לשער בעת העתיקה היו מספר תפקידים, שאפשר לקטלג אותם למספר נושאים. הנושא הראשון הוא צבאי הגנתי – השער היה המקום הפתוח היחיד בעיר הקדומה. מיקומו נבחר כך שיאפשר בצורה היעילה ביותר לרכז את מגיני העיר. בתקופה העתיקה, את פתח השער סגרו בדרך כלל שתי דלתות עץ והן קרויות דלתיים כפי שמתואר לדוגמא בספר דברים פרק ג', הדלתות נתלו במזוזות וננעלו בבריחים ובמנעולים כפי שמסופר למשל בספר שופטים פרק טז' פסוק ג' בהקשר של שמשון. היו מקומות שבהם נבנה שער כפול, כשלעיתים נבנה מעל גג השער מגדל השער שבו עליה לצורך תצפית, ודוגמאות אפשר למשל למצוא בספר שמואל ב פרק יח.
בכניסה לעיר עצמה משני עברי השער היו חדרים, אלה קרויים אצל הנביא יחזקאל "תאים". התאים עמדו לשימוש השומרים למנוחה ולהחסנה. צריך רק לקחת בחשבון שאומנם שער לעיר הוא חובה, אך הוא גם מהווה נקודת תורפה מכיוון שבדרך כלל הוא קל לחדירה אם בפריצה או שריפה בהשוואת לחומת אבן.
את התאים האלו ניתן לראות בצורה ברורה בהרבה אתרים, אחד מהם הוא בחירבת קיאפה, באזור עמק האלה. חירבת קיאפה מתוארכת למאה ה 10 לפנה"ס, לתקופתו של דויד המלך. שימו לב לסף השער שבנוי מאבן אחת שאורכה שלושה מטר, רוחבה וגובהה מטר, משקלה 8 טון. בסף נחצבה מדרגה שעצרה את דלתות השער בעת הסגירה בקו ישר לאפשר לסגור את הבריח. מיד לאחר השער רואים באופן מאוד ברור את התאים שמתאר הנביא יחזקאל.
תעלות ניקוז מוכרות בשערי ערים של תקופת המלוכה ביהודה ובישראל וכך גם כאן, כפי שאתם רואים את תעלת הניקוז בשער. סיבה למיקום תעלות הניקוז בשערים היא מיקום השערים מבחינה טופוגרפית בנקודה יחסית נמוכה בעיר וזאת כדי שהבאים בשער העיר לא יצטרכו לטפס ולהעלות גבוה מעבר לנדרש. השטח הצמוד לשער נותר שטח פתוח, מה שרואים כאן מייצג שערים רבים באתרים אחרים.
על פי תיאורים במקרא, השער שימש מרכז העיר והתקיימו בו פעילויות מגוונות כמו התכנסות זקני העיר, מסחר, משפט, ופולחן. לא סביר שכל הפעילות הזאת התרחשה בתוך תאי השער הקטנים. נראה איפה שהביטוי המקראי הנפוץ “בשער העיר” או הביטוי "רחוב השער", ביטויים אלו מכוונים לכל האזור הפתוח שסביב שער העיר.
מה שמוביל אותנו לנושא הבא – השער כמקום המשפט – בעיר הכנענית היה השער מקום מושבו הקבוע של מוסד הזקנים כפי שעולה ממקורות במקרא וגם מחוץ למקרא.
בחברון ניהל אברהם בנוכחות כל באי השער משא ומתן עם עפרון החיתי על קניית המכפלה כפי שמסופר בספר בראשית כג', פסוק י' – "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר–עִירוֹ לֵאמֹר".
בשער שכם דנו חמור ושכם בנו עם אנשי העיר בדבר התחתנותם בבני יעקב (בראשית לד', פסוק כ') ושימו לב לכתוב בראשית לד' פסוק כד' – "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר–כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ".
בשני המקרים, זה של אברהם וזה של חמור, מדובר בגוף חברתי מוגדר ולפי הקשרים אפשר לשער שבאי השער היו זקני העיר ויוצא השער כלל אזרחי העיר.
