שער יפו, הוא מאז ומתמיד מהשערים החשובים אם לא החשוב ביותר שבחומת העיר העתיקה. משער יפו יצאו הדרכים ליפו וחברון. הדרך מערבה מן העיר העתיקה דרך שער יפו עברה דרך רחוב יפו, שהוא מהרחובות המרכזיים בירושלים שהיווה את הציר המרכזי לכיוון העיר יפו ששימשה כעיר הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לתקופת המנדט הבריטי. המקבילה בעיר יפו, של רחוב יפו בירושלים היא שדרות ירושלים, כלומר המגיעים מירושלים ליפו היו מתחברים לשדרות ירושלים בדרכם לנמל. היה נהוג בעת ההיא לקרוא לרחוב בשם העיר אליה הוביל.
בשנת 1869, לקראת ביקורו של הקיסר האוסטרו הונגרי פרנץ יוזף, נסללה הדרך הראשית בין ירושלים ליפו לכל אורכה. עד אז התנהלה התנועה בדרך יפו ברגל ועל גבי בהמות משא.
שמונה שערים יש כיום בחומות ירושלים. שבעה מהם פתוחים, אחד מהם – שער הרחמים אטום. שער יפו ממוקם באמצע החומה המערבית של העיר העתיקה. פניה ימינה מובילה לדרך יפו, ופניה שמאלה מובילה לחברון – היום כביש 60. היציאה לחברון תרמה לחשיבותו של השער ולכן הוא קרוי בפי הערבים גם שער חברון – באב אל ח'ליל. אל ח'ליל משמעו הידיד – כינויו הערבי של אברהם אבינו, "ידיד האלוהים", שקשור במיוחד לחברון.
השער – שער הכניסה הוא שער עץ מצופה מתכת, ותבליטים עות'מאניים מעטרים את הכניסה. מעל לפתח מתחת לקשת הכניסה אפשר להבחין בשמו של סולימאן המפואר בונה החומה, שבנייתה נמשכה משנת 1535 ועד 1541, כשבית השער הוקם בשנת 1536 במקביל להקמת החומה. כתובת נוספת על בית השער: "אין אלוהים מבלעדי אללה, ואברהם אהוב אלוהים". דלתות הכניסה הכבדות סגרו את השער מדי ערב עד לשנות השבעים של המאה ה19.
מה קרה שהפסיקו לסגור את השערים מדי ערב?. אז בתקופה הזאת חוותה ירושלים פיתוח וגידול שבא לידי ביטוי גם במעורבות של המעצמות הארופיות וזה כלל הקמת קונסוליות, בתי מלון, בתי הארחה לצליינים, בנקים ומוסדות אחרים בירושלים. על הסיבה שדחפה את המעצמות לפעולה אינטנסיבית בירושלים אני מסביר בהרחבה בסרט על השער החדש. במגביל, גדלה באופן משמעותי אוכלוסיית העיר ואחת התוצאות של הגידול היא התיישבות בשכונות חדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה שחלקן בסמוך לדרך יפו כך שהתנועה דרך שער יפה גדלה באופן משמעותי, עד כדי כך שהממשל העות'מאני הפסיק לנעול את שער יפו בלילות ובימי שישי בצהריים כפי שהיה נהוג עד אז ובכך אפשר תנועה רציפה בין העיר העתיקה והשכונות מחוץ לחומה.
בשנת 1898 לכבוד ביקורו בארץ של וילהלם השני קיסר גרמניה, ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה, נפרץ הקטע בחומה הצמוד לשער יפו ומולא החפיר שהגן על מגדל דוד שהיה מדרום לשער, והתוצאה, פתח רחב שאיפשר כניסה למרכבת הקיסר וכניסת כלי רכב. דרך השער נכנס גם הפילדמרשל אדמונד אלנבי ב – 1917, אחרי כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה.
כמו לשערים אחרים בחומות ירושלים, לשער פניה של 90 מעלות, במקרה הזה הפניה היא שמאלה, וזאת על מנת להקשות ולהאט תוקפים שמנסים להכנס דרכו. אמצעי נוסף, אלו הם חרכים כפי שאתם יכולים לראות מעל השער, והם מיועדים לשפיכת שמן רותח על העוברים בשער.
מבחינה טופוגרפית – ממערב לשער יפו נמצא גיא בן הינום, וממזרחו נחל צולב ובו רחוב דוד. נחל צולב הוא גיא קטן, החוצה את העיר העתיקה של ירושלים ממערב למזרח – משער יפו ועד שער השלשלת שבהר הבית.
לאורך הגיא עוברים כיום רחוב דוד ורחוב השלשלת, המהווים יחד את אחד הצירים הארוכים של השוק בעיר העתיקה. מכיוון שהנחל ממשיך להוות אגן ניקוז טבעי, שולבו ברצפת רחוב דוד עשרות פתחי ביוב בצפיפות של אחד לכל מטרים בודדים כדי לאפשר גישה קלה לצנרת במקרה של סתימה.
לשער יפו, קדם לו בתקופה הצלבנית שער שנקרא שער דוד, שהוקם ממזרח לשער הנוכחי. כדאי להתיחס למפת קמבריי מהמאה ה12, שם ניתן לראות את המצודה ששמה כתוב דויד (Porta David), שבצמוד אליה שער, כלומר עוד בתקופה הצלבנית היה כאן שער ששמו היה שער דויד.
לפי המפה, שם הרחוב משער זה הוא דויד (Via David), ואם נתקדם למדרגות השוק נראה שגם הוא נקרא דויד, כלומר שלפחות במהלך ה 800 שנים אחרונות שם הרחוב לא השתנה.
בשנת 1909 הוקם מעל לשער מגדל שעון, במלוא יובל לשלטונו של הסלטאן עבד אלחמיד ה – 2 וניתן לראות את זה בתמונה היחודית מאותה עת (צפו בוידאו). המגדל הוסר יחד עם החנויות מסביב והחנויות הצמודות לחומה החיצונית, וזאת בפקודת המושל הבריטי סר רונלד סטורס . ב 1948 במהלך מלחמת השחרור נחסם השער בידי הירדנים. השער נפתח מחדש ביוני 1967 לאחר מלחמת ששת הימים.
ולסיום כרגיל שאלה – כפי שציינתי, דרך השער נכנס אלנבי ב – 1917 לאחר כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה. הייתה כוונה להכניס אותו בתחילה דרך שער אחר, מהו אותו השער? התשובה מופיע בסוף הוידאו.
