שער המוגרבים – הר הבית

שיתוף

שער המוגרבים הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי הוא הדרומי שבין שערי הר הבית הפתוחים. הוא נקרא על-שם רובע המוגרבים ומסגד המוגרבים הסמוך, שהיה מקודש למוסלמים מארצות המגרב. רובע המוגרבים נהרס בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים. שער המוגרבים הוא היחיד בשערי הר הבית הנמצא בשליטת משטרת ישראל, בניגוד ליתר השערים שמצויים גם בשליטת הוואקף המוסלמי.
אנחנו בסמוך לכותל המערבי, שאורכו הכולל 488 מטרים שנמשך עד לפינתו הצפון מערבית של הר הבית. לאורך החומה המערבית יש את כמות השערים הגדולה ביותר להר הבית בהשוואה לכותלי הר הבית האחרים. חלק מהשערים מתקופת בית שני, חלקם מתקופה הממלוכים, וחלקם ניבנו בתקופות אחרות.

שער המוגרבים מכונה במספר שמות נוספים ביניהם: שער המערבים וגם משום שממנו יוצאים אל שכונת המערבים בפי תושביה, שמרביתם הגיעו מן המערב ביחס למזרח התיכון, כלומר מאזור מרוקו שבצפון-מערב אפריקה. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית, שדרכו נכנסים להר הבית מבקרים שאינם מוסלמים. ההיסטוריה של השער חשובה ביותר בהקשר של הסכסוך יהודי – מוסלמי על הכותל המערבי והר הבית בכלל. במקור, סוללת עפר שכונתה "מעלה המוגרבים" – הובילה אל השער והייתה בנויה על גבי הבית היחיד של שכונת המוגרבים שלא נהרס. עקב התמוטטות של אחד מקירות התמך של הסוללה, שחיברה בין רחבת הכותל לשער המוגרבים, וזאת בעקבות שלגים ורעידת אדמה קלה בחודש פברואר 2004 הוחלט לפרק אותה. במקומה נבנה גשר עץ שנועד לאפשר את הגישה להר הבית באופן זמני. בינואר 2005 החליטה ממשלת ישראל על תוכנית לשיקום השער והסוללה. בתחילת 2007 הוחל בפירוק הסוללה לצורך עבודות ארכאולוגיות, שרק לאחריהן ניתן יהיה להתחיל בעבודות הבנייה. פעולות אלה לוו במהומות מצד מוסלמים במרחב הקרוב.

המהומות סביב עבודות השיקום במעלה המוגרבים הציפה שוב את שאלת זכויותיהם של היהודים בכותל המערבי והלגיטימציה של החפירות הארכיאולוגיות סביב הר הבית.
נחזור רגע לתחילת המאה העשרים. לאחר הצהרת בלפור בשנת 1917, עם ההבלטה של המוסדות הציוניים את הכותל כסמל לאומי בנוסף על משמעותו הדתית  עבור העם היהודי, טען  המופתי של ירושלים שהיהודים מתכוונים להשתלט על הכותל, ולכן הכריז על הכותל, ללא כל אסמכתא דתית או היסטורית — כעל אתר מוסלמי מקודש. הכותל, שעד כה לא ייחסו לו המוסלמים כל חשיבות ניקרא מעתה 'אל-בוראק', כשמה של בהמת הרכיבה הפלאית של הנביא מוחמד.

בשנות העשרים של המאה העשרים פקד המופתי של ירושלים לפתוח בדרום הרחבה את שער המוגרבים; בכך הפך את רחבת התפילה, ממבוי סתום בשל מבני שכונת המוגרבים שהייתה צמודה לכותל, למעבר לעוברי אורח שהעוברים לאורכו הטרידו את המתפללים. בחודש אוגוסט 1929 התפרץ המון מוסלמי מוסת דרך הפתח שקרע המופתי בדרום הרחבה, פרע במתפללים היהודים והשמיד תשמישי קדושה. ימים אחדים לאחר מכן פרצו 'מאורעות תרפ"ט. בעקבות מאורעות אלה הוקמה על ידי הבריטים ועדת חקירה. בדוח הוועדה נכללה הערה מפורשת על השימוש באגדת אל-בוראק בידי המופתי כדי להסית נגד היהודים.

