער הכפול, הוא שער חולדה המערבי. בנוסף, מיקומם של השערים המזרחיים על פי שלושת הקשתות למרות שהשערים חסומים בקיר, ורק חלק קטן מהאבנים הן מקוריות. שלושת הקשתות נקראות יחד השער המשולש, הוא שער חולדה המזרחי. השער המשולש במזרח יחד עם השער הכפול במערב מהווים יחד את שערי חולדה.

חשוב לזכור שהמשנה מכירה את הר הבית ששטחו הוא 500 על 500 אמה. היא לא מתייחסת לשטח ההר כפי שהוא הורחב על ידי הורדוס ולכן  כשהיא מתארת שערים בתוך חומת הר הבית, היא מתייחסת לשטח קטן יותר ולחומה דרומית קטנה יותר. אני מרגיש צורך להתייחס לנקודה הזאת שהרי המשנה נחתמה בסוף המאה השנייה או מספר שנים לאחר מכן, מעל 120 שנים לאחר חורבן בית שני, אז מדוע נמנעו מהשינוי שנעשה על ידי הורדוס? על פי בן-ציון לוּריא, המשנה מצלמת מצב קדום בגלל התנגדותם של חכמים להרחבת הר-הבית בידי הורדוס, ולא אפרט כאן את הסיבות.

השער הכפול והשער המשולש הם שערים חיצוניים בחומת הר הבית שהורחבה על ידי הורדוס, והם מובילים דרך בתי שער ומערכת מדרגות אל שערי חולדה המקוריים המצויים מצפון לסטיו המלכותי, שהוא מבנה ציבורי גדול ומרשים שעמד בסוף ימי הבית השני בדרומו של ההר.

לגבי השער הכפול –ניתן לראות חצי קשת אחת מתוך שתי הקשתות שמרכיבות את השער. הקשת היא מהתקופה המוסלמית, כך גם העיטורים מעל הקשת שכוללים גילופים של דגמים מעולם הצומח ודגמים גיאומטריים. הדגמים הללו הם מתקופת האיסלאם הקדום. לגבי הכרכוב מספר מטרים גבוה יותר הוא מתקופת הורדוס, ניתן לראות מתחתיו גם חלק מקשת. רואים את החלון שיוצא מתחת לחצי הקשת התחתונה, מדובר בחלל שער חולדה המערבי המקורי מתחת למסגד אל אקצה שרואים למעלה, בחלל הזה נמצאת מנהרת השער המערבי, ששמה בפי המוסלמים אל אקצא אל קדימה, כלומר אל אקצא הקדומה. במנהרה ישנם שרידים מפוארים ביותר של עמוד אבן מקורי גבוה ומרשים מזמן סוף ימי הבית השני, ומעליו ארבע כיפות מקוריות ומעוטרות בעיטורים גיאומטריים. זהו אחד השרידים המקוריים הבנויים המרשימים ביותר מתקופת הבית שהשתמר במתכונתו המקורית. מהמנהרה היו מדרגות שהובילו מתחת לסטיו המלכותי אל רחבת הר הבית ואל שער חולדה המקורי בחומה של 500 האמה. ניתן להיכנס לאזור זה מתחת למסגד אל אקצה רק באישור הווקף בהר הבית.

החזית שוקמה מחדש בידי בונים מוסלמיים במקום השער שנהרס ככל הנראה בידי הנוצרים בשלהי התקופה הביזנטית, כאשר כבשו הנוצרים את ירושלים מידיהם של הפרסים. אנחנו רואים רק את חצי הקשת של השער הימני, כשהחצי השני ועוד קשת שלמה של שער כפול נמצאים בשטח הבניין הצמוד משמאל, הוא מימי הביניים המצוי מחוץ לתחום הר הבית ונשען על חומתו הדרומית.

השער המשולש בנוי על שרידיו של שער חולדה המזרחי. מן השער המקורי לא נותר הרבה. שלוש קשתות בנות אותו גובה ואותו מפתח נבנו על ידי המוסלמים. מן השער המקורי נותרה רק מידת רוחבו. השערים נסתמו בתקופה הערבית המאוחרת או בתקופת הצלבנים, שבזמנם הצטמצם שטח העיר, וחומת הר הבית הדרומית הפכה לשמש חומת העיר. רוחבו של השער 15 מטרים מה שמעיד, שכנראה במקורו היה שער משולש, כנראה במבנה מקובל באותם הימים, כלומר שער מרכזי גבוה ושני פשפשים נמוכים לשני צדדיו.

