איזה נוף מקסים, הכנרת בשיא יופייה. אנחנו בגובה של כ-400 מ' מעל מפלס הכנרת על גבי שלוחה היורדת ממושב כנף, בין נחל כנף בדרום ונחל שפמנון בצפון. האתר חֻרְבַּת כָּנָף נתגלה כארבעה קילומטרים ממזרח לחופי צפון מזרח הכנרת בשנת 1885 על-ידי לורנס אוליפנט. בית הכנסת הקדום שכן במבנה האבן הבולט שבראש הגבעה. המבנה הזה חדש, הוא נבנה במאה התשע עשרה על ידי מוחמד סעיד פשה, האפנדי המקומי, בבעלותו היו שטחים רבים בדרום הגולן שאותם עיבדו אריסים ששילמו לו בתבואה, ואת התבואה נהג לאחסן במבנה הזה שהוקם על חורבות בית הכנסת העתיק. בית הכנסת בראש הגבעה, ואילו בתי הכפר היו פזורים על המדרונות סביבו על פני שטח של כ-15 דונמים וכבר נראה אותם מקרוב.
בית הכנסת שמידותיו בקירוב 13X16מטרים היה עשוי כולו מאבני גזית עשויות בזלת, כפי שנבנו מרבית בתי הכנסת העתיקים בגולן וזאת בהתאם לאופי הגיאולוגי של האזור. אפשר לראות שנדבכיו התחתונים של המבנה קדומים. בפינה הצפון מזרחית – רואים חמישה נדבכים מבית הכנסת הקדום, הם אינם שווים בגודלם אך העיבוד יפה וחיבורם ללא מלט.
הפתח הצפוני של המבנה תואם את הפתח המקורי של בית הכנסת שממנו השתמרו אבן הסף ושלושת הנדבכים התחתונים. הממצא המרשים ביותר מבית הכנסת התגלה כבר במאה התשע עשרה על ידי לורנס אוליפנט. הוא גילה משקוף אבן באורך 3.5מטרים, ועליו כתובת ארמית שבתרגום לעברית כתוב: "המשקוף הזה, זכור לטוב יוסה בן חלפו בן חניו שעשאו". הכתובת מבטאת את התנדבות בני הקהילה לצורכי הקמת בית הכנסת.
על מזוזות הפתח הראשי והמשקוף גולפו שריגי גפן ודגמים עשירים נוספים האופייניים לאמנות האבן של התקופה הרומית ביזנטית. אבני המזוזה יחד עם המשקוף הרכיבו את הפתח הראשי של בית הכנסת. שאר אבני הפתח מוטלות מצפון לבית הכנסת וניתן לראותן. הארכאולוגים שסקרו את המקום לאחר מלחמת ששת הימים מצאו את חלקי המשקוף מנופצים ומשולבים בבתי הכפר הסורי.
לגבי הכניסה וכיוון התפילה – לא נמצא פתח בצד המזרחי והדרומי. בקיר הצפוני הפתח קטן מאורכו של המשקוף המפואר, ולכן נראה שהפתח היה בקיר המערבי. לצערנו לא שרד דבר מקיר זה. אז חזית הבניין הייתה במערב ובמרכזה נקבע פתחו הראשי הרחב כ-2מטרים. פתח משני היה בסמוך לפינה הצפונית מזרחית.
לא נמצא כל רמז למיקומו של ארון הקודש, אם כך לאיזה כיוון התפללו ? ברוב המקומות נמצא ארון הקודש בכיוון ירושלים והמתפללים מכוונים את פניהם לכיוונה, עם זאת, מחקר בתי הכנסת העתיקים מגלה שהיו בתי כנסת אשר שמרו על ההלכה שלפיה השכינה במערב, כפי שאמוראי בבל כינו את ארץ ישראל "מערבא", ועל כן פנו מערבה בתפילותיהם. 100 שנים לאחר שהתגלה נערכה חפירה בבית הכנסת בסוף שנות השבעים של המאה ה-20. מתחת לשתי שכבות רצפה היו טמונים מעל 1,000 מטבעות המסייעים לתארך את זמן יסודו של בית הכנסת לראשית המאה השישית.
בשנת 551 היכה רעש עז את צפון הארץ, בית הכנסת של כנף כנראה נפגע באותו רעש. הבניין אומנם שוקם והמשיך לשמש בית כנסת אך הבניין המחודש היה קטן יותר ופשוט יותר מהמקורי. אולם בית הכנסת חולק על ידי שתי שורות של ארבעה עמודים בכל אחת. בחפירה נמצאו כותרות רבות בסגנון דורי פשוט, חלקן גדולות וחלקן קטנות, ומכאן הסיקו שהיו שתי קומות של עמודים, כשבקומה העליונה בה העמודים והכותרות הקטנים יותר היה יציע. בבית סורי סמוך נמצאה בשימוש משני כותרת יוונית נוספת שעיטרה אומנה שבלטה מן הקיר, ועליה עיטור מנורה בעלת שלושה קנים.
נמצאה גם אבן מעוטרת בתבליט של אריה,שהשתייכה כנראה לעיטורי בימת ארון הקודש.
אין ספק שאחד המרכיבים המפתיעים בבתי הכנסת ברחבי הארץ כבר מהמאה השלישית, הוא השימוש באומנות הדמות. האיסור המקראי כפי שמוסבר בספר שמות פרק כ פסוק ג הוא ברור: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ". הקפדה כמעט מוחלטת על איסור זה התקיימה מימי החשמונאים, ועד הופעתם של בתי הכנסת המעוצבים במאה השלישית.
