אנחנו בשער הפרחים. השער ממוקם בחלק הצפוני של חומות העיר העתיקה מול מפגש הרחובות סולטאן סולימאן וצלאח א-דין. מה מקור השם שער הפרחים? אז ישנן מספר גרסאות: הראשונה, בשל הפרחים שמקשטים אותו. אך יש ספק לגבי סיבה זו מכיוון שפרחים מקשטים גם שערים נוספים. גרסה שניה – מקורה בערבית, לפיה שם השער שנקרא באב א-זהרה, כלומר שער הפרחים, הוא שיבוש שמו של בית הקברות הסמוך א-סאהירה שמשמעות השם ("הערים בלילה, או הסהרורים").
השם הזה מבוסס על האמונה שהמתים בבית הקברות הזה, יהיו הראשונים "להקיץ" באחרית הימים. השיבוש בין האותיות 'ס' ו 'ז' יצר את השם באב א-זהרה, הוא שער הפרחים במקום שער הסהרורים על שם בית הקברות.
אם כבר אנחנו מזכירים את נושא הקבורה המוסלמית, אז רק אציין שלפחות בתקופה הממלוכית, היו בשימוש שלושה בתי קברות מוסלמיים עיקריים. הראשון, וככל הנראה הגדול שביניהם, היה באזור ברכת ממילא. אזור קבורה נוסף התפתח ממול לשער הפרחים והוא כאן לפנינו, א סאהירה, והאזור השלישי שתחילתו עוד בימיו הראשונים של האסלאם בירושלים במאה ה 7, מעל 1600 שנים לאחר תקופת דויד המלך, הוא בית הקברות הסמוך לשער הרחמים.
שער הפרחים נקרא גם "שער הורדוס". על-פי אמונה נוצרית, במקום הזה, בו נמצאת היום כנסיית ניקודמוס הקדוש ברובע המוסלמי, עמד בזמן צליבת ישו, ביתו של הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול. לא ארחיב כאן על הקשר בין הורדוס אנטיפס ויוחנן המטביל מלבד לציין שעל פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, חשש הורדוס אנטיפס מהשפעתו של יוחנן על העם, ולכן אסר וכלא אותו במכוור, ולאחר מכן הוציא אותו להורג כנראה בשנת 30 לספירה. קישור המבנה הזה שנבנה על מבנה צלבני, להורדוס אנטיפס הוא שנתן לשער הפרחים את שמו השני: שער הורדוס. רק אציין שלפי מרבית החוקרים, הזיהו של ביתו של הורדוס אנטיפס כאן, הוא שגוי.
מבחינה טופוגרפית, השער בנוי בסמוך לאפיק נחל בית זיתא, וכבר ארחיב מעט בנושא. השער משמש כאחת הכניסות לרובע המוסלמי, ומהווה מצד אחד גישה לכיוון הר הבית, ומצד שני מעבר לשכונות שמחוץ לחומה. השער נבנה בתקופת השלטון העות'מני, בשנת 1539 על ידי סולימאן המפואר.
במקור, הכניסה לשער הייתה זוויתית ממזרח, כך כשנכנסו אליו פנו שמאלה לתוך העיר. בראשית המאה ה-19 נחסם השער באבנים, אך בשנת 1875 נפתח שוב לבקשת יושבי שכונת באב אל-חוטה הסמוכה שבתוך החומות. לאחר שנפתח, בוטל השימוש בכניסה הזוויתית ממזרח, והכניסה מאז ישרה.
אירוע היסטורי חשוב שמתרחש 65מ' מזרחית לשער הפרחים לאורך החומה, הוא פריצת החומה על ידי הצלבנים בהנהגתו של גוטפריד מבויון שהוביל לכיבוש העיר ושליטה צלבנית בירושלים בשנת 1099. כפי שקרה במספר מאורעות במהלך ההיסטוריה, נקודת הפריצה לירושלים היתה בחומה הצפונית, מה שנקרה "הגרסה הירושלמית למשפט כי מצפון תפתח הרעה". אמנם היו סיבות שונות בכל פעם, וכך גם הפעם – אחת הסיבות, היא ש אֵיל הנִגּוּחַ ומגדל המצור נזקקו לשטח מישורי. שני אתרים בחומה הצפונית תאמו את הדרישה: הגיא המרכזי בסמוך לשער שכם, והגיא הקטן המקביל לו ממזרח, הוא נחל בית זיתא שנמצא מזרחית לשער הורדוס, הוא שער הפרחים. זה המקום שלדעת חוקרים בוצעה הפריצה הצלבנית, בערך 65 מ' משער הורדוס, כאן רואים את השקע ליד החומה, מקום כניסת הגיא לעיר. האתר היה מפורסם בזמן הצלבנים ובין השנים 1187-1099 בכל שנה, ב 15 ביולי, חגגו את המאורע בירושלים.
עד כאן על שער הורדוס ונסיים כרגיל בשאלה – באיזה שער בחומות העיר העתיקה יש פרח דומה לפרח שבשער הפרחים – התשובה תופיעה בסוף הוידאו.
