מאות שנים לפני תקופת החשמונאים, סביר להניח שגם בתי החורף של מלכי ישראל היו באזור הבקעה והערבה. הנביא עמוס "אֲשֶׁר חָזָה עַל־יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל", מזכיר בפעם הראשונה את בית החורף, וכך כתוב בספרו בפרק ג:טו "וְהִכֵּיתִי בֵית־הַחֹרֶף, עַל־בֵּית הַקָּיִץ; וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן, וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים–נְאֻם־יְהוָה." הזכרת בית החורף בימי ירבעם חשובה, שהרי כפי שמתואר בספר מל"ב יד (כג-כט), היתה זו תקופה בה גדלה שיטחה ועוצמתה של ממלכת ישראל. ירבעם כבש את דמשק והרחיב את גבולות ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה. שליטתו גם באזורים נרחבים בעבר הירדן ובמואב, תרמו לשקט ולשגשוגה של יריחו, גם בהיבט החקלאי וגם בבניית בתי החורף. אחרי חורבן שומרון עברה כנראה יריחו לידי מלכי יהודה, ואולי בית החורף של יהויקים כפי שכתוב בספר ירמיהו לו:כב "(וְהַמֶּלֶךְ, יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף, בַּחֹדֶשׁ, הַתְּשִׁיעִי; וְאֶת־הָאָח, לְפָנָיו מְבֹעָרֶת."), אינו אלא הארמון שנבנה ביריחו.
נדלג מאות שנים לתקופת החשמונאים וההיסטוריה חוזרת בעיקר בתקופתו של אלכסנדר ינאי – הרחבת גבול הממלכה לעבר הירדן המזרחי תרמה לתקופה של שגשוג ביריחו. מדרום לעיר יריחו של היום, סמוך לדרך העתיקה היורדת מירושלים לאורך ואדי קלט, מצוי אתר נרחב שהיה מוכר בשם "תולול אבו אל-עלייק", שבו שכנה יריחו של ימי הבית השני. מדובר בשני תלים העומדים משני צדיו של ואדי קלט. יריחו העתיקה התפתחה בשלבים במקביל למכלול ארמונות החורף שהיו תחילה בשימושם של המלכים החשמונאים, ולאחר מכן בשימושם של הורדוס ובניו.
תחילת פעילותם של החשמונאים במערב בקעת יריחו הייתה בתחום הפיתוח החקלאי. בתחום העיר יריחו היום מצוי מעיין עין א-סולטן הוא מעיין אלישע ולידו התפתחה יריחו העתיקה. למרות תפוקתו המרשימה נדרשו מים נוספים ככל שהחשמונאים הרחיבו את השטח החלאי ואת ארמונותיהם. הגדלת כמות המים נדרשה כדי: (א) להפוך את מתחם הארמונות לגן פורח. (ב) הספקת מים לבריכות שחיה גדולות ליד ובין הארמונות, (ג) הזנת מקוואות הטהרה הרבים שניבנו כאן, וכמובן (ד) לתמוך בגידולי התמרים והאפרסמון. לצורך כך בנו השליטים החשמונאים לאורך התקופות אמות מים משני מקורות: ממעינות ואדי קלט שהם: עין פרת, עין מבוע ועין קלט, וממעיינות אזור נערן: עין נועימה, עין דוק עין אבו שושה וגם עין עוג'ה בצפון.
המים מואדי קלט הזינו שטח של כ-500 דונם ששימש כחווה חקלאית היא "האחוזה המלכותית".על פי המקורות, גידלו כפי שציינתי בעיקר עצי תמר ושיחי אפרסמון. מפרי עצי התמר הפיקו בעיקר שכר ויינות, ומשיחי האפרסמון הפיקו בשמים. הביקוש ברומא לבשמים אלו היה עצום ועל כן ערכם הכלכלי היה רב. כלומר, להשקעה המסיבית במכלול הארמונות ובאחוזה היה ערך כלכלי משמעותי.
ארמון החשמונאים הראשון ביריחו מכונה גם הארמון הקבור והוא הוקם בסמוך למקום ממנו יוצא ואדי קלט מתוך ההרים, בנקודה הקרובה ביותר לירושלים מבקעת יריחו, מרחק של כ-25 ק"מ מירושלים. המקום גבוה במקצת מעל לבקעת יריחו, ואפשר להשקיף ממנו כמעט על כל הבקעה. כל אלו היו מתכון מוצלח למיקום ארמון חורף. להקמתו של בניין הארמון הראשון קדמה בנייתו של מגדל שמירה שהיה ככל הנראה קשור מלכתחילה במערכת השמירה על החווה החקלאית. אדריכלי הארמון מצאו דרך לשלב את המגדל שגודלו היה כ-13X13מ' בתוך המבנה החדש. במרוצת השנים הוחלט למלא את הארמון בעפר כדי לבנות מעליו ארמון חדש, מבוצר. בחלק המזרחי של האגף נחשף בשלמותו מקווה טהרה. על מקוואות הטהרה בארמונות החשמונאים ביריחו אני מרחיב בסרט נפרד. עם הקמת הבניין המרכזי הוקמה בצדו המערבי ברכה לרחצה ולשחייה, כ-8X9מ', כנראה הראשונה ביריחו. נראה כי עוד בימיו של יוחנן הורקנוס שבנה את הארמון הראשון נוספה בריכה שנייה, דומה בממדיה לראשונה. אולי נועדו לשמש שתי קבוצות שונות של מתרחצים.
