את בית המקדש הראשון בנה על הר הבית המלך שלמה במאה העשירית לפני הספירה. בשנת 586 לפנה"ס, בחודש אב, החריב נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל את ירושלים יחד עם בית המקדש כשהוא מעלה אותם באש. שבעים שנים לאחר מכן, הוקם באותו מקום בית המקדש השני שנבנה במתכונת דלה יותר בידי שבי ציון בשנת 516 לפנה"ס. מקדש זה עמד על מקומו ושימש עד ימי הורדוס.
הורדוס שמכונה גם "המלך הבנאי" נודע במפעלי הבנייה האדירים והמפוארים שהקים. הורדוס, מלך ממלכת יהודה בחסות רומא, החליט להקים את המתחם המקודש הגדול ביותר ברחבי האימפריה הרומית. היו לכך מספר סיבות:
הראשונה, חזונו, להפוך את בירת הממלכה לעיר חשובה ומרכזית במרחב הרומי, בעלת שווקים מרווחים, תיאטראות, ארמונות ומצודות והכל באופן המרשים ביותר. אין ספק שאחת ממטרות המפעל הייתה להרשים את המבקרים מרחבי האימפריה הרומית ולהותירם פעורי פה.
סיבה שניה, הגדלת ממדיו של המתחם סביב המקדש כך שיאפשרו לקלוט עשרות אלפי עולי הרגל שנהרו אליו בשלוש הרגלים, תוך כדי מתן תחושת גודל ופאר למבקרים.
סיבה אחרונה שאציין: להורדוס, "המלך הבנאי", היו מאות ויותר פרויקטי בנייה, ולשם כך דרוש ממון רב. לא אכנס כאן למגוון ההכנסות ממיסים בתקופתו של הורדוס, אך כמה מילים על מס חצי השקל. מקורו של מס זה קשור לזמן בניית המשכן במדבר כפי שמופיע בספר שמות פרק ל, ומס דומה לו של שליש השקל נקבע גם בימי נחמיה. אציין שמס חצי השקל התמסד בתקופה החשמונאית אבל אז הוא נלקח כמס שנתי ולא חד פעמי כפי שהיה במדבר. מאז תקופת החשמונאים הוא מועלה באופן סדיר מיהודי הגולה ומיהודי הארץ. כל זכר בישראל מגיל 13, ולא מגיל 20 כפי שמופיע בתורה, חוייב במס זה.
לפי דברי המשנה נועד המס לכיסוי כל הוצאות בית המקדש ולצורכי העיר בכלל. בתרומה זו מותר להשתמש בשביל: "אמת המים, וחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר" (משנה, סדר מועד, מסכת שקלים, פרק ד, משנה ב). למס הזה הייתה השפעה גדולה על החיים הכלכליים, על התפתחות המסחר והמלאכה בעיר ועל מצב התעסוקה בירושלים ובסביבותיה והורדוס רצה הרבה מבקרים יהודים מהגולה, לא שונה מהיום, אנחנו משוועים לתיירים. אין ספק שמספר עולי הרגל לבית המקדש היה גדול וכנראה שעלה באופן ניכר לאחר השינוי שביצע הורדוס בהר הבית והגיע לרבבות, הן מארץ ישראל והן מן הגולה. העולים שבאו מן התפוצות הכניסו לעיר סכומי כסף גדולים – אם בצורת תרומות חובה ורשות, ואם בהוצאות שהוציאו בירושלים, כמו רכישת מצרכי מזון וקניית בהמות להקרבה בבית המקדש. הערכות שראיתי מציינות שמס מחצית השקל תרם ל 10% ואף יותר מכלל הכנסתה של ממלכת הורדוס ממסים. בכלל, כדאי לציין שבית המקדש יחד עם שירותי הכהונה זכה להכנסות ומתנות שונות שהצטרפו אף הן לסכומים גבוהים, ובכלל המקדש, כמוקד של עלייה לרגל וכמקבל מסים ותרומות, היה אחד הגורמים הכלכליים המשמעותיים בחיי הארץ.