במשנה (בסדר החמישי, סֵדֶר קָדָשִׁים, במסכת מדות פרק ב, משנה ב) מתוארת תקנה פשוטה ומקסימה לגבי אופן הכניסה לשערי חולדה וכך כתוב: כָּל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָּבָר, שֶׁהוּא מַקִּיף לִשְׂמֹאל. מַה לְּךָ מַקִּיף לִשְׂמֹאל? שֶׁאֲנִי אָבֵל; הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ, שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּם וִיקָרְבוּךָ. כלומר, הציבור הכללי נכנס דרך שער חולדה המזרחי, מקיף את בית המקדש ויוצא דרך שער חולדה המערבי. אדם לפי חז"ל שהיה באותה השנה באבל או מנודה או מי שיש לו חולה בביתו או אבדה לו אבדה, היה מקיף את בית המקדש בכיוון הפוך ונכנס דרך השער המערבי ואחר כך יוצא דרך השער המזרחי. זה היה מנהג שמקרין רגישות לזולת, מנהג של ערבות הדדית, של התעניינות ואכפתיות, מנהג מרומם שחוו העולים למקדש שהעצים את אהבת החינם. כל מי שעבר על פניך בכיוון הפוך, הבנת שפקד אותו אסון, שאלת אותו לסיבותיו וניחמת אותו ולא משנה מי מולך או מהיכן הגיע. העלייה לרגל לירושלים שימשה גורם מלכד, שהדגיש את שותפות הגורל בין חלקי העם, מנהג מיוחד שלא רווח במקדשי עמים אחרים.

שער חולדה המזרחי שימש שער הכניסה המרכזי להר הבית. על תפארתו אפשר ללמוד מן הברית החדשה, שבה הוא מכונה השער המהודר. מעלה המדרגות בחזית השער המשולש, צר מהמעלה שבחזית שער חולדה המערבי, השער הכפול. כלומר שהכניסה להר הבית הייתה צרה בהרבה ממערכת היציאה ממנו.

זהו תכנון הגיוני שכן הכניסה למבני ציבור לא רציפה ומבוקרת; לא רציפה מכיוון שיש אנשים שמאחרים לעומת אלו המעדיפים להקדים. מבוקרת מכיוון שבכניסה להר הבית הייתה ביקורת. לדוגמה, בדקו אם הנכנסים ביקרו קודם במקווה. היציאה לעומת זאת בתום הטקסים הייתה מהירה שהרי כבכל מבנה ציבורי המטרה היא לאפשר לציבור להתפנות ממנו במהירות רבה ככל האפשר. שני הפשפשים לצדו של השער הגדול במערכת השער המשולש שימשו אפוא למטרה אחרת. לאיזו מטרה? האפשרות האחת, שהיו אלו שערי כניסה לנכבדים. יש אפשרויות נוספות אבל לא הלאה אתכם בפרטי האפשרויות במסגרת הסרט הזה.

נושא אחרון מאוד בקצרה הוא נושא הטהרה. בהר הבית הקפידו מאוד בדיני טהרה, ויותר מכול הקפידו בכך הכוהנים שהיו האחראים על הפולחן והתחזוקה בהר הבית. אם נטמא אחד מן הכוהנים, הוא היה חייב לצאת במהירות מהר הבית ולהיטהר במקווה. כדי שלא יטמא בטומאתו את המקום ואת הסובבים אותו, חצבו בסלע מנהרות שהוציאו את הטמא אל מחוץ לתחומי הר הבית. מנהרות אלה נחצבו במעבה הסלע, בלי כל קשר עם המבנה או עם אגפיו. הן היו חצובות בסיבובין, יתכן שאלו הן ה"מסיבות" הנזכרות במשנה אם כי מהמקורות אפשר להבין שה"מסיבות" היו מבנים שנמצאו כנראה בתחומו של הר הבית בקרבת בית המקדש.

ולסיום כרגיל שאלה, בגובה סף שערי חולדה מצוי נדבך מרכזי וידוע שגובה אבניו קרוב לכפול מן הממוצע והוא עובר בקטעים לאורך החומה הדרומית והמערבית של מתחם הר הבית. מה הכינוי של נדבך זה. התשובה תופיעה בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: חפירות הר הבית: בצל הכתלים ולאור התגליות, מחבר: מאיר בן-דב, בהוצאת: כתר הוצאה לאור
  2. שם הספר: ירושלים וכל נתיבותיה, עורך: אייל מירון, בהוצאת: יד יצחק בן-צבי
  3. שם הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול - כרך 12, עורכת הכרך: אלונה ורדי, בהוצאת: כתר, ומשרד הבטחון
  4. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 101-102, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  5. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל
  6. שם הספר: קדמוניות היהודים, מחבר: יוספוס פלביוס
  7. שם הספר: חנוכת הבית, מחבר: משה בן גרשום

אזכור בתנ"ך

  1. ירמיהו פרק לא פסוק ה
  2. תהילים פרק מט פסוק ב

אתרים קשורים