אנחנו בשער הבורסקאים שמכונה גם פשפש הבורסקאים. פִּשְׁפָּשׁ הוא כינוי לפתח קטן בחומה הגדולה, מדובר במעבר קטן שבדר"כ שימש כדלת כניסה ויציאה ללא צורך לפתוח את הדלת הראשית, שלרוב הייתה כפולה, גדולה וכבדה. בימי מלחמה, היו אוטמים את הפשפש ולכך היו שיטות שונות.
שער או פשפש הבורסקאים, לא נכלל ברשימת שמונה השערים העיקריים שבחומות ירושלים, שהם: שער יפו, השער החדש, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות, שאר הרחמים, שער האשפות ושער ציון.
שער הבורסקאים שממוקם בדרום-מזרח העיר העתיקה, הוא למעשה שם של שער צלבני קדום בחומות ירושלים, ששכן בסמוך לשער האשפות של ימינו שנמצא עשרות מטרים מזרחה מכאן, וכבר ארחיב בנושא. השער שכן בנקודה הנמוכה ביותר בירושלים, וכפי שאתם רואים במפה, הוא ממוקם במקום בו מתנקז הגיא המרכזי אל מחוץ לעיר, ובהמשך מתחבר לנחל קדרון. לאורך השנים היה זה האזור המוזנח והעני ביותר בעיר, ששימש כנראה כבר בימי בית המקדש השני כמקום בו התרכזו בעלי מלאכה ומגדלי צאן. בימים ההם היה שוק הבקר של ירושלים באזור הזה שבסמוך להר הבית, ואפשר להבין את זה – המבקרים שמגיעים מחוץ לירושלים עולים לרגל לירושלים לבית המקדש ומעלים מנחה ומה יותר נוח לרכוש את הבשר בסמוך למקדש, ובמקום שבו מוכרים בשר הגיוני להקים תעשייה של בורסקאות, כלומר עיבוד עורות, ומכאן שמו של הפשפש. גם בתקופה הצלבנית שכן באזור הזה שוק בשר ולצדו פעלו מעבדי העורות, הם הבורסקאים. מעבר למיקום הסמוך לבית המקדש, ייתכן שסיבה נוספת שמיקומם דווקא כאן, הוא בשל העובדה שמי הגשמים, שזרמו בגיא המרכזי סייעו לקצבים ולבורסקאים לשטוף את הלכלוך, ואת התוצר של העיסוק בבשר ובעורות. למעשה, השער עצמו שימש כמוצא למי הניקוי האלו אל מחוץ לעיר.
מבחינת הדרכים בתוך העיר העתיקה, אז בימי הביניים ועוד קודם לכן חצו שני צירי אורך את העיר מצפון לדרום. מוצא שני צירי האורך היה בסמוך לשער שכם. האחד, שירת את התנועה בגבעה העליונה והסתיים כ-100 מטר ממזרח לשער ציון ומוצאו ברחוב בית חבד או בשמו הערבי Al Zytoun El Shafa, והשני שמוצאו 20 מטר מכאן והוא רחוב הגיא – שימש את תושבי השכונות הנמוכות ששכנו למרגלות הר הבית והוא הסתיים בסמוך לשער האשפות.
שני הדרכים, שני צירי האורך, נסללו בתקופה הרומית-ביזנטית כרחובות האורך הראשיים של ירושלים שהם הקארדו העליון שהיה הקארדו הראשי עם שני שורות של עמודים – וניתן לראות זאות לפי מפת מידבא המפורסמת מהמאה השישית, והקארדו שבעמק שמצויין במפת מידבא כקארדו משני עם טור עמודים אחד, וניתן לראות אותו ממש מאחורי הפשפש. מבחינת הגדרה של מה זה קארדו – אז זהו הציר הראשי שחצה ערים ומחנות צבא מצפון לדרום ברחבי האימפריה הרומית.
בחפירות ארכאולוגיות במקום נחשף מגדל שמירה מן התקופה האיובית או צלבנית. מגדל הפשפש נבנה מחוץ לקו החומה כמקובל באדריכלות הצבאית של התקופה ההיא. הכניסה אליו הייתה ממערב. בחדר המגדל כפי שניתן לראות יש חמישה אשנבי ירי: שניים בקיר הדרומי שניים בקיר המזרחי ואחד בקיר המערבי סמוך לפתח השער. בקיר הצפוני היה הפתח שדרכו היו נכנסים אל תוך העיר. אם נכנס שוב לעיר, אז בצד המערבי בעומק של כ 20 ס"מ חשפו הארכיאולוגים תעלת שפכים מדופנת באבנים ומכוסה בלוחות אבן שנקזה את השפכים אל מערכות הביוב שמתחת לקארדו של התקופה הביזנטית. כלומר בימי הביניים עדיין שימשה את העיר מערכת הביוב של התקופה הביזנטית וחשוב לציין שלאחר תיקונים מסוימים המשיכה המערכת הזו לשמש גם בימי השלטון העותמני ובימי המנדט עד שנת 1970, אין ספק שהרומאים והביזנטים ידעו לבנות מערכות ביוב איכותיות בעת העתיקה.
ולסיום כרגיל שאלה – אם נתייחס באופן כללי לנושא המסחר בשער, אז בספר צְפַנְיָה שהוא חלק מספרי הנביאים, מפרט צפניה שם של שער – מהו שמו של השער. התשובה תופיע בסוף הוידאו.