כדי להגשים את מטרתו, הורדוס בונה ארבעה כותלי תמך אדירים מסביב להר הבית שאחד מהם הוא הכותל המערבי. בחלל שבין הכתלים להר, נבנו מילויים וקמרונות ועליהם הוקמה רחבה מרוצפת ששטחה 144 אלף מטר רבוע כשטחם של – שבעה עשר מגרשי כדורגל או 340 מגרשי כדורסל. ולפני שאדבר על לב העניין, נתונים אחדים על מימדי הבנייה: אורך הכותל המערבי הוא 488 מטרים, אורך הכותל המזרחי 460 מטרים, הכותל הצפוני 315 מטרים והכותל הדרומי 280 מטרים.
הורדוס הגדיל את שטח מתחם הר הבית אף מעבר לתחומיו הטבעיים של הר המוריה תוך חציית הגאיות התוחמים את הגבעה. שני מקרים משמעותיים: הראשון – פינתו הצפונית מזרחית של מתחם הר הבית נבנתה על אפיקו של נחל בית זיתא כך שתחום הר הבית הסתרע אף מעברו הצפוני של נחל זה. מקרה שני – פינתו הדרומית מערבית של מתחם הר הבית נבנתה במרחק של כ-35 מטרים ממערב לאפיק הגיא המרכזי, בתחתית מדרונה המזרחי של הגבעה הדרומית מערבית של העיר. לעומת זאת, בפינה הצפונית מערבית של הר הבית חצבו הבונים בסלע הגבעה שהתנשאה מעל הר המוריה כדי להתאימו למפלס רחבת הר הבית ועל יתרת הגובה הקים הורדוס את מצודת האנטוניה.
ייחודו של מתחם הר הבית הוא בהקמתו של מתחם מלאכותי ענק בשטח הררי שאינו נוח לבנייה, ולשם כך נדרשו קירות תמך אדירים. חומות הר הבית שימשו ביסודן קירות תמך למתחם הענק כשהם מושתתים לכל אורכן על הסלע הטבעי בהתאם לטופוגרפיה בכל נקודה ונקודה. כלומר, בפינותיו הדרומיות ובאיזור פינתו הצפון מזרחית, שם מפלס הסלע נמוך במיוחד, הונחו יסודות קירות התמך בעומק רב מתחת לפני השטח בעוד שבצפון מערב ובמרכז חומתו הדרומית הוקמו היסודות במפלס גבוה ביותר. במקומות מסוימים נבנו יסודות חומות הר הבית בעומק רב מתחת למפלס הרחובות בתקופתן, בעוד החומות עצמן התנשאו לעיתים עד לגובה של כ-30 מטרים מעל למפלס זה. אם ניקח בחשבון שבפינות הר הבית נבנו מגדלים שבלטו לגובה נוסף של כ-5 מטרים, אז גבהו המרבי של הקיר המקורי בדרום הגיע ל-50 עד 55 מטרים מעל לפני הסלע, מקביל לבניין בגובה 18 קומות.
חומות הר הבית נבנו באבני גזית גדולות, שגובהן כמטר עד מטר ועשרה ואורכן אינו קבוע. משקל רוב האבנים מגיע לשניים עד חמש טונות כמשקלו של פיל בינוני ואחדות מהן גדולות בהרבה מאבני הפירמידות במצרים. האבנים המרכיבות את הפינות הדרומיות של מבנה הר הבית, גדולות במיוחד. אורך כמה מהאבנים מגיע ל-10 מטר ויותר ורוחבן כשניים וחצי מטר. משקלן מגיע עד 50 טון האחת ואף יותר מכך. בפינות המבנה הן הונחו רֹאשׁ וּפִתִּין כדי לקשור את הקירות זה לזה; מדובר בשיטת בנייה קדומה באבני גזית שנועדה לחזק קירות במבנה, ובעיקר אלה שנבנו בבנייה יבשה ללא מלט, כפי שעשו מהנדסי הורדוס בפרויקט הר הבית. השיטה מבוססת על אבנים מלבניות, אשר לכל אחת מהן צד ארוך – הוא הפִתִּין – וצד קצר – הוא הראש. האבנים משולבות בקיר ב-90 מעלות לסירוגין, כך שבכל פעם נראה לעין הראש או הפתין, או שני ראשים ופתין בקצב אחיד.