הארמון השני המכונה הארמון המבוצר נבנה על ידי אלכסנדר ינאי שירש את הארמון שבנה אביו ביריחו. ינאי החליט להרחיב את המטעים ולהגדיל את בריכות השחיה ולשם כך נדרשו עוד מים. ינאי חצב שתי בריכות שחיה גדולות מאוד מצפון מזרח לארמון והותיר סביב התל המון מרחצאות, חדרים ומקוואות. את הפתרון להגדלת הספקת המים הזכרתי לפני מספר דקות – משיכת מים משלושה מעיינות סמוכים באזור נערן, שמצפון-מערב ליריחו: עין נועימה, עין דוק ועין שושה ובנוסף מעין עוג'ה – מהגדולים שבמעיינות בקעת יריחו מצפון לאחוזה. כל המעיינות הללו נקשרו בעזרת אמה עם האחוזה המלכותית וארמון החורף שבצידה.
כ65- שנה לאחר שנבנה מכלול הברכות המפואר אירע במקום רצח פוליטי קשה. לפני אותו אירוע אולץ הורדוס, למנות לכהן גדול את אריסטובולוס השלישי אחיה של אשתו מרים. הורדוס בראשית דרכו כמלך העדיף למנות כהן גדול שלא מבית חשמונאי, אך מרכוס אנטוניוס השליט הרומאי מנע זאת ממנו. אריסטובולוס בן ה-17 היה על פי דברי יוסף בן-מתתיהו נדיר ביופיו. הנסיך החשמונאי הצעיר עורר את אהדת העם, ואת זיכרונם של החשמונאים בעת שעולי הרגל לירושלים נאספו בבית המקדש. הורדוס לא יכול היה לשאת את הקנאה ונתקף בחרדה מחשש כי מרכוס אנטוניוס ייקח ממנו את המלוכה ויעבירה לידי הכהן הצעיר. בימי חג הסוכות, כאשר ירדו בני משפחת המלוכה להינפש ביריחו, הורדוס ארגן לאריסטובולס 'מסיבת בריכה' שבסופה הטביעו למוות שליחיו של הורדוס את אריסטובולוס בבריכה.
הקרבה הרבה לירושלים הצדיקה את יזמתו של יוחנן הורקנוס הראשון, אביו של אלכסנדר ינאי, להקים ארמון חורף בבקעת יריחו. המרחק הקצר מעיר הבירה אִיפשר שימוש תכוף יחסית בארמון ללא שינוי של ממש בסדר היום המלכותי. מה גם שרבים מתושביה האמידים של ירושלים ישבו גם הם ביריחו מדי חורף. סביר להניח שפקידי חצר המלוכה היו באים במיוחד מירושלים לפגישות ולדיונים. בפועל לא שרד דבר מן הבניין שעמד על ראש התל המלאכותי.
ארמון החשמונאים השלישי, הוא ארמון התאומים שבנתה המלכה שלומציון. עם מותו של אלכסנדר ינאי בשנת 76 לפנה"ס עברה המלוכה לידי אלמנתו, המלכה שלומציון, המלכה היחידה בממלכת החשמונאים. שלומציון יכלה למלא את תפקידי השלטון אך לא את תפקיד הכהן הגדול בהיותה אישה, ותפקיד זה היא מסרה לבנה הבכור הורקנוס השני. כאן צפה פרשת הקנאה עם אחיו הצעיר אריסטובולוס השני שלא קיבל מינוי זה בשלווה. לא ארחיב על הקנאה בין האחים ועל מעשיהם כתוצאה מכך, רק אציין שהייתה לה תרומה משמעותית בסיום שושלת החשמונאים עשרות שנים מאוחר יותר. במצב שנוצר לא ניתן היה לחלק את הכהונה הגדולה בין השניים, וגם את השלטון לא התכוונה המלכה לחלק, אז היא החליטה על חלוקה שווה בכל מה שנוגע לרכוש או לממון. זוהי כנראה הסיבה להקמת צמד הבניינים התאומים שנחשפו ביריחו מדרום למכלול הברכות. הנתונים הארכאולוגיים מצביעים שבניית צמד הבניינים בוצע בזמן שנות שלטונה של שלומציון. מיד לאחר מות שלומציון, שנים ספורות לאחר שהוקמו שני הבניינים, מרד האח הצעיר אריסטובולוס באחיו הבכור הורקנוס. ידו של אריסטובולוס הייתה על העליונה אך הסכסוך הסתיים במעין "שלום בית". בהסכם שערכו שני האחים בבית המקדש בירושלים, ויתר האח הבכור על הכהונה שזכה לה עם מות אביו ואף על המלוכה שהיה ראוי לה כדין עם מות אמו המלכה. לעומת זאת התחלקו שני האחים ברכוש המשפחה. בעקבות ההסכם נכנס אריסטובולוס לגור בארמון החשמונאים המרכזי, ואילו אחיו נכנס לגור במקומו, בביתו. לאחר מותה של שלומציון בשנת 67 לפנה"ס היו כאן מספר פעולות בנייה גדולות עד כיבושה של ארץ-ישראל בידי פומפיוס בשנת 36 לפנה"ס. מכלול ארמון החשמונאים עמד על תלו עד לרעידת האדמה של שנת 31 לפנה"ס. עדויות ברורות לחורבן פתאומי באות מן ארמונות התאומים ומהתל עצמו.
ולסיום כרגיל שאלה. שני מבצרים שהוקמו בתקופת החשמונאים הגנו על הארמון ביריחו על המטעים ועל הדרך לירושלים, מה שמם. התשובה תופיעה בסוף הסרט.
