מרבית בתי הכנסת העתיקים בגולן בנויים בזלת בהתאם לאופי הגיאולוגי של האזור. בסקרים ארכיאולוגיים שנערכו בגולן, נמצאו למעלה ממאתיים אתרי יישוב מתקופת המשנה והתלמוד ומעל 30 בתי כנסת בפריסה יישובית צפופה, המעידים על יישוב יהודי מבוסס, ששרד כאן לאורך התקופות. מי התהום ברמת הגולן, שמקורם בגשמים מקומיים, נקווים אל אקוויפרים קטנים יחסית, והתוצאה היא, שלמרבית מעיינות הגולן ספיקה נמוכה, מה שמשפיע ישירות על פרופיל הישובים, כלומר הרבה כפרים קטנים, כל כפר עשרות משפחות בלבד, וכנראה שבשל כך בתי הכנסת בגולן בממוצע קטנים יותר.
כמו כן, בהתייחס לתקופה הביזנטית בין המאות הרביעית והשביעית, נמצאו בכפרים העתיקים בגולן סמלים שונים, כמו מנורות וצלבים. תפוצתם של סמלים אלה מעידה שוב על הישוב היהודי כאן שהיה המשך ישיר של חבל הגליל הצפוף בישובים יהודים. לעומת זאת, האזורים שמצפון, ממזרח, ומדרום ליישוב היהודי היו מיושבים בתושבים נוצריים. ההפרדה האתנית הייתה ברורה עם מובלעות בפריפריה. מחוץ לגולן המרכזי כמעט ולא נתגלו שרידי בתי כנסת, ואילו במרכז הגולן התיכון כמעט ולא נתגלו שרידי כנסיות. נראה שהתרחש כאן מאבק טריטוריאלי בין יהודים ונוצרים בתקופה הביזנטית: 638-324 לספירה. אנחנו קרובים לבית הכנסת העתיק בדיר עזיז, ובקרבת מעיין כנף שהיווה את מקור המים של המקום לאורך ההיסטוריה. את המעיין נבקר בהמשך. עד למלחמת ששת הימים, הכפר שהוקם על הריסות יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד ושכלל: בית כנסת, בית בד, בית קברות וכנראה גם מקום ייצור לכלי חרס, היה בשליטה סורית. מממצאי החפירות בדיר עזיז עולה כי היישוב היהודי במקום התקיים עד לרעש האדמה ב-18 לינואר שנת 749, זה היה אחד מרעשי האדמה החזקים ביותר שפקדו את ארץ ישראל. אתרים רבים לאורך בקעת הירדן נפגעו קשות כולל בית שאן, טבריה, סוסיתא, וירושלים. על פי תעודה מן הגניזה הקהירית נהרגו אלפי יהודים בעיקר בטבריה.
המאפיינים הבולטים של בתי הכנסת בגולן הם (1) השונוּת בכיווני הפתחים (2) נדירות הפסיפסים ו (3) עושר יחסי של פיסול בעלי חיים. לגבי כיוון הבניין וכיוון התפילה – בקצרין הפתח הוא בצד צפון, בעין נשוט הפתח בדרום, בחורבת כנף יש פתח עיקרי במערב, בדיר עזיז פתח עיקרי במזרח ובאום אל-קנטיר (קנאטיר) הפתח בדרום, וכאשר הפתחים הם בדרום, כמו באום אל-קנטיר ובעין נשוט, הפתח מוסט הצידה כדי לאפשר את הקמת בימת ארון הקודש לצד הפתח, ושניהם יחדיו נמצאים במרכז הקיר, ואתם כמובן מוזמנים לראות את הסרט על בית הכנסת בעין נשוט. בתי הכנסת של דיר עזיז, של כנף ועוד בודדים מבתי הכנסת שנתגלו בגולן מתקופת התלמוד, נבנו בציר מזרח מערב. כל האחרים נבנו בציר צפון דרום. מאחר שיש קשר ישיר בין כיוון הבניין לבין כיוון התפילה, ניתן היה לכאורה לשייך את החלוקה על פי שתי מסורות שונות : האחת ראתה את הגולן כהמשך לגליל, שבו בתי הכנסת נבנו בכיוון דרום לכיוון ירושלים, והשנייה ראתה את הגולן כחלק מהמרחב הגאוגרפי של עבר הירדן המזרחי שבו מתפללים מערבה – לעבר ארץ ישראל כפי שאמוראי בבל כינו את ארץ ישראל "מערבא".
זה אכן נשמע הסבר טוב, מלבד העובדה, שבכתבי יוסף בן מתתיהו ובספרות התלמודית, הגולן נחשב תמיד כחלק מהגליל ולא כחלק מעבר הירדן. כן אפשר לאמר שמתפללי בתי הכנסת משתי הקבוצות בימי התלמוד ביקשו לכוון את תפילתם למוקד אחד שאליו נישאות התפילות.
