תל צובה – תל ארכאולוגי עתיק המזוהה עם היישוב המקראי צובה, הנזכר בתנ"ך כמקום הישוב של יגאל בן נתן, אחד מגיבוריו של דוד כפי שמופיע בשמואל ב, פרק כג. מחפירות ארכאולוגיות כאן, עולה כי המקום יושב ברציפות החל מתקופת בית ראשון, ועד התקופה הביזנטית שהסתימה בתחילת המאה השביעית, כלומר התקיים כאן ישוב רציף במשך סדר גודל של 1600 שנים ואז לאחר הפסקה קצרה חזרו לכאן הצלבנים והמשיך להתקיים כאן ישוב תחת שליטים שונים עד אמצע המאה ה 20.
המיקום כאן הוא די אסטרטגי, אנחנו במקום גבוה – 770מ' מעל פני הים, משקיפים על התנועה המובילה מהשפלה לירושלים. כמו כן האזור פורה, יש כאן באזור מקבץ גדול של מעינות, ויש לנו היסטוריה לגבי הגידולים כאן כך שמהרבה בחינות למיקום הזה יש יתרונות.
לגבי החיבור של המקום לתקופת המיקרא – כפי שמסופר בספר שמואל, עקב ההידרדרות הנפשית של שאול הוא רדף את דויד. דוד ברח לאזור הנגב, מקום שיחסית קל להסתתר בו וגם האוכלוסייה שחייתה שם הייתה דלילה. במהלך הבריחה והשאיפה לא להגיע למגע עם שאול, חברו לדויד לא מעט כאלו שגם נפלטו מהחברה וראו בו מנהיג, ונוצרת קבוצה שחלקה משפחה וחלקה מצטרפים, שליוותה אותו לאורך שנים. כחלק מהשאיפה לניתוק מגע משאול, דויד מתמקם בצקלג שבנגב תחת חסותו של מלך גת הפלשתי אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ, ולא נסביר איך זה שדויד מקבל חסות אצל פלשתי, אויב ישראל שבקרוב יהיה שותף להרג שאול המלך, אבל כן אציין שבאותה תקופה, בסביבות 1,000 לפנה"ס, ולמרות שיש מלך, שאול, החברה הישראלית עדיין עם אורנטציה של חברה שבטית, ולכך יש חסרונות בעיקר בפן הבטחוני. ברמת חמולה או שבט יש קושי להתמודד עם אוייב חזק. הפלשתים ניצלו את המצב הזה ולאט אבל בהתמדה הרחיבו את האחיזה שלהם מחמשת ערי המחוז במישור החוף והשפלה לפנים הארץ, שם יש שטחי מרעה ושטחי גידול פוריים.
כמו כן גם בדרום הארץ, הישובים של שבט יהודה היו הראשונים לחטוף משבטי המדבר, שבאו לידי ביטוי בגנבת תוצרת חקלאית (כפי שקורה גם היום). אבל אז היה את דויד וקבוצת הלוחמים שלו שהגנה עליהם מתוך מניעים כאלה ואחרים, אם קבלת תמורה או בלי, לא נכנס לכך. ספר שמואל א פרק כז פסוק ח – "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי, וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי" – אלה שבטי מדבר שהיו באופן עקבי גונבים תוצרת חקלאית מישובי שבט יהודה.
איך כל זה קשור לצובה? – אז בשמואל ב פרק כג, יש את רשימת גיבורי דויד שכנראה כללו בין השאר את אלו שליוו אותו בתקופה שכרגע הסברתי עליה, והם מחולקים לשלוש קבוצות, שלושה שמות בדרג א', שלושה שמות בדרג ב', ובדרג ג' מופעים 31 מתוך סה"כ 37 שמות, ואחד מהם הוא יִגְאָל בֶּן-נָתָן מִצֹּבָה.