בגובה סף שערי חולדה שבחומה הדרומית מצוי נדבך רבא כלומר הנדבך הגדול שהוא הנדבך ה-28 בפינה הדרום מזרחית. גובה אבניו קרוב לכפול מן הממוצע והוא עובר בקטעים לאורך החומה הדרומית והמערבית של מתחם הר הבית. נדבך זה שימש כנראה מעין חגורה מהדקת מייצבת וקושרת במבנה המורכב של חומות הר הבית שהצריך תוספת חיזוק בעיקר בצדדים בהם התנשאה הבנייה לגובה רב במיוחד. רק אזכיר שאלו המקומות שנדרש מילוי גבוה מעל לסלע ההר. הוא נועד להדק ולייצב את האבנים שמתחתיו ולספק בסיס מוצק לנדבכים שמעליו. חשוב לי להסביר למרות שזה נשמע אולי ברור, נדבך זו שורה של אבנים דומות. משקל אחד מאבניו המשולבת בפינה הדרומית מזרחית נעמד במאה טון.
כמו כן, נתגלתה אבן יוצאת דופן במידתיה בחומה המערבית מצפון לכותל המערבי. ניתן לראות אותו באופן הברור ביותר במנהרות הכותל.
האבן שממולנו (אנחנו בנהרות הכותל מול האבן הגדולה) שייכת לנדבך רבא, כלומר הנדבך הגדול. אורכה מגיעה ל-13.6 מטרים גובהה 3.3 מטרים ועוביה 4.6 מטרים. זו אחת מאבני הבנייה הגדולות ביותר בעולם העתיק למרות שנמצאו גדולות ממנה ומשקלה מוערך ב-מאות טונות. מצויין במספר מקומות שמשקלה מעל 500 טון שזה שווה ערך למשקל מטוס הנוסעים הגדול בעולם, שנכון להיום זהו האירבאס A380. כיצד הובאה לכאן האבן וכיצד הונחה במקומה, שאלה שלא נדון בה כאן, אך אין ספק שיש הרבה כבוד להישג ההנדסי הזה להורדוס ומהנדסיו. נדבך רבא הוא הגבוה והארוך ביותר בכותל המערבי ואבניו הם אבני הבניין הגדולות ביותר שנמצאו בארץ ישראל.
הנקבים המלבניים הגדולים בתוך אבני הכותל נחצבו כדי להצמיד אל הכותל קיר בעזרת יתדות אבן שדוגמתן רואים נעוצות בטיח. אל קיר זה הודבקה שכבת טיח עבה עמידה במים.
מן המקום שבו אנו עומדים נוכל להבחין שכל נדבך בכותל נסוג פנימה כשניים עד שלושה סנטימטרים לעומת הנדבך שמתחתיו. הדבר נועד לתקן את האשליה האופטית כשמתבוננים בכותל מלמטה כאילו הוא עומד להתמוטט. תוצאה ישירה היא, שהחומות בצידן החיצוני למלוא גובהן נסוגות בכמה עשרות סנטימטרים.
הכותל המערבי שהוא קיר התמך המערבי של הר הבית והקרוב ביותר לקודש הקודשים קיים עד היום לכל אורכו, ומשתרע מפינת הר הבית הדרום-מערבית ועד הפינה הצפון-מערבית, לאורך הגן הארכאולוגי, רחבת התפילה, בצמוד לבתים פרטיים ברובע המוסלמי ולאורך מנהרות הכותל. החלק הגלוי המוכר ביותר של הכותל הוא רחבת התפילה, בה מתנשא הכותל לגובה של 15 מטרים, כ-8 מהם המורכבים מ-7 נדבכים הם מקוריים ושבעת המטרים האחרונים נוספו בתקופות שונות לאחר שנהרסו במרד הגדול ובתקופות מאוחרות יותר. מתחת לרצפת רחבת הכותל המערבי קבורים עוד 17 נדבכים, כולם מקוריים הרודיאניים מתקופת סוף בית שני. אפשר להבדיל בין אבני הכותל המקוריות לבין האחרות על פי גודלן ואופן סיתותן. האבנים ההרודיאניות גדולות יותר והן בעלות מסגרת ושוליים מסותתים.
ולסיום כרגיל שאלה, במנהרות הכותל, לאחר שבקרנו באבן הגדולה של נדבך רבא והמשכנו צפונה, נגיע לאמת מים ארוכה ומרשימה, מאיזו תקופה האמה, התשובה כרגיל, תופיעה בסוף הסרט.