ייחודו של בית הכנסת בדיר עזיז הוא בעדות שאנו מוצאים בו לשתי המסורות: במקורו נבנה הבניין בציר מזרח מערב שכיוון התפילה בו מערבה, אך בהמשך שינו את כיוון התפילה לדרום. כיצד בוצע השינוי ? בקטע אחד בקיר הדרומי הספסל משתנה, בנו בימה, והוסיפו את הגומחה שבולטת החוצה עבור ארון הקודש, והתוצאה: שינו כיוון התפילה לדרום. בית הכנסת כאן הוא אולם מלבני שמידותיו 11 על 18מ', והוא ייחודי בכך, שלאחר השינוי, הממד הרחב של הבניין פונה דרומה לירושלים. הקיר הצפוני שנחפר ונחצב אל תוך מדרון נשתמר ובחלקו העליון נראים זיזים בולטים שתמכו את קורות העץ של התקרה או היציעים. ישנם שני טורי עמודים, ארבעה עמודים בכל טור ניצבים על גבי פדסטאלים מעוטרים בבליטה מעוגלת. שלוש מדרגות ספסלים מקיפות את מרבית האולם. רצפת האולם מרוצפת בלוחות אבן. לפני השער המזרחי ניתן לראות אבנים מן המפולת ברעש האדמה. ריצוף האבן של האולם אינו מגיע לקיר או לספסלים אלא מסתיים מספר ס"מ לפני. עובדה זו מעידה על כך שגומחת ארון הקודש, הספסלים, וקיר הבימה אינם מקוריים ונוספו רק בשלב השני של בית הכנסת. בפינה הצפון מזרחית מחוץ לכניסה רואים את המדרגות לקומה השנייה, אולי עזרת נשים למרות שאין עדות לכך, וכנראה שלא היתה הפרדה.
מתחת לרצפת האולם מצאו הארכאולוגים מאות מטבעות שתאריך המאוחרים שבהם מימי הקיסר יוסטיניאנוס. לפי ממצא זה ניתן לשער שהשלב הראשון של בית הכנסת הוקם במאה השישית. חשוב לי לחדד שלפי הסקרים והחפירות נמצא כי ראשית היישוב במקום הייתה בתקופה הרומית הקדומה אך הממצא מתקופה זו דל מאד. היישוב פרח בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית ועל כך כבר הרחבתי, והוא נשאר מיושב גם לאחר הרעש של שנת 749.
על הספסלים בצד מערב נבנו שני גרמי מדרגות מול שני פתחי האולם. קרוב לפתח המרכזי מונח משקוף שבור ובו מגולפים תבליט זר, קשר הרקולס ופרח. הפתח הצדדי נותר בשלמותו כולל המשקוף. יש דעה שבשלב מאוחר יותר הפך המקום למנזר, וזאת על סמך שם האתר: דיר עזיז, דיר בערבית הוא מנזר.
מהיכן השם – ליד הפתח המערבי התגלו שלושה שברים של משקוף מעוטר ועליהם כתובת ביוונית ומוזכר בה בין השאר השם 'עזיזוס'. כנראה שהשם "עזיז" קשור לשמו המקורי של היישוב התלמודי הזה. בהמשך החפירה נתגלו קטעים נוספים של כתובת ביוונית שמתקשרת לכתובת הראשונה וניתן לראותן ככתובת אחת שאיחלה ברכות לתורמים.
אנצל את ההזדמנות להתייחס לנושא – מרבית הכתובות בבתי הכנסת עוסקות בתרומות ובהנצחת התורמים, ובכך הן מדגישות את מקומו של בית הכנסת כמוסד מרכזי בחיי הקהילה היהודית בעיר ובכפר. מטבע הדברים, בגליל ההררי ובגולן, בבניינים המרוצפים באריחי אבן, הכתובות נמצאות חקוקות על פריטי אבן, ואילו במבנים המרוצפים פסיפסים, גם בגליל וגם בעמקים, מרבית הכתובות הן בפסיפס. לגבי שפת הכתובות, באזורים הכפריים מרבית הכתובות הן בעברית ובארמית.
לא ציינתי וחשוב לי לספר שהאתר התגלה על-ידי לורנס אוליפנט בשנת 1885. אוליפנט תיאר מבנה גדול בנוי אבני גזית ומבנה נוסף שהוא בית כנסת. בזמנו משקוף הפתח המזרחי היה עדיין במקומו.
מרחבת בית הכנסת נמשיך בשביל מערבה. מטרתי היתה למצוא "ים" שהוא אגן הריסוק של הזיתים, אך במקום "ים" מצאתי משקולת של אחד משני בתי בד שנתגלו בכפר. את המשקולת חיברו לקורת עץ שלחצה על העקלים שביניהם היו הזיתים, וכך נוצר שמן הזית ואני מרחיב בנושא בסרט על בית הכנסת עין נשוט. משערים שעל המדרונות הסמוכים גידלו זיתים ואילו על מישורי הרמה, במקומות שלא היו טרשיים מדיי זרעו דגנים ושני מקורות אלו היוו פרנסה לתושבי המקום.
נרד חזרה בדרך העפר אל מעיין כנף שהיה מקור המים של הכפר הקדום. היום משמש המעיין מקור מי השתייה של מושב כנף הסמוך. אנשי המושב בנו לאחרונה שלוש בריכות בגבהים שונים שניזונות מעודפי המעיין.
ולסיום כרגיל שאלה – במרחק שלושה ק"מ מכאן יש שני בתי כנסת עתיקים מתקופת המשנה והתלמוד, מה שמותיהם? התשובה תופיע בסוף הסרט.