ושוב נחזור אחורה בזמן והפעם בכמה מאות שנים. את הקשר הראשון בין אל-בוראק לאזור זה ניתן לזקוף לזכותו של מוג'יר א-דין, שופט, היסטוריון וגאוגרף ירושלמי בן המאה החמש-עשרה, שחיבורו "תולדות ירושלים וחברון" הוא תרומה חשובה להכרת ירושלים. בין המבנים שהוא מתאר בשטח הר הבית נמצא גם המסגד המכונה בשם מסגד המערבים. לפי תיאור זה ברור שלפחות במאה החמש-עשרה היה מסגד אל-בוראק ממוקם בתוך רחבת הר הבית ובוודאי שלא נכלל באזור שבו הייתה בנויה שכונת המוגרבים המוזכרת אף היא על ידי מוג'יר א-דין. 

מוג'יר א־דין ציין כי השכונה נוסדה ב-1193 על ידי בנו של צלאח א־דין, אל־אפדל איבן צלאח א־דין כהקדש עבור יוצאי המגרב. על תולדותיה של שכונת המוגרבים יש מעט מאוד מידע. נהוג לחשוב שתושביה של שכונת המוגרבים היו בני המעמד הנמוך; כמעט ואין מידע על מבני ציבור או מבני דת שהיו בשכונתם.

לאחר מלחמת ששת הימים הורחב שטחה של רחבת הכותל למערב ולדרום. כתוצאה מהרחבה זו, נחשפו המזוזה הצפונית ומשקוף האבן האדיר של שער קדום בשערי המתחם, המוכר בשם 'שער ברקלי' שהתגלה בשנת 1852 על ידי המיסיונר ג'יימס תומאס ברקלי. השער ממוקם בעזרת הנשים של הכותל המערבי. ברקלי גילה את השער מצדו הפנימי, בתוך הר הבית. גילויו של השער הביא חוקרים אחדים לזהותו עם אחד משערי הר הבית מימי הבית השני, הנזכרים במקורות היהודיים והנוכריים של התקופה. השער נסתם באבנים בסוף המאה העשירית לספירה, וחדר השער שבצדו הפנימי הוקדש לאל-בוראק. היום החדר סגור והכניסה לתוכו אסורה אלא באישור אנשי הווקף.

במרוצת השנים כוסתה חזיתו החיצונית של 'שער ברקלי', ופני השטח שמחוץ להר הבית התרוממו במטרים רבים מעל למשקוף השער.

בהקשר של גובה מפלס החיים, כדאי לציין שבעקבות חורבן בית שני עוד בזמן ימי החורבן על ידי הרומאים, נהרסו החומות בחלקן, והושלכו מספר גדול של אבני הכותל על הרחוב המרוצף. במאות שאחרי החורבן, בחלק מהמקומות לאורך החומות, בנו יושבי העיר את בתיהם מעל ההריסות, כך שמפלס החיים עלה בחלק זה של העיר. ראו בתמונה את ההבדל בגובה הרחוב לפני שניקו את השטח והיום.  

בשלב כלשהו, ככל הנראה במאה השתים-עשרה לספירה, הותקן בקיר הכותל מעל למפלס שער ברקלי, שער חדש שכונה בשם 'באב אלמאגריבה', הוא שער המוגרבים כשמם של תושבי השכונה שנבנתה בסמוך, ואשר הגיעו לירושלים ממרוקו בימיו של צאלח א-דין. שער זה פתוח גם היום, וכפי שציינתי, הוא משמש כניסה יחידה להר הבית למי שאיננו מוסלמי. בואו נעלה אליו.

ולסיום כרגיל שאלה, יש שער נוסף לא רחוק מכאן שנקרא גם הוא בערבית שער המערבים, מה שמו הידוע של השער. התשובה תופיע בסוף הסרט.

איך מגיעים לשם?

מקורות מידע

  1. שם הספר: אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - הר הבית ואתריו, עורך: אלי שילר, בהוצאת: אריאל
  2. שם הספר: חפירות הר הבית: בצל הכתלים ולאור התגליות, מחבר: מאיר בן-דב, בהוצאת: כתר הוצאה לאור
  3. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, חוברת 101-102, בהוצאת: החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
  4. רשות העתיקות https://www.antiquities.org.il

אתרים קשורים