בתקופה הצלבנית, בארץ, בין השנים 1140–1160 לספירה בנו אבירי מסדר צבאי נוצרי בשם המסדר ההוספיטלרים, על שרידי היישוב הביזנטי, מצודה צלבנית בשם בלמונט שבצרפתית זה ההר היפה. המבצר התקיים זמן קצר בלבד שכן לאחר קרב קרני חיטין שנערך מספר ק"מ מערבית לכנרת ברביעי ליולי 1187 ובמהלכו הובסו הצלבנים, נכנעו גם תושבי מבצר בלמונט לכוחותיו של צלאח א-דין, שהורה על הריסת המבצר.
במקום ניתן לראות כיום את שרידי הכפר הערבי החרב סובא, מעל שרידי המבצר הצלבני בלמונט. שרידי המבצר כוללים חומה חיצונית הבנויה מאבני גזית (אבן מלבנית מנוסרת ומסותתת שהצלעות שלה מאונכות אחת לשניה). ניתן לראות בדרך גם אבנים גדולות לא מסותתות וחלקן מהתקופה הביזנטית. הצלבנים ניצלו את סלע ההר ובנו עליו איכן שניתן את המבצר. לחומות הצלבניות יש שמונה צלעות ואורכן 215 מטר, שבחישוב מהיר זה מקביל לשטח של בערך 4 דונם. בתקופת המקרא, שטח של 4 דונם מדובר מייצג עיר קטנה שגרו בה עשרות רבות של אנשים, אולי אף 100-200. רק לצורך השוואה, שטח עיר דויד בתקופת דויד המלך היה מעט יותר מ 40 דונם כלומר בסה"כ פי 10.
במרכז המבצר הביזנטי, ניתן לראות שרידי מגדל, ושרידי מחסנים. כמו כן ישנה חומה פנימית עם מספר שערים, שרידי כנסייה, ובורות מים.
בתקופה הממלוכית (1260–1517 ), הוקם על שרידי המבצר הצלבני הכפר הערבי סובא. כפר זה המשיך להתקיים גם במהלך התקופה העות'מאנית, אז שלטו הטורקים לאחר שכבשו את הארץ ב 1517. מתעודת מיסוי עות'מאנית, על פי המוכסים חיו בכפר כשישים משפחות מוסלמיות וכ-7 משפחות נוצריות, שגידלו חיטה שעורה זיתים וגפן.
בשנת 1834, בימי מרד הפלאחים, ברחו לכפר צובא בני משפחת אבו גוש (על שמם היישוב אבו גוש הסמוך לתל צובה) יחד עם נוספים לאחר שמרדו בשלטון מצרים. שליט מצרים אברהים פחה כבש את המקום והרס את המצודה בראש ההר. בתקופת המנדט הבריטי לאחר שהבריטים כובשים את הארץ בשנת 1917, ומסיימים 400 שנה של שליטה עות'מאנית הייתה בתחומי הכפר מצודה קטנה לשמירת הדרך לירושלים. במלחמת העצמאות שימש הכפר (בדומה לכפר ששכן בקסטל הסמוכה) בסיס לכוחות הערבים שניסו לחסום את הדרך שהובילה לירושלים. הכפר הערבי צוּבַא נכבש ב-13 ביולי 1948 על ידי חטיבת הראל של הפלמ"ח במסגרת מבצע דני. קיבוץ צובה, שנוסד בחודש אוקטובר 1948, הוקם ממערב לתל.
שאלה שסיקרנה אותי היא – ממה חיו התושבים כאן לפני 3000 שנה בתקופתו של יגאל בן נתן? נקודת מוצא טובה היא מגידולי מרבית שבעת המינים המוזכרים בספר דברים פרק ח, המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ", כשהדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים. אנחנו יודעים בוודאות מתעודת המיסוי העות'מאנית, שגידלו כאן חיטה, שעורה, גפן וזיתים. לגבי התאנה והתמר, הם בעיקר גדלו בבקעת ים המלח, 25 ק"מ מכאן.
וכרגיל שאלה לסיום – מה משותף לשבעת המינים? – התשובה תופיע בסוף הסרט.