עד היום נמצאו כמעט בכל בתי הכנסת שנחפרו בארץ וברבים מאלו שנסקרו מגוון פריטים של אומנות דמות ובכלל זה תבליטים ופסלים של אריות, ורצפות פסיפס ובהן דמויות אדם ובעלי חיים. בערוץ של אתרים היסטוריים בישראל ניתן לראות את הסרטים והעיטורים בבתי הכנסת בגוש חלב, שמתוארך למאה השלישית, העיטור המרשים של הקונכייה והעיטור על הגמלון בבית הכנסת בכורזים, העיטורים שנחשפו בעין נשוט, והדוגמאות רבות. כיצד ניתן להסביר זאות? סביב הגליל והגולן היו ערים וכפרים שרוב תושביהן פגאנים ובהם מספר רב של מקדשים, תיאטראות ומבני ציבור אחרים. בערים כדוגמת: קיסריה, פניאס וסוסיתא בגולן, בית שאן ועכו בגליל כל המבנים הללו 'שלטו' במרחב הציבורי של האוכלוסייה הפגאנית והיו מעוטרים במיטב המסורת האומנותית ההלניסטית-רומית. לאחר סיומו של המרד השני, בעקבות המכה האנושה שניחתה על האוכלוסייה היהודית בכלל ועל יהודה בפרט, הצטמצם השטח שבו חיו היהודים, ולא הייתה תקווה להקמה מחדש של בית המקדש-המרחב שבו הייתה ליהודים שליטה מוחלטת. את מקומה של יהודה החרבה תפס הגליל, ואת מקומו של המרחב הציבורי-המקדש, מילא מאז בית הכנסת, והמרחב הזה עוצב אומנותית בהשפעת המרחב הציבורי הרומי. החוסן הפנימי היהודי, המשולב בפתיחות אל העולם שסביב, כפי שבאו לידי ביטוי בדברי רבי יהודה הנשיא ובפעולותיו, אפשרו את השימוש באומנות הדמות. המעניין הוא, וככל שידוע לי, פריטים של אומנות הדמות באבן או בפסיפס נמצאו במבנים ציבוריים ולא בבתים פרטיים.
ליד הצד הצפוני שארכו כ-16מטרים נראית רצפת אבנים שהיא כנראה חלק של החצר המרוצפת של בית הכנסת. יתכן שפתח הבניין החדש הנמצא ליד הפינה המזרחית של הקיר עדיין עומד במקומו והוליך לפנים מהחצר אל בית הכנסת.
אבני בזלת כולן מהוקצעות ומעובדות יפה מושלכות מסביב, וכנראה שגם הן היו שייכות לבניין העתיק. מהקיר המערבי נשאר במקומו רק נדבך היסוד באורך של 11מטרים. בין האבנים המונחות כאן ישנן חוליות של עמודים, משקוף, מזוזות של פתח ואבנים מקושטות. פריטים מעוטרים מבית הכנסת נמצאו משולבים בקיר המבנה שנבנה מעל בית הכנסת או בבתים שכנים. בסקרים לא נמצאו שרידי בית בד או אבני רחיים הנפוצים באתרים דומים בסביבה.
במקביל לחפירה בבית הכנסת נחפר בכנף בית מגורים מפואר שנמצא על המדרון למרגלות בית הכנסת. חלק מקירות המבנה השתמרו לגובה חמישה מטרים ויותר. מעניינים במיוחד הם שני קמעות כתובים על גבי יריעת נחושת דקה ומגולגלים כמגילה, שנמצאו בין הריסות הבית. בקמעות ישנן השבעות של מלאכים ושל רוחות רעות שלא יזיקו לבעלי הקמע.
אוסיף סיכום של היסטוריית ההתישבות במקום – על פי חוקרי האתר וממצאי החרסים, ניתן לשאר שהיה כאן ישוב עוד באמצע האלף השני לפנה"ס כולל תקופת ההתנחלות בכנען. האתר ניטש בסוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-10 לפנה"ס והיתחדש רק במאה השניה לפנה"ס, אז נבנה בו מגדל תצפית מצפון מזרח לבית הכנסת כחלק ממערך ההגנה על הגולן מכיוון בקעת בית ציידה.
המגדל נהרס כנראה על-ידי אלכסנדר ינאי, ובמקומו נבנתה מצודה שחלקה הפנימי נחשף בחפירה. היישוב התקיים עד המלחמה הראשונה ברומאים בשנת 67 לספירה, אז הוא ניטש ותושביו מצאו מקלט בגמלא השכנה ובסרט על גמלא אני מתאר בפירוט רב את הקרבות מול הרומאים. כנראה שביישוב התיישבו שוב יהודים במחצית השנייה של המאה הרביעית.
אז נבנה כפר מרווח, ששיאו היה בשלהי המאה החמישית ובראשית המאה השישית. בפסגת הגבעה נבנה בית הכנסת ובמאה השישית החלה ירידה בעוצמתו של היישוב לאחר שנפגע ברעש האדמה בשנת 551. היו עוד מספר תקופות קצרות של היתישבות עד למלחמת ששת הימים.
מעיין כנף שנמצא בסמוך לנחל כנף וכ-2קילומטרים מכאן משמש כמקור מי השתייה של מושב כנף הסמוך. אנשי המושב בנו לאחרונה 3 בריכות בגבהים שונים שניזונות מעודפי המעיין. כשאתם מבקרים כאן, אני ממליץ בחום לבקר את בית הכנסת בדיר עזיז ולבקר בברכות.
ולסיום כרגיל שאלה – בתקופת דוד המלך, איזו ממלכה שלטה באזור זה, רמז-היה קשר משפחתי לדויד, התשובה בסוף הסרט.
