שער וורן – שער כניסה להר הבית בכותל המערבי

יוסף בן מתתיהו מתאר ארבעה שערים בכותלו המערבי של הר הבית בשלהי ימי הבית השני, וכך הוא כותב בספרו קדמוניות היהודים: "בחלקים המערביים של החומה ניצבו ארבעה שערים: אחד שפנה אל ארמון המלך דרך העמק שבאמצע שנחצה לשם מעבר, שניים אל הפרבר, והשער האחרון אל שאר העיר…"(קדמוניות טו 410). שער וורן הוא אחד משערי הר הבית שלפי דברי יוסף בן מתתיהו הוליך מן ההר אל הפרבר.

מקור השם שער וורן – על שם מי שגילה אותו: הגנרל סר צ'ארלס וורן מראשוני הארכאולוגים בירושלים שנשלח לארץ בחסות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל במטרה למצוא גילויים ארכיאולוגים, וזאת במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. מהמקום בו אני נמצא ניתן לראות שלושה מתוך ארבעה שערים שמציין יוסף בן מתתיהו: השער שהיה מעל קשת רובינסון או יותר נכון לכנות אותו מחלף רובינסון. באותו קו אך מתחתיו, ברחבת עזרת הנשים ניתן לראות את משקוף שער ברקלי, ואם נמשיך צפונה לקצה הצפוני של רחבת התפילה, היה שער מעל קשת או גשר ווילסון, ועל כל אחד מהם סרט ייעודי. השער הרביעי שכנראה בן מתתיהו מתייחס אליו הוא שער וורן.

השער שהיה הצפוני מבין ארבעת השערים בכותל, הוביל ממפלס הרחוב או כנראה מעט מעליו, דרך מנהרה תת-קרקעית וממנה העפילו במדרגות אל רחבת הר הבית, ואל בית המקדש. לפני שנלך לראות את קירו החיצוני של שער וורן חשוב לציין שלאחר חורבן בית שני ניטש השער. מאות שנים לאחר מיכן, לאחר שהמוסלמים כבשו את ירושלים בשנת 638 מידי הביזנטים, הם כנראה התירו ליהודים להקים במקום בית כנסת, והוא נודע אז בשם ‘המערה' כפי שנזכר במסמכים מן הגניזה הקהירית. אוסיף שהגניזה הקהירית מתייחסת לאוסף גדול ובעל ערך ניכר של כתבי יד יהודיים שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר.

נתקדם בציר ההיסטוריה של ירושלים לתקופת הצלבנים – כשכבשו הצלבנים את העיר בשנת 1099 הם הרגו את בני הקהילה היהודית, הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לבור מים. חלקו הפנימי של השער נתגלה על ידי וורן בבור מים ולכן אף נקרא על שמו. כאשר הוא סקר אותו, וורן ראה שהוא בניצב לכותל המערבי ולכן קבע כי המדובר בשער. חשוב לציין שוורן ראה את השער מצידו הפנימי, הוא לא ראה את צידו החיצוני שנחשף רק על ידי חופרי מנהרות הכותל. על מנת לראות את הצד החיצוני שלו, נכנס למנהרת הכותל.

אנחנו עוברים עכשיו את האבן הגדולה ב"נדבך רבא" כלומר הנדבך הגדול, שורת אבנים המכילה מהאבנים הגדולות ביותר שנמצאו בעת העתיקה ועל כך בסרט נפרד. נמשיך צפונה לאורך הכותל המערבי עד לשער וורן שהוא הגבול הצפוני ל"נדבך רבא". מזוזתו הדרומית של השער היא הצפונית שבאבניו של נדבך רבא ואילו מזוזתו הצפונית של השער בנויה מאבנים שהותקנו במקום בתקופה מאוחרת יותר. אנחנו במעבה האדמה בערך 40 מטרים צפונה לקשת וילסון, כאן שער וורן הסתום המוביל להר הבית ממפלס הרחוב. אנחנו רואים מעט מאוד מהשער – במיוחד את חלקי המשקוף העשוי קשת אבנים. צורת איבודן של אבני הקשת של השער דומה מאוד לעיבוד אבני השער המשולש שבכותל הדרומי שמיוחס לדעת הארכיאולוג דן בהט למאה ה-11, לפיכך נראה לו שגם שער וורן בצורתו הנוכחית הוא מן המאה הזאת.

תיארוך זה מתיישב עם הנתונים מן הגניזה הקהירית, כלומר, יש לזהות את מעבר השער עם 'המערה' שהוא הכינוי שניתן לבית הכנסת הראשי של יהודי ירושלים במאה ה-11, כינוי שמקורו בתקופה שבה הותר ליהודים להתיישב בעיר הקודש. במכתבי הגניזה, מתוארת רעידת האדמה של שנת 1033, שבעקבותיה נהרסה המערה ושוב שופצה בעקבות מגבית שערכו יהודי העיר בקרב יהודי הגולה וכל זאת לפני כיבוש הצלבנים את העיר בשנת 1099. לשיפוץ זה יש לייחס את החלפת המשקוף המקורי שהיה במקום זה בימי בית שני, בקשת הנראית היום. מזוזות השער הן ככל הנראה השרידים של השער המקורי, ומכאן ברור שחלקיו התחתונים, שטרם נחשפו, כוללים את חלקיו המקוריים.

השער תואם את תיאורי יוסף בן מתתיהו, המספר על ארבעה שערים, שכן הוא השער הרביעי המוכר לנו בכותל המערבי. בסמוך לשער או מעט מצפון לו, אנו נמצאים ממערב לאבן השתייה שמתחת לכיפת הסלע. יש המזהים בשער וורן את שער קיפונוס הנזכר במשנה. הקושי שבדבר הוא בכך שהוא קרוב מאוד למקדש ולקודש הקודשים, ואילו שער קיפונוס שימש כניסה ויציאה. הכניסות להר הבית כפי שהן מתוארות במשנה, היו מכניסות את הציבור לתחומים שבתוך רחבת הר הבית שלא חלה עליהם קדושה.

שער וורן לפי חלק מהחוקרים מצוי באזור שהכניסה ממנו הובילה להָעֲזָרָה שהיא השם המקובל לחצר בית המקדש, וייתכן שהשער שימש להכנסת קורבנות, עצים וצרכים אחרים מצורכי המקדש לעזרותיו, ולכן יש הטוענים ששער וורן לא יכול להיות שער קיפונוס, ושוב יש דעות שונות וכולן מתוארות בסרט הייעודי על שער קיפונוס.

השער היה חסום במשך מאות שנים. בשנת 1981, כאשר הוחלט על התקנת בית כנסת במקום, נחצבה גומחה לארון קודש, בה נפער חור שמאחוריו נחשפה מנהרה החצובה בסלע מתחת להר הבית. ממדיה היו מרשימים: 28 מטרים אורך ושישה מטרים רוחב. למרות הכוונה לחקור את תת-קרקעית ההר בחשאי, נחשפה הפעולה, והובילה לעימותים עם הווקף והמוסלמים. עקב כך הורה הדרג המדיני לאטום את הפתח למנהרה בבטון מזוין. השער אטום כיום כדי למנוע חדירה דרכו להר הבית.

ולסיום כרגיל שאלה, צ'ארלס וורן גילה אתר חשוב נוסף בירושלים שנקרא על שמו, מהו האתר? התשובה בסוף הסרט.