שער העיר היווה מקום שיפוט. בשער בית לחם ישבו עשרה אנשים מזקני העיר כמניין חוקי בטקס של העברת זכות הגאולה לבועז (רות פרק ד').
זקנים בשער הוזכרו רבות בחוקת המקרא. הרוצח בשגגה חייב לעמוד לפני הזקנים בפתח שער העיר ושם חוקרים אותו אם להכניסו לעיר המקלט (יהושוע פרק כ' פסוק ד'). מסתבר שגם בתקופת המלוכה עד לסוף ימיה של ממלכת יהודה שימש השער כמוקד לחיי הציבור בעיר. יתכן שעם הקמת בתי משפט ממלכתיים הועתק מקום המשפט למבנה בעיר. לשער נאספו אנשי העיר ליטול חלק בענישת עבריינים. ענישה בשער הוזכרה במשפטו של נבות היזרעאלי כפי שמתואר בספר מלאכים א, פרק כא.
נושא נוסף הוא המסחר בשער – המקום הטבעי ביותר בעיר שבו אפשר היה לערוך שוק היה בשער וברחוב הצמוד לו. בערים הגדולות נראה כי יוחדו שערים מסוימים לענפי המסחר השונים כך בירושלים היה שער הדגים כפי שמופיע בספר צפניה פרק א' פסוק י, ושער הצאן שמצוין בספר נחמיה פרק ג, פסוק א.
דוגמא מתקופה מאוחרת יותר הוא שער הבורסקאים. השער שממוקם בדרום-מזרח העיר העתיקה, הוא למעשה שם של שער צלבני קדום בחומות ירושלים, ששכן בסמוך לשער האשפות של ימינו שנמצא עשרות מטרים מזרחה ממנו. השער שכן בנקודה הנמוכה ביותר בירושלים, הוא ממוקם במקום בו מתנקז הגיא המרכזי אל מחוץ לעיר, ובהמשך מתחבר לנחל קדרון. המקום הזה שימש כנראה כבר בימי בית המקדש השני כמקום בו התרכזו בעלי מלאכה ומגדלי צאן.
בימים ההם היה שוק הבקר של ירושלים באזור הזה שבסמוך להר הבית, ואפשר להבין את זה – המבקרים שמגיעים מחוץ לירושלים עולים לרגל לירושלים לבית המקדש ומעלים מנחה ומה יותר נוח לרכוש את הבשר בסמוך למקדש, ובמקום שבו מוכרים בשר הגיוני להקים תעשייה של בורסקאות, כלומר עיבוד עורות, ומכאן שמו של הפשפש. לשוק בשר ומלאכת הבורסקאות יש צורך במים לניקוי וייתכן שסיבה נוספת שמיקומם היה כאן, הוא בשל העובדה שמי הגשמים, שזרמו בגיא המרכזי סייעו לקצבים ולבורסקאים לשטוף את הלכלוך, ואת התוצר של העיסוק בבשר ובעורות. למעשה, השער עצמו שימש כמוצא למי הניקוי האלו אל מחוץ לעיר.
פולחן בשער – חשיבותו הרבה של השער בחיי הציבור מוצאת את ביטויה בתעודות פולחניות. דוגמה אחת היא במזמורי תהילים פרק כד', פסוק ז' – "שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד". זוהי קריאה אל השערים להקביל את פני ה' בשובו למקדשו כגיבור מנצח.
בחירבת קיאפה, נמצאה מצבה מאבן טבעית שגובהה מטר, אנחנו מוצאים את זה בעוד אתרים. תופעה פולחנית זו מתקשרת אולי לביטוי המקראי "במות שערים". התייחסות לבמות השער מופיע במקומות אחדים לדוגמא בספר מלכים ב, פרק כג' – מדובר בעדות להריסתם של במות השערים בפתח שער העיר בימי יאשיהו. ולסיום כרגיל שאלה – באיזו מאה נבנו מרבית שערי העיר העתיקה הנוכחיים בירושלים, התשובה מופיעה בסוף הוידאו.
